משנה מועד קטן ג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק ג · משנה ב | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

ואלו מכבסין במועד: הבא ממדינת הים, ומבית השביה, והיוצא מבית האסורים, והמנודה ה שהתירו לו חכמים, וכן מי שנשאל לחכם והותר.

מטפחות הידיים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג, (הזבין והזבות והנדות והיולדות), וכל ו העולין מטומאה לטהרה, הרי אלו מותרין.

ושאר כל אדם אסורין.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

ואלו מכבסים במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה והיוצא מבית האסורים והמנודה שהתירו לו חכמים וכל מי שנשאל לחכם והותר מטפחות הידים ומטפחות הספרים ומטפחות הספג הזבים והזבות הנידות והיולדות וכל העולים מטומאה לטהרה הרי אלו מותרין ושאר כל אדם אסורין.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

ואלו מכבסין במועד הבא ממדינת הים ומבית השביה כו': מטפחות הספג. הם הרדידים שמנגבין בהם הידים. וזה האיסור אינו אלא בבגדים שאינן של פשתן אבל בגדי פשתן בלבד מותר לכבסן במועד לפי שהם מתלכלכין מהרה כי אפי' הכבוסים קודם יום טוב צריכין לכבס אפילו בחולו של מועד. ומי שאין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו במועד מאיזה מין שיהיה הבגד:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

ומי שנשאל לחכם - שנדר שלא לכבס בגדיו, ונשאל לחכם במועד והתיר לו נדרו:

ומטפחות ידים - שמנגבים בהם ידים בשעת אכילה:

ומטפחות ספרים - כסות שנותנים הספרים למסתפר בין כתפיו מפני השער. וכשבא לגלח לאלו השנויים במשנה שהן מותרין לגלח במועד צריך לכבסה תמיד:

מטפחות הספגין - שמנגבין בהן כשיוצאין מן המרחץ:

וכל העולים מטומאה לטהרה - במועד, מותרים לכבס בגדיהם. וכלי פשתן אפילו של כל אדם מותר לכבסן במועד, מפני שהן צריכין כבוס תדיר, ואפילו המכובסים ערב הרגל מיטנפי מיד וצריכים כבוס בתוך הרגל, הלכך לא גזרו בהו. ומי שאין לו אלא חלוק אחד, אפילו שאינו של פשתן מותר לכבס במועד, והוא שעומד ערום בשעת כביסתו עם אזור במתניו בלבד לכסות בשר ערוה שזה מוכיח שאין לו אלא החלוק הזה שהוא מכבס בלבד:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

והמנודה דקי"ל שאסור בתכבוסת כמו האבל. ר"ן:

וכל העולים מטומאה לטהרה. כגון מצורע וטמא מת שצריכין להחליף בגדיהם. או לכבסן. וכל אלו מותרין במועד. שלא היה אפשר להם לכבס קודם הרגל כ"כ הר"ן. והב"י סי' תקל"ד [כתב] בשם המרדכי להביא בעל קרי שאירע לו קרי במועד. ולאתויי נמי בעלת הכתם שנמצא במועד:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ה) (על המשנה) והמנודה. דקיי"ל שאסור בתכבוסת כמו האבל. הר'נ:

(ו) (על המשנה) וכל העולין כו'. כגון מצורע וטמא מת שצריכים להחליף בגדיהם או לכבסן כל אלו מותרים במועד שלא היה אפשר להם לכבס קודם הרגל. הר"נ. וחב"י כתב לחביא בעל קרי שאירע לו קרי במועד. ולאתויי נמי בעלת הכתם שנמצא במועד:


פירושים נוספים