משנה שביעית ה ה
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ה · משנה ה | >>
משנה מנוקדת
מֵאֵימָתַי מֻתָּר אָדָם לִקַּח לוּף בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית?
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִיָּד;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מִשֶּׁיִּרְבֶּה הֶחָדָשׁ.
נוסח הרמב"ם
מאמתי, מותר אדם ליקח לו את הלוף במוצאי שביעית? -
- רבי יהודה אומר: מיד.
- וחכמים אומרים: משירבה החדש.
פירוש הרמב"ם
פירוש כל זה מבואר.
והלכה כחכמים:
פירוש רבינו שמשון
ירושלמי מה טעמא דרבי יהודה גזרו על הלוף ולא גזרו על הירק מעתה אפילו בשבת יהא מותר בטמון אנן קיימין שלא ילך ויביא מן האיסור ואומר מן הטמון הבאתי. פי' מאי טעמא דר' יהודה כלומר מאי שנא דפליג הכא ומאי שנא גבי ירק לקמן בפ"ו (מ"ד דאסרי' במוצאי שביעית עד שיעשה כיוצא בו ולא פליג רבי יהודה ומשני גזרו על הלוף שלא יעקור אותו בשביעית אלא בשינוי במארופות של עץ לב"ש ובקורדום לב"ה הלכך מוצאי שביעית לא שכיח דאיסורא אבל ירק דלא גזרו לתולשן כי אורחיה שכיח נמי דאיסורא בשמינית ופריך מעתה אפילו בשבת כלומר בשביעית שנקראת שבת יהא מותר דלא תלינן ליה בשל שביעית דלא שכיח משום דלא אפשר בלא שינוי אלא אמרינן דמן הטמון בששית הוא ומשני בטמון אנן קיימין דבההוא הוא דאמרינן דאין דרך לעוקרו בשינוי כדי לטומנו עד מוצאי שביעית אבל בשביעית עצמה אם בא לקנות מע"ה חיישינן שמא יביא מן האיסור ויאמר מן הטמון הבאתי ורבנן סברי דאם כן במוצאי שביעית ניחוש משום הכי אסרי עד שירבה בחדש דהיינו מן הפסח ואילך כדתניא בירושל' (שם) א"ר יהודה מעשה שהיינו בעין כושין ואכלנו לוף ע"פ ר' טרפון במוצאי החג של מוצאי שביעית אמר לו ר' יוסי עמך הייתי ולא היה אלא במוצאי פסח:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
רבי יהודה אומר מיד - ואע"ג דבשאר ירקות מודה רבי יהודה דאסור עד שיעשה כיוצא בו, בלוף הואיל וצריך לעקרו לב"ש במארופות של עץ ולבית הלל בקרדומות של מתכות, ואין דרך לעקרו בשביעית אלא ע"י שינוי, הלכך במוצאי שביעית לא שכיח דאיסורא ד ומש"ה מותר מיד, אבל ירק שלא גזרו שלא לתלשו כי אורחיה שכיח נמי דאיסורא בשמינית, לפיכך אסור עד שיעשה כיוצא בו:
משירבה החדש - בירושלמי מפרש דהיינו מן הפסח ואילך. והלכה כחכמים:
פירוש תוספות יום טוב
רבי יהודה אומר מיד. פי' הר"ב הואיל וצריך לעקרו בשינוי לא שכיח במוצאי שביעית דאיסורא ומש"ה מותר מיד כדמסיק בירושלמי דבטמון אנן קיימין ואמרינן דאין דרך לעקור בשינוי של איסור כדי לטומנו עד מוצאי שביעית אבל בשביעית עצמו חיישינן שמא יביא מן האיסור הואיל ועכשיו קונים ממנו עוקר האיסור בשינוי ומוכרו מיד ויאמר מן הטמון הבאתי. הר"ש עם קצת תוס' באור:
[וחכמים אומרים משירבה החדש. כתב הר"ב בירושלמי מפרש כו'. וז"ל הפירוש שהזכרתי עד שירבה החדש שיוכל למצוא לוף הרבה כזה גדלים בהיתר והיינו מפסח ואילך ע"כ]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ד) (על הברטנורא) ומסיק בירושלמי דבטמון אנן קיימינן ואמרינן דאין דרך לעקור בשינוי של איסור כדי לטומנו עד מוצאי שביעית. אבל בשביעית עצמו חיישינן שמא יביא מן האיסור הואיל ועכשיו קונין ממנו עיקר האיסור ויאמר מן הטמון הבאתי. הר"ש:
(ה) (על המשנה) משירבה. שיוכל למצוא לוף הרבה כזה גדלים בהיתר:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ר' יהודה אומר מיד: ואע"ג דבשאר ירקות מודה דאסור וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט פי' מדלא פליג לקמן פ' ששי משנה ד':
משירבה החדש: ירושלמי תני א"ר יהודה מעשה שהיינו בעין כושים ואכלנו לוף על פי ר' טרפון במוצאי החג של מוצאי שביעית א"ל ר' יוסי עמך הייתי ולא הי' אלא מוצאי הפסח וכ' הר"ש שירילי"ו ז"ל ולא משום דירבה החדש דמתני' הוי פסח דהא גדלו ירקות בימות הגשמים ואין צריך להמתין עד הפסח אלא מעשה שהיה כך היה ולא כדברי הרא"ש ורבינו שמשון ז"ל שפירשו שירבה החדש היינו מן הפסח ואילך כדפי' בירוש' דלא קאמר לה ר' יוסי הכי אלא דטעה ר' יהודה בין רגל לרגל ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
מאימתי מותר אדם ליקח לוף: עלי לוף. דעיקר הלוף א"צ ביעור:
במוצאי שביעית: מהחשוד על השביעית ולא יהיה העלים צריכים ביעור כשיכלה לחיה מהשדה:
ר' יהודה אומר מיד: דלאותן שנזרעו בשביעית ליכא למיחש. דהרבה מענישי' ב"ד לזורע בפרהסיא. גם לאותן ששהו בארץ מששית לשביעית ליכא למיחש. דבמביא מהטמון בארץ מיירי. ומדא"א לעקרו בשביעית בפרהסיא כ"א בשנוי אפי' לב"ה כסי' כ' הלכך לא שכיח שיעקר בשנוי כדי לטמנם עד מוצאי שביעית. אבל בלא היו טמונים בשביעית. וקנה בשביעית גופה מהחשוד. ודאי חיישינן שמא משביעית הם ואמר שהמטמונים מששית הביא. כך נראה לי פירוש המשנה החמורה הזאת:
וחכמים אומרים משירבה החדש: ר"ל מפסח של ח' ואילך. שכבר מצוי אותו שגדל בח' והיינו ככל ירק [כפרק ו' משנה ד']:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת