משנה מועד קטן ג א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק ג · משנה א | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ואלו מגלחין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורין, והמנודה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר, והנזיר, והמצורע העולה מטומאתו לטהרתו.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

אלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורים והמנודה שהתירו לו חכמים וכל מי שנשאל לחכם והותר והנזיר והמצורע והיוצא מטומאתו לטהרתו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

ואלו מגלחין במועד הבא ממדינת הים כו': מה שאסרו על כל אדם הגילוח וכבוס הבגדים במועד כדי שלא יתכוונו לאחר גילוחן וכבוס בגדיהם עד חולו של מועד שיהיו בטלים ממלאכתם ויבא יום טוב ראשון והם מנוולין ואינן מתקשטין ליום טוב והבא ממדינת הים בתנאי שיפרש לים בסחורה או בדבר הצריך. אבל אם הפריש להשתעשע בלבד לא לעסק אחר אסור לגלח. ומנודה אסור לגלח בימי נידויו. ומי שנשאל לחכם הוא מי שנשבע שלא יגלח זמן ידוע ולא נזדמן לו חכם שיתיר לו נדרו אלא בתוך המועד. וכבר ידעת דין התורה בתגלחת נזיר ומצורע. והעולה מטומאתו לטהרתו כמו מי שהיה טמא בי"ט ולא שלמו ימי טהרתו אלא בתוך המועד כגון טמא מת או בא על נדה וכיוצא בו:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ואלו מגלחין - הבא ממדינת הים. במועד. שלא היה לו פנאי לגלח קודם המועד א. והוא שפירש לסחורה או לדבר הצריך, אבל אם לא פירש אלא לטיול בעלמא אסור:

והיוצא מבית האסורין - ואפילו חבוש ביד ישראל שהיה מניחו לגלח, לפי שהיה בצער:

ומנודה - שהתירו לו נדויו במועד. וקודם המועד לא היה יכול לגלח, דמנודה אסור בתספורת:

ומי שנדר - שלא לגלח, ולא מצא חכם שיתיר לו נדרו קודם המועד. א"נ לא מצא פתח לחרטה אלא במועד ב:

והנזיר - שהשלים נזירותו במועד:

ה"ג והמצורע העולה מטומאתו לטהרתו - אם חל שביעי שלו במועד מותר בתספורת, דכתיב (ויקרא יד) ביום השביעי יגלח את כל שערו ג. וגלוח דנתק לא חשיב, שאינו אלא דבר מועט שמגלח סביב הנתק. וטעמא דאסור לכל אדם לגלח במועד חוץ מאלו השנויים במשנה, כדי שלא יכוונו ד לגלח בתוך המועד שהם בטלים בו ממלאכה ויבוא י"ט ראשון של רגל כשהם מנוולים. וה"ט נמי דאסרו הכבוס במועד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(א) (על הברטנורא) כגון שלא בא לישוב עד חוה"מ או שלא היה לו שהות לגלח קודם הרגל. כי כשבא לא היה לו שהות ביום. ב"י:

(ב) (על הברטנורא) ובריש פ"ט דנדרים כתב דקיי"ל דא"צ לפתח כשמתחרט מעצמו. וכיון שכן נמצא כי לא נתחרט קודם הרגל דבמתכוין לא גילח וליתסר וא"כ לא הו"ל להר"ב לכתוב טעם זה ומדעת הרי"ף והר"מ נראה דכל שהיה בדעתו להשלים נדרו ונמלך ברגל והתירו לו חשוב אונס.

(ג) (על הברטנורא) וא"ת פשיטא. וי"ל דלא גזרינן דלמא אתי לשהויי קרבנותיו עד הרגל שהוא בטל ממלאכה. הר"נ. אבל בגמרא מסיק דנזיר ומצורע אע"פ שהיה להם פנאי מותרין:

(ד) (על הברטנורא) דאל"ה אע"ג דגילוח מלאכה הוא היה לנו להתירה לצורך המועד. תוספ':

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

ואלו מגלחין כו'. משום דתנא באידך פרקין דברים שעושין לצורך המועד. כמו מוכרי פירות דנעשים [כדין]. קתני נמי ואלו נעשים שלא כדין לצורך המועד. תוספת. ומ"ש הר"ב דטעמא דאסור לגלח במועד כו' כדי שלא יכוונו כו' בגמרא. דאי לאו הכי אע"ג דגילוח מלאכה היא היה לנו להתירה לצורך המועד. תוס':

הבא ממדינת הים. כתב הר"ב שלא היה לו פנאי כו' כגון שלא בא ליישוב עד חוה"מ. או שלא היה לו שהות לגלח קודם הרגל. כי כשבא לא היה לו שהות ביום. בית יוסף בשם רבינו ירוחם:

וכן מי שנשאל כו'. כתב הר"ב אי נמי לא מצא פתח לחרטה. וכן לשונו ולשון רש"י ספ"ב דיבמות. וכן עוד לשון הר"ב בסוף פ"ב דנדרים. ושם בגמרא איתא פתח בחרטה. ופירש הרא"ש דלא פתח ליה בחרטה לומר לו כדו תהית או לבך עליך ולשון הירושלמי ולא מצא פתח לנדרו. ובפרק ה' דכתובות דף ס"א אמתניתין המדיר אשתו מתשמיש המטה בגמרא שמא ימצא פתח לנדרו ופירש"י פתח חרטה לומר אדעתא דהכי לא נדרתי ובריש פ"ט דנדרים פסק הר"ב דקי"ל פותחין בחרטה וא"צ למצוא לו פתח בשעה שהוא מתחרט מעצמו. וכיון דבחרטה תליא מלתא כי לא נתחרט קודם הרגל נמצא שבמתכוין אינו מגלח קודם הרגל וליתסר דהא לא שייך ולא מצא וכו' וכ"כ הרא"ש דזה הירושלמי לא ס"ל דבחרטה סגי וא"כ לא ה"ל להר"ב לכותבו. ומיהו כתב הב"י דהרי"ף והרמב"ם שלא הביאו הירושלמי נראה שהם סוברים כיון דבגמרא דידן לא פירשו כן שהוא סובר דכל שהיה בדעתו להשלים נדרו ונמלך ברגל והתירו לו חשיב אונס ע"כ:

והנזיר והמצורע. פירש הר"ב הנזיר שהשלים נזירתו. והמצורע שחל שביעי [שלו] במועד כו' וא"ת פשיטא מסיים הר"ן ולא גזרינן דלמא אתי לשהויי קרבנותיו עד הרגל שהוא בטל ממלאכה. גם המגיד פירש כן בשם רש"י. אבל בגמ' מסיק מברייתא דתנא בהדיא נזיר ומצורע אע"פ שיש להם פנאי מותרין שלא ישהו קרבנותיהם ופסק כן הרמב"ם פ"ז מהל' יום טוב וכתבו התוס' אע"ג דתגלחת נזיר לא מעכבא מ"מ רגיל הוא לגלח דמצוה הוא לגלח ולשלוח שערו תחת הדוד ע"כ. ועיין משנה ד' פרק י"ד דנגעים מ"ש שם בס"ד:


פירושים נוספים

בבלי יג ב  רמב"ם הלכות שביתת יום טוב ז יז  שולחן ערוך אורח חיים תקלא ד