רי"ף על הש"ס/מועד קטן/פרק א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | הריטב"א | הרשב"א |
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | רש"ש |
על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק א[עריכה]

(דף רי"ף א ע"א) משקין בית השלחין. ת"ר את חג המצו' תשמור לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי רבי יאשיה רבי יונתן אומר ק"ו ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לא לפניהם ולא לאחריהם אסורין בעשיית מלאכה חולו של מועד שיש קדושה לפניהם ולאחריהם אינו דין שיהו אסורין בעשיית מלאכה ששת ימי בראשית יוכיחו שיש קדושה לפניהן ולאחריהן ומותרין בעשיית מלאכה מה לששת ימי בראשית שכן אין בהן קרבן מוסף תאמר בחולו של מועד שיש בו קרבן מוסף ר"ח יוכיח שיש בו קרבן מוסף ומותר בעשיית מלאכה מה לר"ח שכן אינו קרוי מקרא קודש תאמר בחולו של מועד שכן קרוי מקרא קדש הואיל וקרוי מקרא קדש דין הוא שיהו אסורין בעשיית מלאכה:

תניא אידך כל מלאכת עבודה לא תעשו לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה דברי רבי יוסי הגלילי רבי עקיבא אומר אינו צריך הרי הוא אומר אלה מועדי ה' מקראי קדש במה הכתוב מדבר אי בראשון כבר נאמר שבתון ואי בשמיני הרי כבר נאמר שבתון הא אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה תניא אידך ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי עצור אף ששה עצור אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששה עצור בכל מלאכה ת"ל השביעי השביעי עצור בכל מלאכה ואין ששה עצור בכל מלאכה הרי שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר אי זו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת. כדתנן משקין בית השלחין במועד ובשביעית בין ממעין שיצא בתחילה בין ממעין שלא יצא בתחילה אבל אין משקין ממי הגשמים ולא ממי הקילון ואין עושין עוגיות לגפנים.מאי משמע דהאי בית השלחין לישנא דצחותא הוא כדכתיב (דברים, כה) עיף ויגע ומתרגמין משלהי ולאי ומאי משמע דבית הבעל לישנא דמיתיבותא הוא כדכתיב (ישעיה סב) כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומתרגמינן כמה דמיתותב עולם עם בתולתא כן יתותבון בגויך בנייכי.בית השלחין אין בית הבעל לא מאי טעמא במקום (דף רי"ף א ע"ב) פסידא שרו רבנן במקום רויחא לא שרו רבנן ואפילו במקום פסידא טירחא יתירא לא טרחינן דקתני אבל לא ממי הגשמים ולא ממי הקילון פירוש קילון כמו ביב (דף ד.) בשלמא מי קילון איכא טירחא יתירא דצריך לאשקויי מיניה בדוולא אלא מי גשמים מאי טירחא איכא אמר רבי אלעזר אמר ר' יוחנן גזירה מי גשמים אטו מי קילון רב אשי אמר מי גשמים נמי לידי מי קילון קאתו:

אמר ר' זירא נהרות המושכין מן אגמים מותר להשקות מהם בחולו של מועד והוא דלא פסקי ת"ר הפסיקות והבריכות שנתמלאו מים מעיו"ט אסור להשקות מהן בחולו של מועד ואם היתה אמת המים עוברות תחתיהם מותר אמר רב פפא והוא שרובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים רב אשי אמר אע"פ שאין רובה של אותה שדה שותה מאותה אמת המים כיון דקא משכה ואתיא מימר אמר אי לא שתיא בחד יומא תשתי בתרי ותלתא יומי ת"ר בריכה שנטפה משדה בית השלחין זו מותר להשקות ממנה שדה בית השלחין אחרת והא עבידא דפסקא אמר רבי ירמיה עדיין היא מטפטפת אמר אביי והוא שלא פסק מעין ראשון תניא רבי שמעון בן מנסיא אומר שתי ערוגות זו למעלה מזו לא ידלה מן התחתונה וישקה את העליונה יתר על כן א"ר אלעזר ברבי שמעון אפילו ערוגה אחת חציה נמוכה וחציה גבוהה לא ידלה ממקום נמוך למקום גבוה ת"ר מדלין מים לירקות כדי לאכלן ואם בשביל ליפותן אסור:

ואין עושין עוגיות לגפנים תניא ואלו הן עוגיות ברירין שבעקרי זיתים ושבעיקרי גפנים והני מילי חדתי אבל עתיקי שרי:

מתני' ר' אלעזר בן עזריה אומר אין עושין את האמה בתחלה במועד ובשביעית וחכמי' אומרים עושין את האמה (בס"י איתא בתחלה בשביעית ומתקנין וכו' וכ"ה במשב"ג ) בתחלה במועד ובשביעית ומתקנין את המקולקלות במועד ומתקנין את קלקולי המים שברשות הרבים וחוטטין אותן ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות ואת מקואות המים ועושין כל צרכי הרבים ומציינין על הקברות (דף רי"ף ב ע"א) ויוצאין ((ס"א ל"ג) אף) על הכלאים:

גמ' ומתקנין את המקולקלות אמר רבי (בגמ' הגירסא ר' אבא) אבהו שאם היתה עמוקה טפח מעמידה על ששה טפחים אביי שרא להו לבני בי הרמך לסחופי נהרא רבי ירמיה שרא להו לבני סבותא למברא להו נהרא טמימא רב אשי שרא להו לבני מתא מחסיא לאקדוחי נהר בירן אמר כיון דרבים שתו מיניה כדרבים נינהו ותנן עושין כל צרכי הרבים:

ומתקנין את קלקולי המים שברה"ר וחוטטין אותן: חטיטה אין חפירה לא אמר ר' יעקב א"ר יוחנן לא שנו אלא שאין רבים צריכים להם אבל רבים צריכין להם אפילו חפירה נמי מותר וה"ה לבורות שיחין ומערות של רבים ובורות שיחין ומערות של יחיד חוטטין אותם ושפין את סדקיהן אבל לא חופרים אפי' כשהיחיד צריך להם ואם אינו צריך להם אין חוטטין אותן ואין שפין את סדקיהן ואין צריך לומר שאין חופרין אבל כונסין לתוכן מים ואע"פ שאינו צריך להם:

ועושין כל צרכי הרבים: ת"ר יוצאין לקווץ את הדרכים ולתקן את הרחובות ואת האיסטרטות ולמוד את המקואות כל מקוה שאין בה מ' סאה מרגילין לתוכו ארבעים סאה ומנין שאם לא יצאו ולא עשו כל אלו שכל דמים שנשפכים שם מעלה עליהם הכתוב כאילו הם שפכום שנאמר (דברים, יט) והיה עליך דמים:

ומציינין על הקברות. א"ר שמעון בן פזי רמז לציון הקברות מן התורה מנין ת"ל (יחזקאל, לט) וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון רבי אבהו אמר מהכא (ויקרא, יג) וטמא טמא יקרא טומאה קוראה לו ואומרת לו פרוש אביי אמר מהכא (שם יט) ולפני עור לא תתן מכשול:

ויוצאין אף על הכלאים:

מ"ש בחולו של מועד א"ר (בגמ' וברא"ש אי' ר' יעקב) עקיבא א"ר יוחנן משום שכר פעולה דמוזלי גבן:

מתני' ר' אליעזר בן יעקב אומר מושכין את המים מאילן לאילן ובלבד שלא ישקו את כל השדה כולה זרעים שלא שתו מלפני המועד לא ישקום במועד וחכמים מתירין בזה ובזה:

גמ' אמר רב יהודה ואם היתה שדה מטוננת מותר תניא נמי הכי וכו' ומסתברא דהלכתא (דף רי"ף ב ע"ב) כרבי אליעזר בן יעקב ואע"ג דהוא יחיד במקום רבים דהא שמעתא דרב יהודה כוותיה אזלא דקאמר ואם היתה שדה מטוננת מותר והא דדייק מיניה רבינא ואמר ש"מ האי תרביצא שרי לתרבוצי בחולא דמועדא אקשינן ליה שדה גריד מ"ט לא אפלא לשוויי חרפא ה"נ אפלא לשוויי חרפא ולא פריק:

מתני' צדין את האישות ואת העכברים בשדה האילן ובשדה הלבן כדרכו במועד ובשביעית ר' יהודה אומר בשדה אילן כדרכו ובשדה הלבן שלא כדרכו ומקרין את הפרצה במועד ובשביעית בונה כדדכו:

גמ' מאי אישות אמר רב יהודה בריה שאין לה עינים:

רבי יהודה אומר בשדה האילן כדרכו: ת"ר כיצד כדרכו חופר גומא ותולה בה מצודה וכיצד שלא כדרכו נועץ שפוד ומכה בקרדום ומרדה האדמה תחתיה תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר כשאמרו בשדה הלבן (עי' בגמ' הגי' ובתוס' ד"ה תני נראה דגר' כגי' רב אלפס) כדרכו לא אמרו אלא בשדה הלבן הסמוכה לאילנות שמא יצאו משדה הלבן ויחריבו את האילנות:

ומקרין את הפרצה: כיצד מקרין את הפרצה רב יוסף אומר בהוצא ודפנא במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט א"ר חסדא ל"ש אלא כותל גנה אבל כותל חצר בונה כדרכו ודוקא בונה אבל סותר לא וכותל גוהה סותרו ובונה כדתניא כותל גוהה לרה"ר סותר ובונה כדרכו מפני הסכנה:

(דף רי"ף ג ע"א) גמ' וקי"ל דר"מ ור' יוסי הלכה כרבי יוסי:

ולא יעורר על מתו: וכו' מאי שנא שלשים יום אמר רב כהנא מעשה באדם אחד שכנס מעותיו לעלות לרגל ובא הספדן ועמד על פתח ביתו ונטלתן אשתו ונתנתן לו ונמנע אותו האיש מלעלות לרגל באותה שעה אמרו לא יעורר על מתו ולא יספדנו קודם לרגל שלשים יום ושמואל אמר לפי שאין המת משתכח מן הלב אלא לאחר שלשים יום מאי בינייהו איכא בינייהו דקא עבדי בחנם:

מתני' אין חופרין כוכין וקברות במועד אבל מחנכין את הכוכין ועושין נברכת (דף רי"ף ג ע"ב) במועד וארון עם המת בחצר ר' יהודה אוסר אלא אם כן יש עמו נסרים:

גמ' אין חופרין כוכין וקברות במועד פי' להקבר בהן אחר המועד מאי כוכין ומאי קברות אמר רב יהודה כוכין בחפירה וקברות בבנין תנ"ה כוכין בחפירה וקברות בבנין:

אבל מחנכין את הכוכין: כיצד מחנכין אמר רב יהודה שאם היה ארוך מקצרו במתניתא תנא מאריך בו ומרחיב בו:

וארון עם המת בחצר: תנינא להא דתנו רבנן עושין כל צרכי המת גוזזין לו שערו ומכבסין לו כסותו ועושין לו ארון ומנסרים המנוסרים מעיו"ט רשב"ג אומר אף מביא נסרים ומנסרן בתוך ביתו והלכתא כרשב"ג דסתם מתניתין כוותיה:

ירושלמי לא שנו אלא באדם שאינו מפורסם אבל אדם מפורסם עושין לו ארון ואפילו בשוק כד דמך רבי חנינא חברין עבדו ליה ארון בשוק והכל מודים שלא יקוץ לו ארזים ודכוותא לא יחצוב לו אבנים ואם היו חצובות פלוגתא דר' יהודה ורבנן:

מתני' אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מייבמין מפני ששמחה היא לו אבל מחזיר הוא את גרושתו ועושה אשה תכשיטיה במועד רבי יהודה אומר אשה לא תסוד מפני שניוול הוא לה:

גמ' מפני ששמחה היא לו וכי שמחה היא לו מאי הוי אמר רב יהודה אמר שמואל לפי שאין מערבין שמחה בשמחה:

ואמר רב דניאל בר קטינא אמר רב מניין שאין נושאין נשים במועד שנאמר (דברים, טז) ושמחת בחגך בחגך ולא באשתך עולא אמר היינו טעמא דאין נושאין נשים במועד מפני הטורח רבי יצחק נפחא אמר מפני ביטול פריה ורביה:

תניא כל אלו שאמרו אסורים לישא אשה במועד מותרים לישא ערב המועד (פירוש) דלחד יומא לא משהי איניש אנפשיה ודאין מערבין שמחה בשמחה מנלן דכתיב (מ"א, ח) ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול שבעה ימים ושבעה ימים ארבע' עשר יום מכדי כתיב ארבעה עשר יום שבעה ימים ושבעה ימים למה לי אלא ש"מ הני לחוד והני לחוד כתיב ביום השמיני שלח את העם וכתיב (דה"ב, ח) וביום עשרים וארבעה לחדש השביעי שלח את העם מכאן לתלמיד הנפטר מרבו ולן באותו העיר שצריך ליפטר ממנו פעם שנייה:

ועושה אשה תכשיטיה במועד: ת"ר אלו הן תכשיטיה של אשה כוחלת ופוקסת ומעברת סרק על פניה ואיכא דאמרי ומעברת סכין על פניה שלמטה:

מתני' ההדיוט תופר כדרכו והאומן מכליב ומסרגין את המטות ר' יוסי אומר אף ממתחין:

גמ' היכי דמי הדיוט כל שאינו יכול להוציא מלא המחט בבת אחת ר' יוסי אומר כל שאינו יכול לכוין אמרא בחפת חלוקו:

(דף רי"ף ד ע"א) והאומן מכליב: מאי מכליב רבי יוחנן אמר מפסע רבה בר ( (צ"ל רב) בר) שמואל אמר כלבתא:

ומסרגין את המטות ר' יוסי אומר ממתחין תנא ושוין שאין מפשילין לכתחלה חבלים:

מתני' מעמידין תנור וכירים וריחים במועד רבי יהודה אומר אין מכבשין את הריחים לכתחלה ועושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן ושפין את הסדקים ומעגילין אותן במעגלה ביד וברגל אבל לא במחצלים:

הציר והצינור והקורה והמנעול והמפתח שנשברו מתקנם במועד ובלבד שלא יכוין מלאכתו במועד כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן:

גמ' מאי מכבשין אמר רב יהודה מנקר ריחיא רבי חייא בר יחיאל אמר בת עינא:

דרש רב חמא נוקרין ריחיא בחולו של מועד ומשום רבינו אמרו סוס שרוכב עליו וחמור שרוכב עליו מותר ליטול צפרניו בחולו של מועד אבל חמרא דריחיא לא רב יהודה שרא למשקל טופרי דחמרי דריחיא בחולא דמועדא ולאוקומי ריחיא ולמבני אמת ריחיא ולמבני אוריא רב שרא לסרוקי סוסיא ולמבני קרפיטא ולמבני אצטבא:

רבא שרא למשקל דמא לחמרא בחולו של מועד א"ל אביי תניא דמסייע לך מקיזין דם לבהמה ואין מונעין רפואה מבהמה בחולו של מועד:

תוספתא שותין מי זבלין ומי דקלין וכוס העיקרין במועד שבראשונה היו אומרים אין שותין מי זבלין ומי דקלין וכוס עיקרין במועד עד שבא רבי עקיבא ולמד שותין מי זבלין ומי דקלין וכוס עיקרין במועד ומקיזין דם לבהמה לחיה ולעופות ואין מונעין רפואה מבהמה במועד:

רבא שרא לכסכוסי קידמי מ"ט מעשה הדיוט הוא אמר רב יצחק בר אמי אמר רב חסדא קיטורי בירא אסור מ"ט מעשה אומן הוא:

אמר רבא האי מאן דמתקן ארעא אדעתא דבי דרי שרי אדעתא דארעא אסיר היכי דמי מוליא במולי' ונצא בנצא אדעתא דבי דרי שקל מוליא ושדא בנצא אדעתא דארעא ואמר רבא האי מאן דזכי זוכיא אדעתא דציבי שרי אדעתא דארעא אסיר היכי דמי שקל רברבי ושבק זוטרי אדעתא דציבי שקל רברבי וזוטרי (דף רי"ף ד ע"ב) אדעתא דארעא:

ואמר רבא האי מאן דפתח מיא לארעא אדעתא דכוארי שרי אדעתא דארעא אסיר היכי דמי פתח תרי בבי חד מעלאי וחד מתתאי אדעתא דכוארי פתח חד בבא אדעתא דארעא:

ואמר רבא האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דחיותא שרי אדעתא דדיקלא אסיר היכי דמי שקל כוליה מחד גיסא אדעתא דחיותא מהאי גיסא ומהאי גיסא אדעתא דדיקלא ואמר רבא האי תוחלני מגזרינהו שרי מיצינהו אסיר רב פפא אמר כיון דמתלעי כפרקמטיא האבודה דמי ושרי ואמר רבא פרקמטיא כל שהוא אסור א"ר יוסי ברבי אבין ובדבר האבד מותר רבינא הוה ליה ההוא עסקא דהוה מזדבן בשיתא אלפי דינרי שהייה לבתר חולא דמועדא זבניה בתריסר אלפי דינרי רבינא הוה מסיק זוזי בבני אקרא דשנואתא אתא לקמיה דרב אשי אמר ליה מהו למיזל עלייהו האידנא אמר ליה כיון דהאידנא משכחת להו וביומי אחריני לא משכחת להו כפרקמטיא האבודה דמי ושרי:

רב שרי ליה לרב חייא בר אשי למגדל אוהרי בחולא דמועדא מ"ט מעשה הדיוט הוא אבל אוזלי אסור מ"ט מעשה אומן הוא רב יהודה שרי לאמי תנורא למגדל תנורא ולרבה בר עסבי למגדל מהולאתא איני והאמר רבה בר שמואל ושוין שאין גודלין תנור לכתחלה לא קשיא הא דשרא רב יהודה בימות ההמה דאפשר למיפא ביה בחולא דמועדא והא דאסר רבה בימות הגשמים:

ועושין מעקה לגג ולמרפסת מעשה הדיוט אבל לא מעשה אומן היכי דמי מעשה הדיוט רב יוסף אמר בהוצא ודפנא במתניתא תנא צר בצרור ואינו טח בטיט:

שפין את הסדקין:

שתא במעגל אמרת שרי ביד וברגל מבעיא הכי קאמר שפין את הסדקין ומעגלין אותן כעין מעגלה ביד וברגל ולא במחצלים:

אמר רבינא כמאן מדלינן האידנא קיבואתא דדשי בחולא דמועדא ולא בעינן שינוי בדבר האבד כר' יוסי דאמר זולף וגומר וגף כדרכו וקי"ל כוותיה:

כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן בפומבדיתא לבאי כוארי אזול כולי עלמא ציוד ואייתי כוארי שרא להו רבא לממלח מינייהו א"ל אביי והא אנן תנן כבשין שיכול לאכול מהן במועד כובשן א"ל רבא כיון דמעיקרא אדעתא דאכילה אייתינהו ואי שביק להו פסדי כפרקמטיא האבודה דמי ושרו איכא דאמר שרי להו רבא למיזל ומיצד ואיתויי וממלח א"ל אביי והא אנן תנן כבשין שהוא יכול לאכול מהן במועד כובשן א"ל הני מתאכלי אגב איצצא כי (דף רי"ף ה ע"א) הא דשמואל עבדו שיתין איצצא ואכיל:

סליקו להו משקין