משנה מועד קטן א ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק א · משנה ו | >>
אין חופרין כוכין וקברות במועד, אבל מחנכים את הכוכין לא במועד.
ועושין נברכת במועד, וארון עם המת בחצר.
אֵין חוֹפְרִין כּוּכִין וּקְבָרוֹת בַּמּוֹעֵד,
- אֲבָל מְחַנְּכִים אֶת הַכּוּכִין בַּמּוֹעֵד.
- וְעוֹשִׂין נִבְרֶכֶת בַּמּוֹעֵד,
- וְאָרוֹן עִם הַמֵּת בֶּחָצֵר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ נְסָרִים:
אין חופרין כוכין, וקברות - במועד,
- אבל - מחנכין את הכוכין.
- ועושין נברכת - במועד.
- וארון עם המת - בחצר.
- רבי יהודה - אוסר,
- אלא אם כן - יש עימו נסרים.
כוכין - הוא שחופרין בקרקע קברים.
וקברות - הוא שבונין קבר על גבי קרקע. ואסור לעשות קבר לקבור בו את המת אפילו לאחר המועד.
ומחנכין - הוא שיוסיף באורך הקבר וברוחבו אחר שהיתה חפורה.
ונברכת - היא חפירה כאותן ששורין בו את הפשתן ודומיהן.
ואין הלכה כרבי יהודה:
אין חופרין כוכין וקברות במועד - להקבר בו מת שימות לאחר המועד. כוכין, במערה שתחת הקרקע. וקברות, בבנין:
אבל מחנכין - שאם היה ארוך מקצרו. ואם היה קצר מאריך ומרחיב בו:
נברכת - של כובסין לב, מקום מתוקן לכבס בו הבגדים, ולית ביה טרחא כולי האי:
וארון עם המת בחצר - שמת שם. מותר לנסר הנסרים ולעשות לו ארון. אבל בחצר אחרת לא, שלא יאמרו מלאכה אחרת הוא עושה לג. ולא שנו אלא באדם שאינו מפורסם, אבל אדם מפורסם עושין לו ארון ואפילו בשוק. ולדידן שאנו מתי מספר, כל אדם הוי מפורסם:
ר"י אוסר - להביא עצים לעשות נסרים בתחלה לצורך הארון אלא א"כ מנוסרות קודם יו"ט. ואין הלכה כר"י:
אבל מחנכים את הכוכין במועד. אע"פ שאין צריכין להם עכשיו עשאום כצרכי רבים. רבים שתו ורבים ישתו. והרי הן כחטיטת בורות שיחין ומערות שאין צריכין להם עכשיו שהתירו בהן לסופן דהיינו חטיטה. אבל לא תחלתם דהיינו חפירה כל שאין צריך להם עכשיו. הרא"ש ור"ן בשם הרמב"ן. ושם כוך ארמית דתרי כלח דכתיבי באיוב. מתורגמין כוך. וסיפא דנקיט כוכין. ה"ה לקבר. והרמב"ם לא העתיק ברישא וסיפא אלא קבר:
נברכת. כתב הר"ב של כובסין. וכן פירש"י וכדתנן לה ברפ"ב דבבא בתרא וכתב הר"ן לפי שיש בה צורך לחול המועד כדתנן ואלו מכבסין במועד ואיידי דאיירי בחפירת קרקע. תנא הא:
וארון עם המת בחצר. כתב הר"ב אבל בחצר אחרת לא שלא יאמרו מלאכה אחרת הוא עושה לפי שאין דרך לעשות ארונות לרוב מתים. הר"ן. ולפי שהוא עם המת הלכך מתני' אינה דחויה מההיא דכל דבר שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור. כמ"ש הר"ב במשנה ד' פרק כ"ב דשבת. דכיון שעושה עם המת בחצר ליכא למיחש למראית עין שהכל רואין שלצורך המת עושה אותו כ"כ הר"ן שם והאריך יותר ואין כאן מקומו:
אלא אם כן יש עמו נסרים. דטורח גדול לעשותן במועד. רש"י בגמרא:
(לא) (על המשנה) הכוכין. וה"ה לקבר. ואע"פ שאין צריכין להם עכשיו עשאום כצרכי רבים רבים שתו ורבים ישתו והרי הן כחטיטת בורות שיחין ומערות שאין צריכין להם עכשיו שהתירו בהן לסופן דהיינו חטיטה אבל לא תחילתם דהיינו חפירה כל שאין צריכין להם עכשיו. הרא"ש והר"נ. ושם כוך ארמית דכלח דכתיב באיוב מתרגם כוך:
(לב) (על הברטנורא) לפי שיש בה צורך לחוה"מ כדתנן ואלו מכבסין במועד:
(לג) (על הברטנורא) לפי שאין דרך לעשות ארונות לרוב מתים. הר"נ. ועתוי"ט:
(לד) (על המשנה) נסרים. דטורח גדול לעשותן במועד. רש"י:
אין חופרין כוכין: ביד פרק ח' דהלכות יום טוב סי' ד' ח' ופי' נמוקי יוסף ז"ל אין חופרין כוכין פי' לצורך מתים שימיתו במועד שדרכם היה לחפור כוכין וקברות להיות מזומנים למי שמת לו מת שיקנה לו ורמ"ל מתני' שאעפ"י שיצטרכו אל זה במועד כגון בעיר ירושלם שהיו בה ששים רבוא ואי אפשר לעם רב כמוהו שלא ימותו ממנו בכל יום רבים גדולים וקטנים אף כי בד' ימים של חול המועד אפ"ה כיון שאינו יודע בשעה שחפרו לאיזה מת הוא עושה אסור דאילו למי שמתו מוטל לפניו אף ביי"ט שרי דמת בי"ט שני יתעסקו בו ישראל וכ"ש בחול המועד והרי"ף ז"ל פי' אין חופרין לקבור בהם לאחר המועד וכן פירשו ר"ח והרי"ץ ן' גיאות ז"ל ותמה עליהם הראב"ד ז"ל אם לאחר המועד למה מחנכין אותם במועד והרמב"ן ז"ל כתב שאין זו קושיא שאע"פ שאין צריכין להם עכשיו [כו' עי' בתוס' יו"ט] עכ"ל ז"ל. ודעת רש"י ז"ל נוטה לדעת הראב"ד ז"ל שסובר דיום טוב שני אע"ג דכחול שויוהי רבנן לגבי מת דוקא למיגד ליה גלימא ולמיגז ליה אסא דטרחונם מועט אבל לא לחצוב לו קבר מפני שטרחו מרובה ע"כ עיין בהר"ן ז"ל פי' ר"א דחולין:
אבל מחנכין את הכוכין: כתוב בתי"ט דשם כוך ארמית דתרי כלח דכתיבי באיוב מתורגמין כוך ע"כ. ותמצא הכלח הראשון שם סי' ה' והכלח השני בסי' כ"ט:
ועושין נברכת במועד: תימא ואמאי צריך במועד והלא אין מכבסין במועד וי"ל לצורך כל אותם שהתירו חכמים לכבס לקמן בפ' בתרא וי"מ לרחוץ את המת ותכריכיו תוס' ז"ל. וכתב נמוקי יוסף ז"ל ואיידי דאיירי בחפירת קרקע תנא הא. כן פי' רש"י ז"ל והגאונים ז"ל אבל האחרונים ז"ל פירשו מענין קברות וכתב הרמב"ן ז"ל שהוא תוספת חפירה לקבר העשוי כבר לצורך מת שימות ע"כ. ובטור א"ח סי' תקמ"ז כולה מתניתין. ובגמ' תנינא להא דת"ר עושין כל צרכי המת גוזזין לו שערו ומכבסין לו כסותו ועושין לו ארון מנסרים המנוסרים מעי"ט רשב"ג אומר אף מביאין עצים ומנסרין בצנעא בתוך ביתו ע"כ. וסתם מתני' כרשב"ג וכתבו תוס' ז"ל ואסור בפרהסיא ויש ליתן טעם דל"ד לההיא דכל שאסרו חכמים משום מראית העין וכו' ודמי טפי לההיא דפ' אע"פ צנור שעלו בו קשקשים וכו' ע"כ:
יכין
אין חופרין כוכין: הוא כמין ארגז [שובבע] בל"א שבכותל מערה. לקבור בו המת:
וקברות: בבניין:
במועד: ודוקא שלא לצורך המועד:
אבל מחנכים את הכוכין במועד: שמקצר או מאריך הכוך העשוי כבר, דזה אינו טרחה כל כך:
ועושין נברכת: לראב"ד ר"ל קבר, כמו שעושין בזמנינו, שאין בו טרחה כל כך ככוכין. ולרש"י ר"ל גומא שעושין בחצר שיזלו לתוכן השופכין. ולתוס' ר"ל נברכת כובסין, שעושה לצורך המועד [כפ"ג מ"ב], ואיידי דמיירי לעיל בחפירה, נקט לה הכא:
וארון: נ"ל דועושין דרישא קאי נמי אהא, דעושין ארון עם ואצל המת בחצר:
עם המת בחצר: ר"ל דוקא בהחצר שהמת שם מותר לעשותו, דאז ליכא חשש מראית עין, לחשדו שעושה מלאכה אחרת. מיהו לאדם מפורסם, שרי בכל מקום. ובזמנינו הכל מחשב מפורסם (שו"ע או"ח, תקמז):
אלא אם כן יש עמו נסרים: דלעשות נסרים יש טרחה יתירה. ואף דאפילו יו"ט שני כחול שווייוהו לגבי מת [כביצה ד"ו א']. עכ"פ קול הנסירה הו"ל פרסום גדול. ותו דנסרים מנוסרין שכיחי טובא וא"צ לחלל יו"ט עבורן. מיהו קיי"ל דבא"א בצנעא שרי בפרהסיא [שם]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת