משנה כלים כב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) השולחן והדולפקי שנפחתו,

או שחיפן בשיש ושייר בהן מקום הנחת הכוסות - טמאין.

רבי יהודה אומר: מקום הנחת חתיכות.

(ב) השולחן -

שניטלה אחת מרגליו - טהור.

ניטלה השניה - טהור.

ניטלה השלישית - טמא כשיחשב עליו.

רבי יוסי אומר: אינו צריך מחשבה.

וכן הדולפקי.

(ג) ספסל -

שניטל אחד מראשיו - טהור.

ניטל השני - טהור.

אם יש בו גובה טפח - טמא.

שרפרף שניטל אחד מראשיו - טמא.

וכן הכיסא שלפני קתדרה.

(ד) כיסא של כלה שניטלו חיפוייו -

בית שמאי - מטמאין.

ובית הלל - מטהרין.

שמאי אומר: אף מלבן של כיסא - טמא.

כיסא שקבעו בעריבה -

בית שמאי - מטמאין.

ובית הלל - מטהרין.

שמאי אומר: אף העשוי בה.

(ה) כיסא -

שלא היו חיפוייו יוצאין, וניטלו - טמא,

שכן דרכו להיות מטהו על צידו, ויושב עליו.

(ו) כיסא -

שניטל חיפויו האמצעי, והחיצונים קיימין - טמא.

ניטלו החיצונים, והאמצעי קיים - טמא.

רבי שמעון אומר: אם היה רחב טפח.

(ז) כיסא שניטלו שנים מחיפוייו זה בצד זה -

רבי עקיבה - מטמא.

וחכמים - מטהרין.

אמר רבי יהודה:

אף כיסא של כלה שניטלו חיפוייו, ונשתייר בו בית קבלה - טהור,

מפני שבטל העיקר, בטלה הטפילה.

(ח) שידה -

שניטל העליון שלה - טמאה מפני התחתון.

ניטל התחתון - טמאה מפני העליון.

ניטל העליון והתחתון -

רבי יהודה - מטמא מפני הדפין.

וחכמים - מטהרין.

ישיבת הסתת - טמאה מדרס.

(ט) כופת שסירקו, וכירכמו, ועשאו פנים -

רבי עקיבה - מטמא.

וחכמים - מטהרין, עד שיחוק בו.

הסל, והכלכלה -

שמילאן תבן או מוכין, והתקינן לישיבה - טהורין.

סירגן בגמי או במשיחה - טמאין.

(י) האסלה - טמאה מדרס, וטמא מת.

פירשה -

העור - טמא מדרס,

והברזל - טמא טמא מת.

טרסקל שחיפויו של עור - טמא מדרס, וטמא מת.

פירש -

העור - טמא מדרס,

והטרסקל - טהור מכלום.

ספסלים שבמרחץ -

ושתי רגליו של עץ - טמא.

אחת של עץ, ואחת של אבן - טהור.

הנסרין שבמרחץ ששיגמן -

רבי מאיר - מטמא.

וחכמים - מטהרין

שאינן עשויין - אלא שיהו המים מהלכין תחתיהן.

קנקילין -

שיש בה בית קבלת כסות - טמאה.

והעשויה ככוורת - טהורה.

הדף הראשי של משנה כלים כב

משנה כלים, פרק כ"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב