לדלג לתוכן

משנה שביעית ה רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) בנות שוח -

שביעית שלהן - שניה, שהן עושות לשלש שנים.
רבי יהודה אומר:
הפרסיות -
שביעית שלהן - מוצאי שביעית, שהן עושות לשתי שנים.
אמרו לו:
לא אמרו - אלא בנות שוח.


(ב) הטומן את הלוף בשביעית -

רבי מאיר אומר: לא יפחות,
מסאתים על גובה שלשה טפחים,
וטפח עפר על גביו.
וחכמים אומרים: לא יפחות,
מארבעת קבין על גובה טפח,
וטפח עפר על גביו,
וטומנו - במקום דריסת האדם.


(ג) לוף שעברה עליו שביעית -

רבי אליעזר אומר:
אם לקטו העניים את עליו - לקטו;
ואם לאו - יעשה חשבון עם העניים.
רבי יהושע אומר:
אם לקטו העניים את עליו - לקטו;
ואם לאו - אין לעניים עימו חשבון.


(ד) לוף של ערב שביעית - שנכנס לשביעית,

וכן בצלים הקיצונים, וכן פואה של עידית -
בית שמאי אומרים: עוקרין אותה במארופות של עץ.
ובית הלל אומרים: בקרדומות של מתכת.
ומודים בפואה של צלעות -
שעוקרין אותה בקרדומות של מתכת.


(ה) מאמתי, מותר אדם ליקח לו את הלוף במוצאי שביעית? -

רבי יהודה אומר: מיד.
וחכמים אומרים: משירבה החדש.


(ו) ואלו כלים, שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית -

מחרשה וכל כליה,
העול, והמזרה, והדקר.
אבל מוכר הוא -
מגל יד, ומגל קציר, עגלה וכל כליה.
זה הכלל -
כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה - אסור;
לאיסור ולהיתר - מותר.


(ז) היוצר -

מוכר חמש כדי שמן,
וחמש עשרה כדי יין - שכן דרכו להביא מן ההפקר.
ואם הביא יותר מכן - מותר.
מוכר -
לגוים - בארץ,
ולישראל - בחוצה לארץ.


(ח) בית שמאי אומרים:

לא ימכור לו - פרה חורשת בשביעית.
ובית הלל - מתירין,
מפני שהוא יכול לשוחטה.
ומוכר לו -פירות,
אפילו בשעת הזרע.
ומשאילו - סאתו,
ואף על פי שהוא יודע - שיש לו גורן.
ופורט לו - מעות,
ואף על פי שהוא יודע - שיש עימו פועלים.
וכולן -
בפירוש - אסורים.


(ט) משאלת אישה, לחברתה החשודה על השביעית-

נפה, וכברה, ריחיים, ותנור.
אבל - לא תבור,
ולא תטחון - עימה.
אשת חבר, משאלת לאשת עם הארץ -
נפה, וכברה,
ובוררת, וטוחנת, ומרקדת - עימה.
אבל משתטיל המים -
לא תיגע אצלה - שאין מחזקין ידי עוברי עבירה.
וכולן -
לא אמרו - אלא מפני דרכי שלום.
ומחזקין ידי גוים - בשביעית,
אבל - לא ידי ישראל.
ושואלין בשלומן - מפני דרכי שלום.


הדף הראשי של משנה שביעית ה