משנה שביעית ה ב

ואומר, אם רוצה לטמון אותם בארץ כמו שיטמין החיטה והשעורים וזולתם, אינו מותר לו להטמין שיעור מועט, מפני שדומה לזרע וכאילו הוא זורעו, ואינו נראה שהוא טומנו. אבל מותר לו לטומנו, כשיעשה חפירה בארץ שיעורה מכיל סאתים, והם שנים עשר קבים, ויהיה גבוה שלושה טפחים, וטפח עפר על הבצלים. זה דברי רבי מאיר.

וחכמים מתירים להטמין ארבעה קבים, והוא שיהיה בגובה המקום טפח בלבד.

ומה שאמר שיטמין במקום דריסת רגלי האדם - כדי שלא יצמחו.

ואין הלכה כרבי מאיר:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

הטומן את הלוף. רגילים היו להטמין בארץ כדתנן בפאה בסוף פ"ו (משנה י) כל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים ולא התירו הכתוב לטמון בשביעית דבר מועט משום דמיחזי כזורע עד שיטמין סאתים ולא יפזרם דצריך שיעלה גובה הכרי ג' טפחים וגובה העפר שעל גביו טפח במקום דריסת האדם כדי שלא יצמחו:

ירושלמי (פ"ה ה"ב) עד כדון לוף בצלים א"ר יונה הוא לוף הוא בצלים אמר ר' יוסי מסתברא בבצלים ובפחות מיכן מותר דאינון שפיין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

הטומן את הלוף - מין ממיני הבצלים שרגילים לטמנן בארץ:

לא יפחות מסאתים - משום דמיחזי כזורע, עד שיטמון מהם סאתים בחפירה אחת על גובה ג' טפחים, שלא יהיו מפוזרים אלא יהיה גובה הכרי והצבור שלשה טפחים וטפח עפר על גבי הכרי:

וטומנו במקום דריסת האדם - כדי שלא יצמח. והלכה כחכמים:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

הלוף: פי' הר"ב מין ממיני הבצלים. עיין עוד פי' אחר בר"פ יח דשבת:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

עד גובה ג' טפחים: מלמעלה למטה הוא דמשערינן לי' דרך משל אם הגובה שמנה טפחים וגם ז' וגם ו' וגם ה' וגם ד' עד גובה שלשה ולא שלשה דשלשה אסור ולרבנן כי הוי יותר מטפח שרי עד טפח ולא טפח. ורבנן פליגי עליה בשיעורא ובגובה הכרי ומודו ליה בגובה עפר. וה"ר יהוסף ז"ל הגיה על גובה ג' טפחים וכו' על גובה טפח. בלמ"ד. ובירושלמי פליגי ר' יונה אמר לוף דקתני מתני' לאו דוקא דה"ה בצלים שכן דרך לטומנם ג"כ כדתנן בפ' ששי דפאה ור' יוסי אמר מסתברא בבצלים אפי' פחות מכאן מותר שהן חלקים ואינם צומחין כ"כ ומש"ה לא בעי כולי האי: