משנה מועד קטן ג ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק ג · משנה ט | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בראשי חודשים, בחנוכה ובפורים, מענות ומטפחות, בזה ובזה (אבל) לא מקוננות.

נקבר המתלט, לא מענות ולא מטפחות.

איזהו עינוי? שכולן עונות כאחת.

קינה, שאחת מדברת וכולן עונות אחריה, שנאמר (ירמיה ט): "ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה".

אבל לעתיד לבוא הוא אומר (ישעיה כה): "בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים" וגו'.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בְּרָאשֵׁי חֳדָשִׁים, בַּחֲנֻכָּה וּבְפוּרִים,

מְעַנּוֹת וּמְטַפְּחוֹת;
בָּזֶה וּבָזֶה לֹא מְקוֹנְנוֹת.
[נוסח הדפוסים: מְעַנּוֹת וּמְטַפְּחוֹת בָּזֶה וּבָזֶה, אֲבָל לֹא מְקוֹנְנוֹת.]
נִקְבַּר הַמֵּת, לֹא מְעַנּוֹת וְלֹא מְטַפְּחוֹת.
אֵיזֶהוּ עִנּוּי? שֶׁכֻּלָּן עוֹנוֹת כְּאַחַת;
קִינָה, שֶׁאַחַת מְדַבֶּרֶת וְכֻלָּן עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ,
שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט):
"וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי, וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה".
אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הוּא אוֹמֵר (ישעיה כה):
"בִּלַּע הַמָּוֶת לְנֶצַח, וּמָחָה יֲיָ אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים" וגו':

נוסח הרמב"ם

בראשי חודשים ובחנוכה ובפורים מענות ומטפחות בזה ובזה אבל לא מקוננות נקבר המת לא מענות ולא מטפחות איזה הוא עינוי שכלן עונות כאחת קינה שאחת אומרת וכלן עונות אחריה שנאמר ולמדנה בנותיכם נהי ואישה רעותה קינה (ירמיהו ט יט) אבל לעתיד לבוא מה הוא אומר בילע המוות לנצח ומחה ה' אלוהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דיבר (ישעיהו כה ח).

פירוש הרמב"ם

הרמב"ם לא פירש משנה זו.


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ואשה רעותה קינה - ומדכתיב ולמדנה, אלמא קינה, אחת אומרת וחברתה עונה:

אבל לעתיד לבא אומר בלע המות לנצח - שיבלע הקב"ה את המות, וכולן עונות שירה שאין מיתה ואין דמעה. ונקטינן להאי קרא הכא. משום אל תעמוד בדבר רע [לכן ראה לסיים בדבר טוב]:

פירוש תוספות יום טוב

מענות ומטפחות בזה ובזה אבל לא מקוננות. ובמשנה שבגמ' ורי"ף ל"ג אבל ול' רמב"ם בפי"א מהל' אבל מענות ומטפחות אבל אין מקוננות לא בזה ולא בזה:

נקבר המת. אפילו בר"ח. חנוכה. [ופורים] וכ"ש בחול המועד דחמיר טפי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לט) (על המשנה) נקבר המת. אפילו בר"ח חנוכה ופורים וכ"ש בחה"מ דחמיר טפי:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בזה ובזה אבל לא מקוננות:    בגמ' במתני' ל"ג מלת אבל וכן ברב אלפס והרא"ש ז"ל גם במגיד משנה ס"פ הנז' גם בשבלי הלקט סוף סימן מ"ט ליתה למלת אבל וה"ר יהוסף ז"ל ג"כ כתב ס"א גרסי' ולא מקוננות: אבל בירוש' גרסי' ליה ונמוקי יוסף ז"ל נראה דגריס אין מקוננות שפירש אין מקוננות כדמפרש בסמוך שהאחת אומרת וכו' ע"כ וכן בהלכות אָבֵל פי"א הלשון כך בר"ח בחנוכה ובפורים מענות ומטפחות אבל אין מקוננות לא בזה ולא בזה ע"כ וכן ג"כ בסמ"ג: וראיתי בספר השרשים לרד"ק ז"ל שרש ענה שכתב וז"ל וכן בדברי רז"ל מענות אבל לא מטפחות ולא מקוננות וצ"ע אם לא נפל שם טעות. ופירוש בזה ובזה אבל לא מקוננות נראה שר"ל בין במועד בין בר"ח חנוכה ופורים עיין בספר כל בו סוף סי' ס' וגם בסי' קי"ד סמוך לסופו וביד בהלכות יו"ט פ' ששי סי' כ"ד:

נקבר המת וכו':    בטור א"ח סימן ת"כ וסימן תרצ"ו:

ולא מטפחות:    וכ"ש דאין מקוננות וכן הוא בספר הלבוש שם סי' תרצ"ו כתוב שלשתן. נקבר המת לא מענות ולא מטפחות ולא מקוננות ותימא שבטור ובש"ע כתב לא מענות ולא מקוננות ואין שם מלות ולא מטפחות וביורה דעה סי' ת"א בטור ובש"ע כתוב כלשון המשנה:

אבל לעתיד לבא מהו אומר בלע המות לנצח:    משום דלא ליסליק במילתא דאבלות אמר הכי דמועד קטן סלוק כל סדר מועד הוא נמוקי יוסף ז"ל: וז"ל תוס' ז"ל בלע המות כדי לסיים בדבר טוב משום דמועד קטן היא סוף סדר מועד ומהאי טעמא מתרץ ה"ר יעקב מאורלונאש הא דאתחיל סדר נשים בחמש עשרה נשים אע"ג דאתחולי בפורענותא לא מתחילינן כדאמרינן ביש נוחלין ותירץ דסומכין פורענות דמ"ק אצל פורענות דיבמות דסמכינן פורענותא לפורענותא ונחמתא לנחמתא ע"כ אבל בהקדמת הרמב"ם ז"ל לסדר זרעים מהדר שם מסכת חגיגה אחר מועד קטן והיא סוף הסדר וכמו שאכתוב בסמוך בסיעתא דשמיא:

סליק פירקא וסליקא לה מסכת מועד קטן: בעה"י המסיר כל אנחה ותוגה. וענה ליונה במעי הדגה. נתחיל מסכת חגיגה:


פירושים נוספים

בבלי כח ב  רמב"ם הלכות שביתת יום טוב ו כד  שולחן ערוך אורח חיים תקמז ב