משנה כלים כב ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כב · משנה ח | >>

לחצו כאן למהדורת וויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

שידה שניטל העליון, טמאה מפני התחתון.

ניטל התחתון, טמאה מפני העליון.

ניטל העליון והתחתון, רבי יהודה מטמא מפני הדפין, וחכמים מטהרין.

ישיבת הסתת, טמא מדרס.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

שידה שניטל העליון שלה טמאה מפני התחתון ניטל התחתון טמאה מפני העליון ניטל העליון והתחתון רבי יהודה מטמא מפני הדפין וחכמים מטהרין ישיבת הסתת טמאה מדרס.

פירוש הרמב"ם

זאת השידה היא המוכנת לה בית קבול בעליונה ובו בית קבול בשפלותה: והדפין. הן הדפין אשר בצדדין: וישיבת הסתת. המקום אשר ישב בו המסתת והוא יכין לו מקום ישב בו בקצה העץ ואבן על הקצה האחר והלכה כחכמים:

פירוש רבינו שמשון

העליון. כסא של מעלה והדפין נשארו טמאה מפני שאינה מחזקת מ' סאה:

הסתת. מסתתי אבנים:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שידה - עשויה כמין ארון. ובשידה שאינה מחזקת ארבעים סאה מיירי, שהיא מקבלת טומאה:

שניטל העליון - הכיסוי שעליה:

התחתון - שוליה:

ניטל העליון והתחתון - והדפין שבצדדין נשארו:

וחכמים מטהרין - והלכה כחכמים:

הסתת - מסתת אבנים. והוא מתקן לו מקום לשבת בקצה האחד מהאבן ח כשמסתת בקצה השני:

פירוש תוספות יום טוב

שידה שניטל העליון טמאה מפני התחתון כו'. צריך לומר שתמונת שידה משונה הרבה מתמונת תיבה. הואיל וחלוקים הן מאד בדיניהן. כמו שנשנה לענין תיבה במשנה ז וט דפי"ט:

ישיבת הסתת. לשון הר"ב מסתת אבנים והוא מתקן לו מקום לשבת בקצה האחד מהאבן כו'. ותימה דכלי אבנים אין להם טומאה אפי' מדרס כמו שכתב הר"ב בסוף פרקין ולעיל רפ"י ולשון הרמב"ם מקום ישב בו בקצה העץ [ויסתת] האבן על קצה האחר ובחבורו פכ"ה קצת הקורה שמתקן המסתת את האבן לישב עליו:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) ותימא, דכלי אבנים אין להם טומאה אפילו מדרס. ולשון הר"מ מקום ישב בו בקצה העץ ויסתת האבן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שניטל העליון שלה וכו':    שהשידה יש לה בית קבול למעלה וגם בית קבול למטה הרמב"ם ז"ל ולזה הסכים הרא"ש ז"ל. ונראה דלא גרסי' מלת שלה לפי הפי' שהעתיק ר"ע ז"ל:

וחכמים מטהרין:    לפי שבטל העיקר:

בפי' ר"ע ז"ל. שהסתת מתקן לו מקום לשבת בקצה האחד מהאבן ע"כ אמר המלקט נראה שבמקום מהאבן היה צ"ל מהעץ עיין בפי' הרמב"ם ז"ל או שמא ר"ל אבן שתחת הקורה:

תפארת ישראל

יכין

שידה:    נ"ל דכל שידה הוא כעין תיבה וכסויו למעלה. רק שתיבה דפנותיה וכסויה הן פשוטין. אבל שידה יש להכסוי ג"כ ב"ק. רק שאינו עמוק כל כך כגוף הכלי. והיינו משום דהכסוי והדפנות בולטין בעיגול כעין בטן סביב וכעין קאפפער שלנו. ומיירי הכא שהשידה עם הכסיי אינן מחזיקין מ"ס:

שניטל העליון:    היינו כסויה:

טמאה מפני התחתון:    היינו הב"ק של גוף הכלי:

ניטל התחתון טמאה מפני העליון:    ולא דמי לתיבה לעיל [פי"ט מ"ז וט'] דהכא הרי נשאר ב"ק בהכסוי:

ר' יהודה מטמא מפני הדפין:    מדמקבל עדיין תוך חליל הבטן שבולט מהדפנות סביב:

וחכמים מטהרין:    מדאין מקבלין השתא כדרך קבלתן מעיקרא שהיו אז הדפנות זקופין:

ישיבת הסתת:    המסתת אבנים חוקק לעצמו מושב בקצה א' שבבול עץ. ובקצהו האחר מניח האבן שמסתת:

טמא מדרס:    דדינו כחמור של נפחין [פי"ד מ"ג סי' ל"ה] וקמ"ל הכא דלא נימא שישיבתו עליו רק ארעי הוא. והו"ל כקורה בעלמא שאמק"ט מדרס [וכת"כ שהביא הר"ב פ"כ מ"ג]:

ולא דמי לכסא כובס ואינך דלר' יוסי אמק"ט מדרס [כפכ"ג מ"ד]. י"ל התם אינו יושב עליו לנוח רק כדי להכביד על כלים שתחתיו. משא"כ הכא:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים