משנה מועד קטן ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק ג · משנה ב | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ואלו מכבסין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורים, והמנודה ה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר.

מטפחות הידיים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג, (הזבין והזבות והנדות והיולדות), וכל ו העולין מטומאה לטהרה, הרי אלו מותרין.

ושאר כל אדם אסורין.

משנה מנוקדת

[עריכה]

וְאֵלּוּ מְכַבְּסִין בַּמּוֹעֵד:

הַבָּא מִמְּדִינַת הַיָּם,
וּמִבֵּית הַשִּׁבְיָה,
וְהַיּוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים,
וְהַמְּנֻדֶּה שֶׁהִתִּירוּ לוֹ חֲכָמִים,
וְכֵן מִי שֶׁנִּשְׁאַל לֶחָכָם וְהֻתַּר,
מִטְפְּחוֹת הַיָּדַיִם,
וּמִטְפְּחוֹת הַסַּפָּרִים [נ"א: הַסְּפָרִים],
וּמִטְפְּחוֹת הַסְּפָג,
הַזָּבִין וְהַזָּבוֹת וְהַנִדּוֹת וְהַיּוֹלְדוֹת,
וְכָל הָעוֹלִין מִטֻּמְאָה לְטָהֳרָה,
הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.
וּשְׁאָר כָּל אָדָם אֲסוּרִין:

נוסח הרמב"ם

ואלו מכבסים במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורים והמנודה שהתירו לו חכמים וכל מי שנשאל לחכם והותר מטפחות הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג הזבים והזבות הנידות והיולדות וכל העולים מטומאה לטהרה הרי אלו מותרין ושאר כל אדם אסורין.

פירוש הרמב"ם

ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה כו': מטפחות הספג. הם הרדידים שמנגבין בהם הידים. וזה האיסור אינו אלא בבגדים שאינן של פשתן אבל בגדי פשתן בלבד מותר לכבסן במועד לפי שהם מתלכלכין מהרה כי אפי' הכבוסים קודם יום טוב צריכין לכבס אפילו בחולו של מועד. ומי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד מאיזה מין שיהיה הבגד:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ומי שנשאל לחכם - שנדר שלא לכבס בגדיו, ונשאל לחכם במועד והתיר לו נדרו:

ומטפחות ידים - שמנגבים בהם ידים בשעת אכילה:

ומטפחות ספרים - כסות שנותנים הספרים למסתפר בין כתפיו מפני השער. וכשבא לגלח לאלו השנויים במשנה שהן מותרין לגלח במועד צריך לכבסה תמיד:

מטפחות הספגין - שמנגבין בהן כשיוצאין מן המרחץ:

וכל העולים מטומאה לטהרה - במועד, מותרים לכבס בגדיהם. וכלי פשתן אפילו של כל אדם מותר לכבסן במועד, מפני שהן צריכין כבוס תדיר, ואפילו המכובסים ערב הרגל מיטנפי מיד וצריכים כבוס בתוך הרגל, הלכך לא גזרו בהו. ומי שאין לו אלא חלוק אחד, אפילו שאינו של פשתן מותר לכבס במועד, והוא שעומד ערום בשעת כביסתו עם אזור במתניו בלבד לכסות בשר ערוה שזה מוכיח שאין לו אלא החלוק הזה שהוא מכבס בלבד:

פירוש תוספות יום טוב

והמנודה דקי"ל שאסור בתכבוסת כמו האבל. ר"ן:

וכל העולים מטומאה לטהרה. כגון מצורע וטמא מת שצריכין להחליף בגדיהם. או לכבסן. וכל אלו מותרין במועד. שלא היה אפשר להם לכבס קודם הרגל כ"כ הר"ן. והב"י סי' תקל"ד [כתב] בשם המרדכי להביא בעל קרי שאירע לו קרי במועד. ולאתויי נמי בעלת הכתם שנמצא במועד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ה) (על המשנה) והמנודה. דקיי"ל שאסור בתכבוסת כמו האבל. הר'נ:

(ו) (על המשנה) וכל העולין כו'. כגון מצורע וטמא מת שצריכים להחליף בגדיהם או לכבסן כל אלו מותרים במועד שלא היה אפשר להם לכבס קודם הרגל. הר"נ. וחב"י כתב לחביא בעל קרי שאירע לו קרי במועד. ולאתויי נמי בעלת הכתם שנמצא במועד:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

ואלו מכבסין וכו':    פי' ואלו כמו שגזרו בגלות כדי שלא יכנס אדם מנוול לרגל כך גזרו בתכבוסת אבל התירו לאלו שלא היה להם פנאי מטפחות סַפְרִים פי' להסתפר ובמספר לכל אותם שהתירום חכמים וי"ג הַסְפָרִים הסמ"ך בשב"א ובירושלמי קאמר עלה מטפחות הספרים אין מכבסין אותן במי רגלים מפני הכבוד ואין נ"ל להביא ראיה דאיירי בכתבי הקדש דאפי' דאיירי באומן המספר שייך כבוד המסתפרין שנותנין אוחם בפניהם וכשמסתפרין אין כבוד להם במטונפים תוס' ז"ל. אבל נמוקי יוסף ז"ל כתב בירוש' גריס הספרים פי' של ס"ת דגרסי' עלה מטפחות ספרים אין מכבסין אותם במי רגלים מפני הכבוד ע"כ:

והזבין והזבות והנדות והיולדות:    כתב ה"ר יהוסף ז"ל י"ס דל"ג ד' מלות הללו:

וכל העולים מטומאה לטהרה:    במצורע איירי דהא מצורע אסור לכבס כדאמרי' בברייתא בגמ' ומסופק אם נאמר כן בעולה מטומאת מת ונבלה שצריך לכבס בגדיו אי אמרי' דוקא מצורע הואיל ואסור לכבס כל בגדיו. מיהו מה שפירשתי דבמצורע איירי קשיא לן אי אמרי' במצורע אינו נוהג צרעתו ברגל א"כ מאי אריא עולה מטומאה לטהרה אפי' בימי צרעתו נמי מותר לכבס ברגל דלא מצינן למימר לא מיבעיא קאמר כדלעיל בגמ' דא"כ לא שייך שמא ישהו קרבנותיהם דבשלמא גלוח הוא בשעת קרבן אבל כבוס לא שייך וי"ל דכבוס נמי שייך לקרבן תוס' ז"ל. ובטור א"ח סי' תקל"ד:

בפי' ר"ע ז"ל ומי שאין לו אלא חלוק א' וכו' כתוב שם בספר לבוש החור ול"ד למי שאבדה לו אבידה בעי"ט ולא היה יכול לגלח דאמרי' לעיל שאסור לגלח במועד מפני שאין הכל יודעין באונסו ונימא נמי הכא נמי אין הכל יודעין שאין לו אלא חלוק א' ויאסר לכבס לא אמרינן הכי שמי שבא למדה זו שאין לו אלא חלוק א' הוא ידוע ומפורסם לכל וכדומה לזה אמרו בגמ' על זה איזורו מוכיח עליו ע"כ בקיצור:

תפארת ישראל

יכין

ואלו מכבסין במועד:    דכיבוס אסור בחוה"מ כסי' א':

מטפחות הידים:    [האנדטוך], שמתלכלך תמיד אף שכבסו מקודם וסמוך ליו"ט. וכ"כ [ווינדעלן] של ילד (שו"ע או"ח, תקלד):

ומטפחות הספרים:    הוא מטלית שמניח המתגלח על ברכיו, לקבל שער הנושר. והמטלית זה נמי מתלכלך תמיד, והוא צריך לו במועד, דמיירי באותן שמותרין להסתפר, להכי מותר לכבסו:

ומטפחות הספג:    שמלה שמתנגב בו במרחץ:

וכל העולין מטומאה לטהרה:    שצריכים, להחליף בגדיהן שנטמאו:

הרי אלו מותרין:    לכבס אפילו בפרהסיא מדאין מתכבס יפה בצנעא. וי"א דאסור בפרהסיא, [מג"א שם]. מיהו בליכא היתירים דלעיל, אפילו כלי פשתן נהגו שלא לכבסן [שם]. והא דלא כלל תנא למתני בחד בבא ואלו מגלחין ומכבסין במועד. נ"ל דה"ט מדבעי למכלל בבבא דמכבסין מטפחת ידים וספרים. ותו משום דגם נזיר לא שייך בבבא דמכבסין רק בבבא דמגלחין. ואילה"ק תו עכ"פ למה לא תנא בבבא דכבוס גם מצורע, דהרי מצורע אסור בתכבוסת [וכמ"ק דט"ו א'] י"ל דכבר נכלל בכלל כל העולין מטומאה לטהרה, אף דאין טעמן שוה, דמצורע אסור בתכבוסת, וטמאין לא הועיל להן תכבוסת, דעכ"פ נשארין בגדיהן טמאין:

ושאר כל אדם אסורין:    חוץ מג' מיני מטפחות הנ"ל מותרין בכבוס לכל אדם:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים