עיקר תוי"ט על מועד קטן ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משנה מועד קטן ג: הדף הראשי * מהדורה מנוקדת * נוסח הרמב"ם * נוסח הדפוסים * ברטנורא * עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) כגון שלא בא לישוב עד חוה"מ או שלא היה לו שהות לגלח קודם הרגל. כי כשבא לא היה לו שהות ביום. ב"י:

(ב) (על הברטנורא) ובריש פ"ט דנדרים כתב דקיי"ל דא"צ לפתח כשמתחרט מעצמו. וכיון שכן נמצא כי לא נתחרט קודם הרגל דבמתכוין לא גילח וליתסר וא"כ לא הו"ל להר"ב לכתוב טעם זה ומדעת הרי"ף והר"מ נראה דכל שהיה בדעתו להשלים נדרו ונמלך ברגל והתירו לו חשוב אונס.

(ג) (על הברטנורא) וא"ת פשיטא. וי"ל דלא גזרינן דלמא אתי לשהויי קרבנותיו עד הרגל שהוא בטל ממלאכה. הר"נ. אבל בגמרא מסיק דנזיר ומצורע אע"פ שהיה להם פנאי מותרין:

(ד) (על הברטנורא) דאל"ה אע"ג דגילוח מלאכה הוא היה לנו להתירה לצורך המועד. תוספ':

(ב)

(ה) (על המשנה) והמנודה. דקיי"ל שאסור בתכבוסת כמו האבל. הר'נ:

(ו) (על המשנה) וכל העולין כו'. כגון מצורע וטמא מת שצריכים להחליף בגדיהם או לכבסן כל אלו מותרים במועד שלא היה אפשר להם לכבס קודם הרגל. הר"נ. וחב"י כתב לחביא בעל קרי שאירע לו קרי במועד. ולאתויי נמי בעלת הכתם שנמצא במועד:

(ג)

(ז) (על הברטנורא) פירוש חב"ד. ומיירי שאבד המלוה שט"ח. הר"נ:

(ח) (על הברטנורא) לאו חזרה ממש דהא מתנת בריא בלא קנין לא סגי. אלא שאם לא נכתב עדותן יכחיש הנותן לא כך היה. הר"נ:

(ט) (על הברטנורא) ואם לא יכתבנו עכשיו והוא רוצה לילך ויעבור שביעית ויפסיד חובו. הר"נ:

(י) (על הברטנורא) וקורעין לו שט"ח. כדאמרינן כל שומא דלא כתיב ביה קרענא לשטרא דמלוה לאו שומא הוא ואם העדים רוצים ללכת יהיה המלוה קרח מכאן ומכאן (כנ"ל) ורש"י פירש אגרות שום בכך שמו ב"ד שדה זו ונתנו לאחים כך וכך נגדו. ועתוי"ט:

(יא) (על הברטנורא) ואם לא יכתבו השטר עכשיו שמא חביא ב' שערות לאחר המועד ושוב אינה יכולה למאן. ותשב עמו שאינה חפצה באותו בעל. הר"נ:

(יב) (על הברטנורא) ויבוטל השלום:

(יג) (על הברטנורא) שאם לא יכתבו עכשיו שמא ישכחו הדבר. ולא יפסקו פעם אחרת כן. הר"נ:

(יד) (על הברטנורא) וענינו שהנשיא היה נותן רשות לזה לדון ולומר לעם הוראותיהן ונקראין פתקין דרבנותא. ושוב אם טעה לא היה משלם. ואם אין לו שטר ישלם מביתו. הר"נ:

(טו) (על הברטנורא) בירושלמי וטעמא מפני שאין אדם נזהר בתקונן מאוד וה"ל כמעשה הדיוט. הר"מ. ולדבריו צריך שיהא לצורך המועד כו' והר'א כתב דשמא לא יזדמן לו מוליך הכתב כלומר והוי דבר האבוד:

(ד)

(טז) (על הברטנורא) דהכא מסתמא ליכא למיחש שמא יאמר לא כך היה כמו במתנה. כיון שהלוהו לא יהיה לוה רשע ולא ישלם:

(יז) (על המשנה) תפילין כו'. כתב סמ"ג בשם הירושלמי בר'א להניח, פירוש לאחר המועד, אבל להניחן במועד אפילו להניח לאחרים יכול לכחבן. וב"י נדחק בפירושו למאן דס"ל דלא מנח תפילין במועד:

(יח) (על הברטנורא) יש לפרש ביוהכ"פ צריכים לו רבים. אבל לא עכשיו הא אם צריך לקרות בו מגיהין בו וכדעת א"ח. אבל המגיד כתב דבס"ת אין להגיה, דלא התירו אלא תפלין דאפשר לכותבן כולו במועד משא"כ ס"ת שא"א לעשותה כולה בחה"מ וגירסת הספר בא' ופירש"י ס"ת של עזרא:

(יט) (על המשנה) על ירכו. אבל בתפלין א"א ע"י שינוי שצריך כתיבה תמה. תוספ':

(כ) (על הברטנורא) שתולה בחוט כדי שיוכל לשזרו יפה. רש"י:

(ה)

(כא) (על המשנה) הקובר. להכי נקט קובר. דאבילות מתחלת בשעת סתימת הגולל כדאיתא בגמרא. תוספ':

(כב) (על המשנה) ג"י. כך הוא עיקר אבילות לכמה מילי דאמרינן בגמרא ג' ימים לבכי. תוספ':

(כג) (על המשנה) שבעה. אסמכוהו אקרא דכתיב והפכתי תגיכם לאבל מה חג ז' אף אבילות ז'. גמרא:

(כד) (על הברטנורא) וטעמא דסגי בחד יומא גבי שלשים. וגבי ז' בעינן ג' משום דדין כל שלשים שוה משא"כ בז'. הר"נ:

(כה) (על המשנה) גזירת ל' יליף פרע פרע מנזיר. כתיב הכא ראשיכם אל תפרעו, דש"מ ששאר אבל חייב לפרוע. וכתיב התם גדל פרע שער ראשו מה להלן ל' אף כאן ל'. גמרא. והר"מ כתב מדכתיב ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים מכלל שהאבל מצטער כל ל':

(כו) (על המשנה) מפני כו'. כלומר וא"ת מה טעם לא אמרו חכמים הקובר את מתו קודם שבת בטלה ממנו גזירת שבעה מפני שאמרו שבת עולה משום דלא כתיב ביה שמחה אלא עונג ומקצת אבילות נוהג בו וכו'. הר"נ. והטור כתב דאי אמרת דשבת מפסיק לא יהיה לעולם שבעת ימים. וכתב ב"י שהוא מהירושלמי:

(כז) (על הברטנורא) וזה תמוה דהא קיי'ל אף ברגל דברים שבצנעה נוהג כמו בשבת והטעם משום דשבת לא כתיב ביה שמחה, כנ"ל. וכ"כ בספר משנת חכמים:

(ו)

(כח) (על המשנה) עצרת. וכ"ש ר"ה ויוהכ"פ. תוספ'. וכתב הר"נ דטעמא דר'א דס"ל דטעמא דמפסיקין שאם אתה אומר יעלו למנין ז' הרי הפסיקו הכל וכן עצרת בזמן המקדש וכיון שאין עולין אמרו מפסיקין ועשו דין ל' כדין ז' אבל משחרב בהמ"ק כו':

(כט) (על המשנה) כרגלים. מפני שהקשו כל המועדות זה לזה דכתיב אלה מועדי ה'. הרמב"ן:

(ל) (על הברטנורא) כאבא שאול דפליג אמתניתין דלעיל דתני ח' ימים. וטעמו דסובר מקצת היום ככולו ושביעי עולה לכאן ולכאן:

(לא) (על הברטנורא) וכן יום אחד לפני שבועות ולפני ר"ה ולפני יוהכ"פ:

(לב) (על הברטנורא) בגמרא דף ט"ו יליף להו מקראי ונטילת צפרנים בכלל גילוח הוא. נ"ל:

(לג) (על הברטנורא) פירש בערוך שהוא כמו מכליב דמשנה ח' פ"ק. ונ"ל שהוא מלשון שלל וביזה שכן השלל אחת הנה ואחת הנה ואינו מונח וצבור:

(ז)

(לד) (על המשנה) אין כו'. דין הקריעה יליף בגמרא שם. ודמעומד בגמרא דף כ"א ודבעיא טפח דף כ"ב. ופירוש מאחה תופר ממש שכן ועת לתפור מתרגם ועידן בחיר לאחאה.

(לה) (על הברטנורא) שהכהן מטמא לחב:

(לו) (על הברטנורא) גמרא. ואפילו בחול קאמר ואשמעינן הא בחה"מ דמהו דתימא כל היכא דלא יראה דרך אבילות אלא דורון וחשיבות עדיף טפי, קמ"ל. הר"ן:

(ח)

(לז) (על המשנה) שלא כו'. שהמועד אסור בהספד ובתענית. הר"מ:

(לח) (על המשנה) מפני הכבוד. ששופעת זיבה. רש"י:

(ט)

(לט) (על המשנה) נקבר המת. אפילו בר"ח חנוכה ופורים וכ"ש בחה"מ דחמיר טפי: