מגן אברהם על אורח חיים תקלא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| מגן אברהם על שולחן ערוך אורח חיים תקלא |


סעיף ב[עריכה]


(א) אין מגלחין:    כדי שיגלח עי"ט ולא יכנס למועד כשהוא מנוול:

סעיף ג[עריכה]


(ב) אנוס כו':    דלא מוכחא מלתא כ"כ ואפי' לא היה להם אומן מעי"ט אסור (ב"י) עס"ד:

סעיף ד[עריכה]


(ג) ביד ישראל:    דכיון שהיה בצער לא גילח:


(ד) שהתירו לו ברגל:    זהו דעת הרמב"ם והב"ח פסק כהרא"ש והטור דדוקא שהתירו לו קודם הרגל ולא שלמו לו ימי נדויו עד הרגל דאין נדוי שלנו פחות מז' ימים עיין ביורה דעה סי' של"ד ס"א וי"ג אבל אם לא ביקש (ס) שיתירו לו עד הרגל לא חשיב אונס:


(ה) מי שנדר:    נ"ל דבזה נראין דברי הרי"ף והרמב"ם דאעפ"י שהיה יכול להתירו לא מקרי פושע שהיה בדעתו לקיים נדרו ונזירתו:


(ו) ממדינת הים:    שלא בא בישוב עד ח"ה (ב"י רי"ו) משמע דאם היה בעי"ט במקום ישוב אסור לגלח בח"ה ונ"ל דאם היה ב' ימים או ג' ימים קודם יום טוב בישוב ובעי"ט לא היה בישוב מותר לגלח בח"ה ומיהו דוקא כשבא ממדינת הים דאז מפרסמא מלתא אבל בדרך אחר לא:


(ז) לטייל:    אבל יצא להרויח או לראות פני חבירו שרי דמקרי מצוה עיין סוף סי' רמ"ח:

סעיף ו[עריכה]


(ח) קטן וכו':    דלא שייך ביה טעמא שלא יכנס למועד כשהוא מנוול דלאו בר מצוה הוא ובנ"י כתב ודוקא כשיש לו שער רב ומצטער ע"כ ודוקא לקטן מותר לגלח דצורך רגל הוא אבל לעכו"ם אסור לגלח דלא עדיף משאר מלאכות דאסור לעשותן במועד אא"כ אין לו מה יאכל עיין סוף סי' תקמ"ב:


(ט) בפרהסיא שרי:    דהכל רואין שהוא קטן ואפשר דבקטן הנראה כגדול אסור לגלח בפרהסיא:

סעיף ז[עריכה]


(י) אבל שחל וכו':    עיין סי' תקמ"ח ס"ה ומ"ש הע"ש כאן לענין אב ואם עיין ביורה דעה ססי' ש"ץ:


(יא) ודרכו לגלח:    שהרי אין מצרפין אותו לכל דבר שבקדושה עד שיגלח (ת"ה):

סעיף ח[עריכה]


(יב) כל אדם וכו':    בילקוטי פרדס כתוב שער שבמקום הקזת דם כריבדא דכוסילתא מותר להעביר בתער בח"ה לפי שהקזת דם עיקר פיקוח נפש הוא ואפי' בשבת שרי כ"ש בח"ה עכ"ל, ומשמע דס"ל דמי שיש לו מכה שאינה פקוח נפש אסור לגלח השער כדי להניח הרטי' וצ"ל דס"ל דגילוח שפה אסור אם אינה מעכבת האכילה אבל לדידן דקי"ל דהכל שרי א"כ מכ"ש לצורך מכה וכ"מ סוף סימן תקמ"ו וסי' תקל"ו ס"ג ועיין בב"י סי' תקל"ב: