עיקר תוי"ט על שביעית ה

משנה שביעית, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) אלא בנות שוח ולא נתפרש הטעם למה לא אמרו כמו כן בפרסאות דכיון שנחנטו בשביעית שיהיה לפירותיהן דין שביעית כשנגמרו במוצאי שביעית ולמה יהיה להם דין ירק דבתר לקיטה כדלעיל בפירושינו למ"ז פ"ב. תוי"ט. ובירושלמי משמע הטעם דרק במקצת מקומות עושות לב' שנים. ת"ח:

(ב)

.אין פירוש למשנה זו

(ג)

(ב) (על המשנה) לוף כו'. וא"ת בירק אזלינן בתר לקיטה כדלעיל בפ"ב בפירושינו למ"ז וא"כ האי לוף דעקרו בשמינית אין עליו תורת שביעית. ותירץ דמתניתין איירי דעקרוהו עם עליו סוף שביעית ועקרוהו במארופות כדינו במשנה דלקמן והניחוהו במקומו וחזר ונשרש והוסיף גדוליו בשמינית ולפיכך צריך לעשות חשבון עם העניים. הר"ש:

(ד)

(ג) (על הברטנורא) דכשעקר בשינוי לא ימלט שיפסיד מקצת הפרי. ולפמ"ש לקמן דכל הספיחים אסורים באכילה. יש לפרש דכשעוקרה ואינו רשאי לאוכלן הוי כאלו הפסידן בידים ורחמנא אמר לאכלה ולא להפסד. תוי"ט:

(ה)

(ד) (על הברטנורא) ומסיק בירושלמי דבטמון אנן קיימינן ואמרינן דאין דרך לעקור בשינוי של איסור כדי לטומנו עד מוצאי שביעית. אבל בשביעית עצמו חיישינן שמא יביא מן האיסור הואיל ועכשיו קונין ממנו עיקר האיסור ויאמר מן הטמון הבאתי. הר"ש:

(ה) (על המשנה) משירבה. שיוכל למצוא לוף הרבה כזה גדלים בהיתר:

(ו)

(ו) (על המשנה) שאין רשאי כו'. אמר הכתוב (ויקרא יט) ולפני עור לא תתן מכשול ר"ל למי שסגרה עיניו התאוה ויצר הרע לא תעזור אותו להוסיף בעורונו ותוסיף להרחיקו מן היושר ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה ולא יתקנו להם כלים אבל ראוי לקלקל להם. לשון הר"מ:

(ז) (על הברטנורא) כלומר דוקא בגורן דהיינו הרבה אבל כשיזרה מעט לא יזרה במזרה כלל. תוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) דהא לאכלה כתיב. וכתב הר"מ וזה שנאמר את ספיח קצירך לא תקצור שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה ואם קצר כדרך הקוצרים לוקה כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר או שקצר לעבודת הארץ אלא קוצר מעט מעט וחובט ואוכל:

(ט) (על המשנה) מגל יד הוא חרמש קטן שיקטוף כמלא היד. והך מגל יד דקצירה לאו לענין תבואה וקטניות וכן ירקות דדרך לזורעם בגנות ואסורים משום ספיחים, דהנך אסור לקוצרן כדלעיל מ"ד. אלא דתלינן שיקצור העשבים שאין זורעים אותם רוב האדם כגון הפיגום דריש פ"ט. ומגל קציר ידוע. הר"מ. ור'ל שהוא מגל סתם והיינו חרמש:

(ז)

(י) (על המשנה) מותר למכור לו כלים לפי מה שהביא ולא נחשדהו שמא הביא מן המשומר באוצר פירות:

(יא) (על המשנה) ומוכר כו'. תיקון דברי זאת המשנה מוכר לער'ג בארץ יותר מכן ולישראל בח"ל:

(ח)

(יב) (על הברטנורא) ולא דמי לכלים דלעיל שאין אדם מוכר דהתם ליכא למיתלי. הר"ש:

(יג) (על המשנה) פירות. ובהא מודו בית שמאי דאין דומה לפרה דאין דרך לשחוט כמ"ש הר"ב:

(ט)

(יד) (על המשנה) נפה וכברה נפה היא אשר יניפו בה הקמח להוציא ממנה הסובין והיא כמו כברה אבל כברה היא לתבואה ונפה היא לקמח. הר"מ:

(טו) (על המשנה) ובוררת כו'. והא דלא תני במתניתין גבי ע"ה כדקתני גבי שביעית משום דשמעינן לה מכללא דבוררת וטוחנת עמה, אי נמי יגיד עליו ריעו וסמך אדתני ברישא הר'ש. והתוס' תירצו דתנור אין דרך להשאילו, משום דאי מיטמא טעון שבירה. ועתוי"ט:כו'. משום דבעי למיתני אבל משתטיל מים קתני הכא מרקדת אע"ג דברישא לא קתני לדינא דריקוד. תוי"ט:

(יז) (על ה) והחמירו משתטיל המים שאז תתגלגל אע"ג דלא מחייבא בחלה עד שתתגלגל, תוספ' גיטין, ועיין בתוי"ט באריכות:

(יח) (על הברטנורא) וכולן כו'. בירושלמי מפרש דלא קאי הך טעמא דמ"ש אלא אמתניתין דמשאלת אבל לכולהו דלעיל מינה לא קאי ומשום הכי מפרש הירושלמי וכמו שכתב הר"ב דנפה תלינן לספור כו' ולא תלינן שינפה לטחינה וכן כולן ולדבר של היתר וכהנהו דתלינן במתניתין דלעיל מהך אלא דהכא מיירי בידוע שאין לה פירות של היתר למיתלי בה והלכך הנך תלויות לא הוי גמורות כהנהו דלעיל ואי לאו מפני דרכי שלום לא הוה שרינן להו ואי לא הוה לן למתלי כלל לא היה טעם דדרכי שלום כל כך להתיר לסייע ידי עוברי עבירה שהוא בכלל לפני עור כו' ודוקא בהני דנפה וכברה כו' מועיל דרכי שלום עם תלייה כל דהו משום דבהו שייך טפי דרכי שלום. הר"ש: