משנה פסחים ב ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ב · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארתדפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו

[עריכה]

אין נותנין את הקמח לתוך החרוסת או לתוך החרדל, ואם נתן, יאכל מיד, ורבי מאיר אוסר.

אין מבשלין את הפסח, לא במשקין ולא במי פירות, אבל סכין ומטבילין כג אותו בהן.

מי תשמישו של נחתום, ישפכו, מפני שהן מחמיצין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ הַחֲרֹסֶת אוֹ לְתוֹךְ הַחַרְדָּל, וְאִם נָתַן, יֹאכַל מִיָּד, וְרַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר. אֵין מְבַשְּׁלִין אֶת הַפֶּסַח, לֹא בְמַשְׁקִין וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת, אֲבָל סָכִין וּמַטְבִּילִין אוֹתוֹ בָהֶן. מֵי תַשְׁמִישׁוֹ שֶׁל נַחְתּוֹם, יִשָּׁפְכוּ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצִין:

נוסח הרמב"ם

אין נותנין את הקמח לא לתוך החרוסת ולא לתוך החרדל ואם נתן יאכל מיד רבי מאיר אוסר אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן ומי תשמישו של נחתום ישפכו מפני שהן מחמיצות.

פירוש הרמב"ם

אין נותנין [את] הקמח לתוך חרוסת או לתוך החרדל כו': מחלוקת תנא קמא ורבי מאיר אינו אלא כשנתן לתוך החרדל אבל לתוך החרוסת דברי הכל ישרף מיד לפי שהוא ממהר להחמיץ ועוד יתבאר תערובת החרוסת מה הוא בפרק אחרון. ואמר הש"י בפסח ובשל מבושל במים ולפי ששינה איסור הבישול בלשון מקור קבלנו שבא לרמוז לאסור בישולו במי פירות אבל סכין ומטבילין אותו בהן אחר שנצלה: ומי הבצק שנוטלין בהם. הידים וכלי הבצק ישפכו כמו שזכרו ובמקום מדרון כדי שלא יתקבצו וישארו במקום נמוך ואין הלכה כרבי מאיר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בחרוסת - דבר שיש בו חומץ ומים כא ועשוי לטבל בו בשר:

ואם נתן - לתוך החרדל יאכל מיד. שהחרדל חד ואינו ממהר להחמיץ כמו החרוסת. אבל בחרוסת מודה תנא קמא לרבי מאיר דאסור:

ורבי מאיר אוסר - אף אם נתן לתוך החרדל, דסבר חרדל לאלתר מחמיץ כמו החרוסת. ואין הלכה כרבי מאיר:

לא במשקין ולא במי פירות - דכתיב (שמות יב) ובשל מבושל, מכל מקום כב:

אבל סכין ומטבילין - לאחר צלייתו, ולא אמרינן דמבטל טעמו. אי נמי אפילו קודם צלייתו שרי לסוך הפסח במי פירות, דהכי תנן בכיצד צולין, סכו בשמן תרומה אם חבורת כהנים יאכלו:

מי תשמישו של נחתום - שמצנן בהן ידיו בשעה שמקטף את המצה:

ישפכו - במקום מדרון, שלא ישארו מכונסים במקום אחד ויחמיצו:

פירוש תוספות יום טוב

לתוך החרוסת או לתוך החרדל. ז"ש הר"ב גבי חרוסת שיש בו מים. קאי נמי לחרדל וכ"כ הרא"ש והר"ן. וטעמא דמי פירות אינן מחמיצין כדכתב הר"ב ריש פרק דלקמן:

אין מבשלין וכו'. תימה למה שנאן כאן אי משום דתנא ירקות שלוקות ומבושלות אם כן מיד הוה ליה לשנות בסמוך אחריה. תוספות:

לא במשקין. אע"ג דכתיב במים. ל' רש"י. ומ"ש הר"ב דכתיב ובשל מבושל. ורישא דקרא לא תאכלו וגו'. ומ"ש מכל מקום גמ'. וכתב על זה הרמב"ם לפי ששנה האיסור בלשון מקור קבלנו שבא לרמוז לאסור בשולו במי פירות ע"כ. כי המקור המשמש לכל זמן [ככה יאמר הרמב"ם שמשמש עם מעט ועם הרבה כמו שהעתקתי לשונו בפ"ב דב"מ משנה ט'. ועוד פי"ב דחולין מ"ג ומצאתי לי עוד און בפי' החומש להרמב"ן פרשת וארא בפסוק וידבר ה' אל משה לאמר דמסיק לאמר הוא אמירה גמורה לא אמירה מסופקת ולא ברמז דבר וכו' כי המקור לברור הענין פעם מוקדם פעם מאוחר כמו אומרים אמור למנאצי (ירמיה כג) ע"כ ולכך] ירמוז שהמלה הזאת משמשת לכל פעל מפעולותיה באיזה אופן שיהיה הבישול והיינו דאמרי' מכל מקום ולא אמרינן בלשון רבוי כדאמר לעיל מצות מצות ריבה אלא שהמלה עצמה תרמוז [על הרבוי]:

אבל סכין ומטבילין. סכין בשעת צלייתו ומטבילין בשעת אכילתו. רש"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על הברטנורא) מים קאי נמי לחרדל וכ"כ הרא"ש והר"נ. וטעמא, דמי פירות אינן מחמיצין:

(כב) (על הברטנורא) ורישא דקרא לא תאכלו וגו'. ועתוי"ט:

(כג) (על המשנה) סכין ומטבילין. סכין בשעת צלייתו ומטבילין בשעת אכילתו. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אין נותנין קמח וכו':    ביד שם סי' י"ט ובטור א"ח סי' תס"ד:

ואם נתן לתוך החרדל יאכל מיד:    מה שפירש ר"ע ז"ל ה"ק רב כהנא וברייתא הביא כותיה ורב הונא בריה דרב יהודה אמר רב נחמן אמר שמואל סבר דאחרוסת נמי שרו רבנן והלכה כמותן וכתבו תוס' ז"ל דאע"ג דתניא כותיה דרב כהנא קסבר מתני' פליגא ע"כ. וכתב הרא"ש ז"ל ומיירי שיש מעט מים מעורב בהם בחרוסת ובחרדל אבל בלא מים מי פירות אין מחמיצין כרבא ודלא כאביי והנהו אמוראי דבירוש' דאית להו מי פירות לבדן מחמיצין. ועוד מצאתי כתוב שם בהרא"ש ז"ל בלשון משנתנו ור"מ אוסר ור' יהודה אומר ישרף מיד משמע שכך היה גורס הוא ז"ל:

אין מבשלין את הפסח וכו':    ואע"ג דבאיסור בשול דידיה אתמר בהדיא במים כל בשול במשמע ומ"מ יש לתמוה דמאי איצטריך למימר דהא כתיב כי אם צלי אש ומש"ה אית דמפרשי אף כשצלאו מתחלתו כהלכתו שאף בשול שאחר צלי אסרה תורה וקאמר השתא שאפי' במשקין ומי פירות אסור עכ"ל המאירי. והקשו תוס' ז"ל תימה למה שנאו כאן אי משום דתנא ירקות שלוקות ומבושלות א"כ מיד ה"ל לשנות בסמוך אחריה ע"כ. ונלע"ד דבמה שכתבתי בשם הרא"ש והמאירי ז"ל מיושב קצת דמשום דקתני' דגבי קמח מי פירות עם מים אם נתן יאכל מיד לת"ק קתני השתא דגבי פסח אפי' מי פירות לחודייהו אסור לכ"ע:

לא במשקין ולא במי פירות:    פליגי בה בברייתא רבנן ורבי רבנן מפקי לה מק"ו ומה מים שאין מפיגין טעמן אסורין שאר משקין שמפיגין טעמן פי' שנותנין בו טעם שלהן לא כ"ש רבי אומר במים אין לי אלא מים שאר משקין מנין ת"ל בשל מבושל מ"מ ואיכא בינייהו צלי קדר שמבשלין אותו בלא שום משקה אלא מים הנפלטין משומנו למאן דיליף מק"ו הכא שרי לרבי דיליף ליה מרבוייא האי נמי בשל מבושל הוא ורבנן האי בשל מבושל דרשי ליה לבשלו ואח"כ צלאו או בהפך ע"כ כפי פירוש רש"י ז"ל ולפי' התוספות לכ"ע פסול ופלוגתייהו היא אי לוקה עליו אי לא: ובירוש' דעתי' דרבי מייתי לה התם בשם ר' עקיבא ודעת רבנן בשם ר' ישמעאל:

אבל סכין ומטבילין:    לאחר צלייתו וכו'. לשון ר"ע ז"ל עד דהכי תנן פ"ג דכיצד צולין צריך להגיה פרק כיצד צולין ואם יש לקיים מה שכתוב ה"פ דהכי תנן בבא שלישית דפרק כיצד צולין אלא דלא ניחא בכך לפי שאין כן דרכו של ר"ע ז"ל:

ומי תשמישו של נחתום ישפכו וכו':    כתוב בספר יראים סימן ק"ה פי' ועובר עליהן בבל יראה ע"כ ואפשר שבזה ידוקדק נתינת טעם דקתני במתני' מפני שהן מחמיצות דנראה שהן מלות יתירות. וביד פ"ה דהלכות חו"מ סי' ט"ז ובפ"ח דהל' ק"פ סי' ז' ח'. ובגמ' תני חדא שופכין במקום מדרון ואין שופכין במקום האשבורן ותניא אידך שופכין במרום האשבורן לא קשיא הא דנפישי וקוו הא דלא קוו פי' כשהן מרובות הן נקוות חל מקום אחד ואין נבלעות מהר ומחמיצות וכשהן מועטות לא קוו ע"כ ובירוש' נמי משמע דרמי להו ומשני להו בגוונא אחרינא:

תפארת ישראל

יכין

אין נותנין קמח לתוך חרוסת:    הוא משקה חמוץ עשוי לטבל בו הבשר:

או לתוך החרדל:    [זענף] מעורב במים:

ואם נתן יאכל מיד:    ודוקא בחרדל ס"ל כן, מדהחרדל חד וחריף מתעכב מלהחמיץ הקמח:

אין מבשלין את הפסח לא במשקין:    כל רטיבות היוצא מפירות, שמכשיר לקבל טומאה, כיין שמן ודבש, נקרא משקין:

ולא במי פירות:    כל רטיבות היוצא מתותים ורמונים או תפוחים וכדומה, שאינו מכשיר, נקרא "מי פירות":

אבל סכין:    אפי' קודם צליתו:

ומטבילין אותו בהן:    בשעת אכילתו, ובחרוסת וחרדל (ודוק) ונקט הכא דיני פסח, מדאיירי לעיל בחרוסת וחרדל שעשוי להטביל בהן בפסח:

מי תשמישו של נחתום:    שידיו מלוכלכות בבצק:

ישפכו:    במקום מדרון, דכשיתכנסו יתחמצו, ולהכי אף שהפקירן מקודם אפ"ה אסור לכתחלה מדאפשר באופן היתר, ודוקא בלש בפסח (שו"ע או"ח תכט, ד):

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים