משנה מועד קטן ג ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק ג · משנה ג | >>
ואלו כותבין במועד: קידושי נשים, גיטין ושוברין, דייתיקי, מתנה ופרוזבולין, אגרות שום ואגרות מזון, שטרי חליצה ומאונים, ושטרי בירורין, וגזירות בית דין, ואגרות של רשות.
וְאֵלּוּ כּוֹתְבִין בַּמּוֹעֵד: קִדּוּשֵׁי נָשִׁים,
- גִּטִּין וְשׁוֹבָרִין,
- דַּיְתִיקִי, מַתָּנָה וּפְרוֹזְבּוּלִין,
- אִגְּרוֹת שׁוּם וְאִגְּרוֹת מָזוֹן,
- שְׁטָרֵי חֲלִיצָה וּמֵאוּנִים,
- וּשְׁטָרֵי בֵּרוּרִין,
- וּגְזֵרוֹת בֵּית דִּין,
- וְאִגְּרוֹת שֶׁל רְשׁוּת:
ואלו כותבין במועד -
- קידושי נשים,
- וגיטין, ושוברים,
- דיאתיקי, מתנה,
- ופרוזבולין,
- איגרות שום,
- איגרות מזון,
- שטרי חליצה, ומיאונין,
- ושטרי בירורין,
- וגזירות בית דין,
- ואיגרות של רשות.
שוברין - שטרי המחילות והחלוקות הנופלות בין בני אדם הנושאין ונותנין זה בזה.
דיאתיקי - הוא מין ממיני המתנות. וחילוק זה המלה "דא תהא למיקם ולהיות", והיא מתנת שכיב מרע האחרונה שהוא סומך עליה בסוף.
ופרוזבול - כבר נתבאר דברו במסכת שביעית.
אגרות שום - הם שומא ששמים בית דין קרקע ומעריכין אותה לבעל חובו.
אגרות מזון - הם שמוכרין בית דין הקרקע למזון האשה והבנות, וכותבין בזה מעשה בית דין.
ושטרי ברורין - כמו שבארנו זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד כמו שיתבאר בסנהדרין.
גזירות בית דין - עניינו גזר דין.
אגרות של רשות - כתבים ששולחין בני אדם זה לזה ממקום למקום:
קדושי אשה - כותב על הנייר או על החרס הרי את מקודשת לי, ומקדש בו האשה אע"פ שאין בו שוה פרוטה. ולפיכך מותר לכתוב במועד שמתירא שמא יקדמנו אחר והוה ליה דבר האבד:
גיטין - שרוצה לצאת בשיירא, ואם אינו כותב עכשיו תשאר זאת עגונה:
ושוברים - שאם יאמר הלוה לא אפרע חובך אם אין לי שובר ממך, שומעין לו ז, וילך לדרכו, ונמצא זה מפסיד את מעותיו:
דייתיקי - מתנת שכיב מרע. ופירוש דייתיקי, דא תהא למיקם ולהיות, שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו. מתנה. מתנת בריא. ואי לא כתיב להו מפסיד המקבל, דשמא יחזור בו הנותן ח:
ופרוזבולין - שלא תשמט שביעית ויפסיד את מעותיו ט. פרוזבול, פרוז בולי. ופרוז בוטי, כלומר תקנה לעשירים שלא יעברו על מה שכתוב בתורה (דברים טו) השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל. ותקנה לעניים שימצאו ללוות. בולי עשירים. בוטי עניים. והלל תקן פרוזבול, שטר שכותבין בו מוסר אני לכם פלוני ופלוני הדיינין שכל שטר שיש לי על פלוני אגבנו כל זמן שארצה. ושוב אין שביעית משמטת הלואתו, דהוי כאילו גבו ב"ד את חובו, ושוב לא קרינן ביה לא יגוש את רעהו:
אגרות שום - ששמו ב"ד נכסי לוה ונתנו למלוה י:
אגרות מזון - שמכרו ב"ד את הקרקע למזון האשה והבנות, וכותבין מעשה ב"ד על זה. א"נ מי שקיבל עליו לזון את בת אשתו:
מיאונים - קטנה שהשיאוה אמה ואחיה, יכולה למאן בבעלה ולומר אי אפשי בפלוני בעלי, ויוצאה בלא גט. ושטר שכותבין לעדות דבר זה, נקרא שטר מיאונים יא:
שטרי ברורין - שבררו להם דיינין, זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד, וכותבין שטר שלא יחזרו בהן הבעלי דינים יב:
וגזירות ב"ד - פסק דין שפסקו הדיינים יג:
אגרות של רשות - צווי השלטון יד. כמו ואל תתודע לרשות, הוו זהירים ברשות. וי"מ אגרות של שאלת שלום שכותבים בין אדם לחבירו טו:
ושוברין. כתב הר"ב שאם יאמר הלוה כו' שומעין לו. פירש הב"ד. ומיירי שאבד המלוה שטר חוב כדכתב הר"ן:
מתנה. כתב הר"ב ואי לא כתיב להו מפסיד המקבל. דשמא יחזור בו הנותן. לאו חזרה ממש דהא מתנת בריא בלא קנין לא סגי. אלא שיחזור ממה שהיה ויאמר שלא כך היה. וז"ל הר"ן. ואם לא נכתב עדותן. יאמר הנותן לא היה כך:
ופרוזבולין. כתב הר"ב בוטי עניים דכתיב (דברים ט"ו) העבט תעביטנו. ומי הם הלווים עניים. גמרא פרק ד' דגיטין דף ל"ז. ועיין מ"ש במש' ב' פ' בתרא דשביעית. ואם לא יכתבנו עכשיו והוא רוצה לילך. יעבור שביעית ויפסיד חובו. הר"ן:
אגרות שום. פי' הר"ב ששמו ב"ד נכסי לוה כו' וקורעין לו שטר חוב. כדאמרינן כל שומא דלא כתיב ביה קרענא לשטרא דמלוה לאו שומא הוא. ואם העדים רוצים ללכת. יהיה המלוה קרח מכאן ומכאן [כן נ"ל. ופירוש זה של הר"ב כתב גם כן בטור סימן תקמ"ה. אבל רש"י פירש אגרות שום בכך שמו ב"ד שדה זו. ונתנו לאחים כך וכך נגדו. ע"כ. ולהירושלמי אגרות שום. שום היתומים ע"כ. ומיהת קרוב לשמוע. שהטור והר"ב ג"כ ע"פ הירושלמי פירשו לפירושם. ועיין בריש פ"ו דמס' ערכין] ול' אגרות עיין בסוף פ"ק דב"מ:
ואגרות מזון. כתב הר"ב א"נ מי שקיבל עליו לזון בת אשתו. וכ"פ רש"י. וקשיא מי גרע ממתנה. ומאי קמ"ל:
ומיאונים. פי' הר"ב קטנה כו' יכולה למאן בבעלה קודם שתביא שתי שערות. ולומר אי אפשי בו וכו'. ואם לא יכתבו השטר עכשיו שמא תביא ב' שערות לאחר המועד ושוב אינה יכולה למאן. ותשב עמו שאינה חפצה באותו בעל. הר"ן:
ושטרי בירורין. פירש הר"ב שבררו להן דיינין וכו' ואם לא יכתבו עכשיו. שמא ילך לו ויבוטל השלום ר"ן ועיין במשנה ד' פרק בתרא דב"ב:
וגזירות ב"ד. כתב הר"ב פסק דין כו' שאם לא יכתבו עכשיו שמא ישכחו הדבר. ולא יפסקו פעם אחרת כן. הר"ן:
ואגרות של רשות. פירש הר"ב צווי השלטון. כפירש"י. ועיין בפי' משנה י' פרק א' דאבות. וענינו כמ"ש הר"ן שהנשיא נותן רשות לזה לדון. ולומר לעם הוראותיהן ונקראין פתקא דרבנותא ושוב אם טעה לא ישלם. ואם אין לו שטר. ישלם מביתו. ע"כ. וכתב עוד הר"ב. וי"מ אגרות של שאלת שלום. בירושלמי. וטעמא כתב הרמב"ם. מפני שאין אדם נזהר בתקונן מאוד. וה"ל כמעשה הדיוט. ולדבריו צריך שיהיה לצורך המועד. כדלעיל במשנה ח' פ"ק. לענין תפירת הדיוט. וכ"כ ב"י לענין כתיבת חשבונותיו. והראב"ד כתב דשמא לא יזדמן לו מוליך הכתב. כלומר והוי דבר האבוד:
(ז) (על הברטנורא) פירוש חב"ד. ומיירי שאבד המלוה שט"ח. הר"נ:
(ח) (על הברטנורא) לאו חזרה ממש דהא מתנת בריא בלא קנין לא סגי. אלא שאם לא נכתב עדותן יכחיש הנותן לא כך היה. הר"נ:
(ט) (על הברטנורא) ואם לא יכתבנו עכשיו והוא רוצה לילך ויעבור שביעית ויפסיד חובו. הר"נ:
(י) (על הברטנורא) וקורעין לו שט"ח. כדאמרינן כל שומא דלא כתיב ביה קרענא לשטרא דמלוה לאו שומא הוא ואם העדים רוצים ללכת יהיה המלוה קרח מכאן ומכאן (כנ"ל) ורש"י פירש אגרות שום בכך שמו ב"ד שדה זו ונתנו לאחים כך וכך נגדו. ועתוי"ט:
(יא) (על הברטנורא) ואם לא יכתבו השטר עכשיו שמא חביא ב' שערות לאחר המועד ושוב אינה יכולה למאן. ותשב עמו שאינה חפצה באותו בעל. הר"נ:
(יב) (על הברטנורא) ויבוטל השלום:
(יג) (על הברטנורא) שאם לא יכתבו עכשיו שמא ישכחו הדבר. ולא יפסקו פעם אחרת כן. הר"נ:
(יד) (על הברטנורא) וענינו שהנשיא היה נותן רשות לזה לדון ולומר לעם הוראותיהן ונקראין פתקין דרבנותא. ושוב אם טעה לא היה משלם. ואם אין לו שטר ישלם מביתו. הר"נ:
(טו) (על הברטנורא) בירושלמי וטעמא מפני שאין אדם נזהר בתקונן מאוד וה"ל כמעשה הדיוט. הר"מ. ולדבריו צריך שיהא לצורך המועד כו' והר'א כתב דשמא לא יזדמן לו מוליך הכתב כלומר והוי דבר האבוד:
ואלו כותבין וכו': ביד פ"ז דהלכות יו"ט סי' י"ב ובטור א"ח סי' תקמ"ה וכתב תוס' ז"ל ואלו כותבין במועד נראה בכל הני הוי דבר האבד פן ימות הנותן או העדים או ב"ד או תלך היא למדינת הים ע"כ:
ושוברין: מיירי שאבד המלוה שטר חובו דאם לא כן אין שומעין לו ללוה שהרי אינו דבר האבד שאין המלוה מפסיד מאומה:
דִייַתִיקִי: דא תהא למיקם ולהיות שדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו:
שום: השי"ן בנקודת חול"ם ושין בנקודה בימין:
מזון: בעל שקבל עליו לזון בת אשתו ואם העדים הולכים להם ולא כתבו שטר הקנין יכחיש הבעל הקנין. נמוקי יוסף:
שטרי בירורין: פי' רש"י ז"ל שבררו ב"ד חלק זה לזה וחלק זה לזה ונמוקי יוסף ז"ל פי' כפי' הרמב"ם ז"ל וז"ל בירורין שהבעלי דינין ביררו כל א' וא' דיין לעצמו ואם לא יכתבו עכשיו שמא ילך לו ויבוטל השלים ע"כ: והרמב"ם ז"ל שם בפ"ז פי' דטעמא דגיטין ושוברין ומתנות משום דכצרכי רבים הם ובאינך כתב דטעמא דשרו מפני שהם דברים דשייכי לב"ד וכשם שמותר לדון כך מותר לכתוב כל הדברים דשייכי לב"ד ואגרות של שאלת שלום מפני שאין אדם נזהר בתקונן מאד וה"ל כמעשה הדיוט והראב"ד ז"ל כתב דשמא לא יזדמן לו מוליך הכתב כלומר והוי דבר האבד ע"כ:
יכין
ואלו כותבין במועד: מדהו"ל דבר האבוד. וה"ה שאר דברים שאם לא יכתבם מיד אפשר שיפסד:
קידושי נשים: דאשה מתקדשת בשטר. וה"ה שטרי פסיקתא, דהיינו תנאים מותר לכתבן, דשמא יתחרט אח"כ (שו"ע או"ח, תקמה):
גיטין: שיוצא לשיירא, ואם לא יכתוב הגט, שמא לא יחזור ותתעגן:
ושוברין: שממאן לפרוע בלי שובר, ושמא לא יהיה ללוה לפרוע אח"כ:
דייתיקי: מתנת שכ"מ ושמא ימות:
מתנה: מתנת בריא דשמא יתחרט:
ופרוזבולין: שכשחושש שתשמט חובו בשביעית כותב לב"ד בזה הלשון, מוסרני לכם חובותי שיהיו ברשותכם. ואז הוה כגבוי ואינן נשמטין בשביעית [עי' שביעית פ"י מ"ד]:
אגרות שום: ששמו ב"ד נכסי לוה ונתנום למלוה:
ואגרות מזון: שקבל לזון בת אשתו שמבעלה הראשון, ואף דדמי קצת לשט"ח שאין כותבין כמשנה ד', הכי שאני, דצריך לשלם מיד, ושמא ילכו העדים, ויכחיש הקניין ולא יהיה לה לאכול, משא"כ בשט"ח הרי מיירי במאמינו. או מיירי שמכרו הב"ד קרקע של יתומים למזון אלמנה ובנות:
שטרי חליצה: שטר שחלצה בפני ב"ד [ונוסחתו כתוב ברי"ף יבמות ד"מ ע"א]:
ומיאונים: דיתומה קטנה שהשיאוה אמה או אחיה, יכולה למאן בנשואין הללו קודם שתביא ב' שערות, ויוצאת בלי גט. וזו לאחר הרגל תגדיל:
ושטרי בירורין: שביררו להן דיינין זה א' וזה א', וכותבין וחותמין שלא יחזרו מברירתן:
וגזירות בית דין: פסק דין:
ואגרות של רשות: צווי השלטון. וי"א אגרות שלום. ונהגו לאסרו. וכל הנך שמותרים ה"ט, דמדמזדמנין תדיר מקרי צרכי רבים, ולפ"ז מדאינן לצורך יו"ט לא שרי רק במעשה הדיוט. וי"א דשרי מדהוה חשש דבר האבד, דאף דלמיתה לא חיישינן שמא אחר יו"ט לא יתרצו להזדקק לו הנותן או הב"ד או העדים. וא"כ גם מעשה אומן שרי בכה"ג [ תקמ"ה מג"א סקי"ז ]. מיהו בכתב משיטא שלנו נהגו היתר בכל הכתבים, ומשנין לעקם שורה ראשונה [שם מג"א ס"ק א']. אמנם לתקן ס"ת לצורך המועד שרי, דלרבים שרי אפילו מעשה אומן [שם]. וכל שמותר לכתוב, מותר נמי לתקן הדיו והקולמס [מג"א. שם סקכ"ו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת