משנה כלים כב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כב · משנה ז | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

כסא שניטלו שניים מחיפוייו זה בצד זה, רבי עקיבא מטמא, וחכמים מטהרין.

אמר רבי יהודה: אף כסא של כלה שניטלו חיפוייו ונשתייר בו בית קבלה, טהור, מפני שבטל העיקר ובטלה הטפלה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

נוסח הרמב"ם

כיסא שניטלו שנים מחיפוייו זה בצד זה רבי עקיבה מטמא וחכמים מטהרין אמר רבי יהודה אף כיסא של כלה שניטלו חיפוייו ונשתייר בו בית קבלה טהור מפני שבטל העיקר בטלה הטפילה.

פירוש הרמב"ם

ידוע שהכסא אמנם נעשה לישב עליו והוא העיקר ואמנם יטמא במדרס הזב וכאשר בטל ממנו זה הענין יטהר מן המדרס בהסרת החפויין ואע"פ שנשאר בו בית קבול שהוא לא יטמא משום כלי קבול כשלא נעשה להיות כלי קבול הנה כבר בטל ממנו עיקר הדבר אשר נעשה בעבורו והוא המושב ואיך ישאר בו דין המתחדש בו והיותו כלי קבול ואין הלכה כרבי עקיבא והלכה כר' יהודה לפי שהכל הולך על השרשים אשר קדמו לחכמים בפ' י"ט:

פירוש רבינו שמשון

שנים מחפויו. מקרשין של מושב:

בית קיבול. בכסא של כלה רגילים לעשות בו בית קיבול להניח בו חפצים:

העיקר. תשמיש הישיבה אי נמי מקום הישיבה חזי לקבל רימונים אע"פ שנטלו חפויו דכיון דלא חזי לישיבה לא מיטמא מטעם קיבול דבטל גם הטפילה כדאמרינן לעיל גבי משפלת פרק תשעה עשר וכדפרישית גבי חמת:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שנים מחפויו - מלוחות העשויות למושב:

רבי עקיבא מטמא - ואין הלכה כר' עקיבא:

ונשתייר בו בית קבלה - שהוא חלול קצת וראוי לקבל רמונים, טהור. ולא מטמאינן ליה מפני שיש לו בית קיבול, מפני שבטל העיקר. דעיקרו לישיבה עביד ולא לבית קיבול, והואיל ונתבטל העיקר שבעבורו היה חשוב כלי, בטלה הטפילה, ולא מטמא מטעם שיש לו בית קיבול. וכן הלכה. דהכי תנן לעיל פרק המפרק, גבי משפלת. ובפרק כרים וכסתות גבי חמת:

פירוש תוספות יום טוב

רבי עקיבא מטמא. טעמו פי' הר"ב במ"ח פ"ב דעדיות:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

.אין פירוש למשנה זו

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

אף כסא של כלה:    רגילין לעשות בכסא של כלה בית קבלה להניח בו חפצים:

תפארת ישראל

יכין

כסא שניטלו שנים מחפויו:    דכל מושב עשוי מג' לוחות. וניטל מהמושב ב' לוחות סמוכין. ואז לא חזי הלוח הנשאר לישיבה:

ר"ע מטמא:    דעכ"פ עדיין מק"ט מכל אה"ט. משום שהוא ב"ק. מדעדיין נשארו ד' דפנות ושוליים. ובאמת גם בניטל כל המושב נמי ס"ל לר"ע הכי. רק נקט שניטלו ב' לרבותא דרבנן. דאפ"ה מטהרין לגמרי:

וחכמים מטהרין:    וכדמסיק בסוף משנתינו. דמדבטל העיקר דהיינו מקום המושב. בטל נמי הטפילה דהיינו הב"ק שבתוכו. ונ"ל דמיירי שהיו חפוייו יוצאין. דאל"כ הרי אפי' ניטל כל המושב. לד"ה עדיין מק"ט מדרס. וכ"ש שאר טומאות [וכמ"ה]:

א"ר יהודה אף כסא של כלה שנטלו חפויו:    נ"ל דלא מיירי ר' יהודא בחפוי לוחות המושב. וכרישא דמתניתין. דא"כ מה איריא כסא של כלה דנקט. אלא ר"ל דאם ניטל א' מהדפנות המסבבים להמושב דמטהרי ב"ה לעיל מלק"ט מדרס [וכמ"ד] אע"ג דחזי לשאר אדם. וקאמר ר"י דגם משאר אה"ט אמק"ט משום ב"ק:

מפני שבטל העיקר:    היינו ישיבת הכלה. אף שלא נתבטל העיקר מכל וכל. דהרי עדיין חזי לשאר בני אדם. והיינו דנקט כסא כלה לרבותא:

ובטלה הטפלה:    הוא הב"ק שבו:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים