משנה שביעית ה דפוסים
משנה שביעית, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
בנות שוח, שביעית שלהן – שניה, שהן עושות לשלש שנים.
רבי יהודה אומר, הפרסאות, שביעית שלהן – מוצאי שביעית, שהן עושות לשתי שנים.
אמרו לו, לא אמרו, אלא בנות שוח.
הטומן את הלוף בשביעית, רבי מאיר אומר, לא יפחות מסאתים, עד גובה שלשה טפחים, וטפח עפר על גביו.
וחכמים אומרים, לא יפחות מארבעה קבים, עד גובה טפח, וטפח עפר על גביו.
וטומנו במקום דריסת אדם.
לוף שעברה עליו שביעית, רבי אליעזר אומר, אם לקטו העניים את עליו, לקטו.
ואם לאו, יעשה חשבון עם העניים.
רבי יהושע אומר, אם לקטו העניים את עליו, לקטו.
ואם לאו, אין לעניים עליו חשבון.
לוף של ערב שביעית, שנכנס לשביעית, וכן בצלים הקיצונים, וכן פואה של עידית, בית שמאי אומרים, עוקרין אותן במארופות של עץ.
ובית הלל אומרים, בקרדומות של מתכת.
ומודים בפואה של צלעות, שעוקרין אותה בקרדומות של מתכת.
מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית, רבי יהודה אומר, מיד.
וחכמים אומרים, משירבה החדש.
אלו כלים שאין האמן רשאי למכרם בשביעית, מחרשה וכל כליה, העול, והמזרה, והדקר.
אבל מוכר הוא מגל יד ומגל קציר, ועגלה וכל כליה.
זה הכלל, כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה, אסור.
לאיסור ולהיתר, מותר.
היוצר, מוכר חמש כדי שמן וחמש עשרה כדי יין, שכן דרכו להביא מן ההפקר.
ואם הביא יותר מכאן, מותר.
ומוכר לנכרים בארץ, ולישראל בחוצה לארץ.
בית שמאי אומרים, לא ימכור לו פרה חורשת בשביעית.
ובית הלל מתירין, מפני שהוא יכול לשחטה.
מוכר לו פרות בשעת הזרע, ומשאיל לו סאתו אף על פי שהוא יודע שיש לו גורן, ופורט לו מעות אף על פי שהוא יודע שיש לו פועלים.
וכולן, בפירוש, אסורין.
משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית, נפה וכברה, ורחיים ותנור.
אבל לא תבור ולא תטחן עמה.
אשת חבר, משאלת לאשת עם הארץ, נפה וכברה, ובוררת וטוחנת ומרקדת עמה.
אבל משתטיל המים, לא תגע אצלה, שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה.
וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום.
ומחזיקין ידי נכרים בשביעית, אבל לא ידי ישראל.
ושואלין בשלומן, מפני דרכי שלום.
משנה שביעית, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב