משנה מועד קטן א ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת מועד קטן · פרק א · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

אין חופרין כוכין וקברות במועד, אבל מחנכים את הכוכין לא במועד.

ועושין נברכת במועד, וארון עם המת בחצר.

רבי יהודה אוסר, אלא אם כן יש עמו נסריםלד.

נוסח הרמב"ם

אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכין את הכוכין ועושין נברכת במועד וארון עם המת בחצר רבי יהודה אוסר אלא אם כן יש עימו נסרים.

פירוש הרמב"ם

אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכין כו': כוכין הוא שחופרין בקרקע קברים. וקברות הוא שבונין קבר על גבי קרקע ואסור לעשות קבר לקבור בו את המת לאחר המועד ומחנכין הוא שיוסיף באורך הקבר וברחבו אחר שהיתה חפורה. ונברכת היא חפירה כאותן ששורין בו את הפשתן ודומיהן ואין הלכה כרבי יהודה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אין חופרין כוכין וקברות במועד - להקבר בו מת שימות לאחר המועד. כוכין, במערה שתחת הקרקע. וקברות, בבנין:

אבל מחנכין - שאם היה ארוך מקצרו. ואם היה קצר מאריך ומרחיב בו:

נברכת - של כובסין לב, מקום מתוקן לכבס בו הבגדים, ולית ביה טרחא כולי האי:

וארון עם המת בחצר - שמת שם. מותר לנסר הנסרים ולעשות לו ארון. אבל בחצר אחרת לא, שלא יאמרו מלאכה אחרת הוא עושה לג. ולא שנו אלא באדם שאינו מפורסם, אבל אדם מפורסם עושין לו ארון ואפילו בשוק. ולדידן שאנו מתי מספר, כל אדם הוי מפורסם:

ר"י אוסר - להביא עצים לעשות נסרים בתחלה לצורך הארון אלא א"כ מנוסרות קודם יו"ט. ואין הלכה כר"י:

פירוש תוספות יום טוב

אבל מחנכים את הכוכין במועד. אע"פ שאין צריכין להם עכשיו עשאום כצרכי רבים. רבים שתו ורבים ישתו. והרי הן כחטיטת בורות שיחין ומערות שאין צריכין להם עכשיו שהתירו בהן לסופן דהיינו חטיטה. אבל לא תחלתם דהיינו חפירה כל שאין צריך להם עכשיו. הרא"ש ור"ן בשם הרמב"ן. ושם כוך ארמית דתרי כלח דכתיבי באיוב. מתורגמין כוך. וסיפא דנקיט כוכין. ה"ה לקבר. והרמב"ם לא העתיק ברישא וסיפא אלא קבר:

נברכת. כתב הר"ב של כובסין. וכן פירש"י וכדתנן לה ברפ"ב דבבא בתרא וכתב הר"ן לפי שיש בה צורך לחול המועד כדתנן ואלו מכבסין במועד ואיידי דאיירי בחפירת קרקע. תנא הא:

וארון עם המת בחצר. כתב הר"ב אבל בחצר אחרת לא שלא יאמרו מלאכה אחרת הוא עושה לפי שאין דרך לעשות ארונות לרוב מתים. הר"ן. ולפי שהוא עם המת הלכך מתני' אינה דחויה מההיא דכל דבר שאסרו חכמים מפני מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור. כמ"ש הר"ב במשנה ד' פרק כ"ב דשבת. דכיון שעושה עם המת בחצר ליכא למיחש למראית עין שהכל רואין שלצורך המת עושה אותו כ"כ הר"ן שם והאריך יותר ואין כאן מקומו:

אלא אם כן יש עמו נסרים. דטורח גדול לעשותן במועד. רש"י בגמרא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(לא) (על המשנה) הכוכין. וה"ה לקבר. ואע"פ שאין צריכין להם עכשיו עשאום כצרכי רבים רבים שתו ורבים ישתו והרי הן כחטיטת בורות שיחין ומערות שאין צריכין להם עכשיו שהתירו בהן לסופן דהיינו חטיטה אבל לא תחילתם דהיינו חפירה כל שאין צריכין להם עכשיו. הרא"ש והר"נ. ושם כוך ארמית דכלח דכתיב באיוב מתרגם כוך:

(לב) (על הברטנורא) לפי שיש בה צורך לחוה"מ כדתנן ואלו מכבסין במועד:

(לג) (על הברטנורא) לפי שאין דרך לעשות ארונות לרוב מתים. הר"נ. ועתוי"ט:

(לד) (על המשנה) נסרים. דטורח גדול לעשותן במועד. רש"י:


פירושים נוספים