משנה ביצה ה ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק ה · משנה ג | >>
הבהמה והכלים כרגלי הבעלים.
המוסר בהמתו לבנו יז או לרועה, הרי אלו כרגלי הבעלים.
כלים המיוחדין לאחד מן האחין שבבית, הרי אלו כרגליו.
ושאין מיוחדין, הרי אלו כמקום שהולכין.
הַבְּהֵמָה וְהַכֵּלִים כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים.
- הַמּוֹסֵר בְּהֶמְתּוֹ לִבְנוֹ אוֹ לְרוֹעֶה,
- הֲרֵי אֵלּוּ כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים.
- כֵּלִים הַמְּיוּחָדִין לְאֶחָד מִן הָאַחִין שֶׁבַּבַּיִת,
- הֲרֵי אֵלּוּ כְּרַגְלָיו;
- וְשֶׁאֵין מְיוּחָדִין,
- הֲרֵי אֵלּוּ כַּמָּקוֹם שֶׁהוֹלְכִין:
הבהמה, והכלים - כרגלי הבעלים.
- המוסר את בהמתו - לבנו, או לרועה,
- הרי אלו - כרגליו.
- כלים -
- המיוחדים לאחד מן האחים - שבבית,
- הרי אלו - כרגליו.
- ושאינן מיוחדין -
- למקום - שכולם הולכים.
- המיוחדים לאחד מן האחים - שבבית,
כבר קדם לך בערובי תחומין כי האדם יכול לילך לאיזה רוח שירצה יותר מאלפים אמה, והוא שיחסר שיעור אותה התוספת מן הרוח שכנגדו על הדרכים שקדם חילוקם לשם.
ואמר בכאן, כי בכל מקום שיוכל האדם ללכת תלך בהמתו וכל חפציו.
ואמרו המוסר את בהמתו לרועה או לבנו, הרי אלו כרגליו - רוצה בו רגלי הבעלים, ובתנאי שיתן אותה לשני בנים או לשני רועים שלא נתקיימו קנייתה לאחד מהם, אבל אם נתנה לרועה אחד הרי היא כרגלי הרועה:
כרגלי הבעלים - אין אדם יכול להוליכה ביו"ט אלא במקום שבעליה יכולים לילך:
או לרועה הרי אלו כרגלי הבעלים - מתניתין כשיש בעיר שני רועים, דלא ידעינן להי מינייהו הויא לה דעת בעלים, הלכך הרי הן כרגלי הבעלים אם אינה אצל הרועה מבעוד יום. אבל כשאין בעיר אלא רועה אחד, כל בני העיר מעמידין בהמתן ברשותו ובקניית שביתתו, והויא לה כרגלי הרועה:
ושאינן מיוחדים - לאחד מהן, אלא לכולן:
הרי אלו כמקום שהולכין - למקום שכולן יכולין לילך מותר להוליך את הכלים. אבל אם עירב אחד מהן לסוף אלפים לצפון והשאר לא עירבו, הוא מעכב על ידם מלהוליכה, לדרום אפילו פסיעה אחת מפני חלקו, והן מעכבין על ידו מלהוליכה לצפון, אלא אלפים אמה שהן מותרין בהן:
המוסר בהמתו לבנו. ואע"ג דהוא יחיד לא קנה לפי שדרך בני אדם למסור כליהן וחפציהן לבניהן. ואינן מחשיבים אותם. כאילו הוציאם מרשותם. המגיד פ"ה מהלכות י"ט:
(יז) (על המשנה) לבנו. ואע"ג דהוא יחיד לא קנה לפי שדרך בני אדם למסור כליהן וחפציהן לבניהן ואינם מחשיבין אותם כאלו הוציאם מרשותם. הה"מ:
{{דה מפרש|הבהמה והכלים כו' ביד פ"ה דהלכות י"ט סי' ט' י"א ובטור מכאן ע"ס הפרק בא"ח סי' שצ"ז:
או לרועה הרי אלו כרגלי הבעלים: ה"ר יהוסף ז"ל הגיה כרגליו: ומתני כשיש בעיר שני רועים וכולי' לשון ר"ע ז"ל אמר המלקט הוא פי' רש"י ז"ל אבל הר"ן ז"ל כתב שנראה מדברי הרי"ף ז"ל שהוא מפרש דכי מוקמינן מתני' בשני רועים היינו שמסר אותן מעי"ט לשניהם ולא בירר דבריו ולמחר בירר ומסר שמירתה לאחד מהם ולפיכך הרי הן כרגלי הבעלים דאע"ג דקיימא לן דבדרבנן יש ברירה אפ"ה כיון שעדיין לא בירר למי ימסור שמירתה לא גמר אדעתי' לאפוקה מרשותיה ע"כ ולכל הפירושים בהאי אוקמתא אתיא מתני' אפי' כר' דוסא ואמרי לה אבא שאול דאמר בברייתא בגמ' המוסר בהמתו לרועה אע"פ שלא מסורה אלא בי"ט הרי היא כרגלי רועה דר' דוסא או אבא שאול מיירי ברועה אחד ומתני' בשני רועים דייקא נמי דמתני' בשני רועים דקתני מתני' לבנו או לרועה ש"מ:
הרי אלו כמקום שהולכין: ס"א כמקום שכולן הולכין ואין נראה כן מפי' רש"י ז"ל:
יכין
כרגלי הבעלים: שאין מוליכין אותן רק למקום שבעלים שלהן רשאין לילך לשם (שו"ע או"ח, שצז). וה"ה לגבי שבת, אלא דלהכי נקט לה הכא גבי יו"ט לאשמעינן פלוגתא דר"י ורבנן גבי עיסה [במשנה ד']:
המוסר בהמתו לבנו: דבמפקיד לבנו אין דרכו למסור ברשותו לגמרי:
או לרועה: מיירי שיש ב' רועים בעיר ומסרה מעיו"ט לשניהן ולא בירר עד יו"ט מי ירענה, להכי לא הו"ל כמסרה לו מעיו"ט [רי"ף]. אבל ברועה א' שפסק עמו מעיו"ט שירעה בהמתו, אפילו לא מסרה לו רק ביו"ט, ואפילו הוא עכו"ם, הוא כרגלי הרועה [שם]:
הרי אלו כרגליו: אע"ג שאינו לובש משלו, רק מתפוסת הבית ולכשירצו אחיו יכולים למחות בו ביו"ט [כח"מ רפ"ו ס"ב]:
הרי אלו כמקום שהולכין: ר"ל למקום שיכולין כולם לילך לשם. ובעירב א' לצפון וא' לדרום לא יזיזנה ממקומה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת