עיקר תוי"ט על ביצה ה

משנה ביצה, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) לישנא דכי ישל זיתך. גמרא:

(ב) (על הברטנורא) וכתב הרא"ש ויותר נראה כדברי ר"י דבשבת דקתני בסיפא קאי אהני תרי בבי דמדקתני רישא ביו"ט אבל לא בשבת ובסיפא קתני בשבת משמע דקאי אתרי בבי:

(ג) (על המשנה) כדי יין כו'. מוקמינן בגמרא בדטיבלא דאסור לטלטלן והא קמ"ל דלא תימא בפירות הראוין לטלטל דוקא קמ"ל דאפילו באין ראוין דכלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל ולמ"ד שאינו ניטל. מוקמינן דוקא בפירות הראוין והדר תני כדי יין לאשמעינן דאפילו בהפסד מועט התירו:

(ד) (על המשנה) הדלף. דוקא בדלף הראוי דאי בשאינו ראוי אסור דמבטל כלי מהיכנו. הר"נ:

(ב)

(ה) (על הברטנורא) דהוי איסורא דאורייתא דהיינו קוצר שתולש מן המחובר. רש"י:

(ו) (על הברטנורא) כלי של גומא שאורגין אותו ועושין כמין חבית ארוכה ולמדין בו לשוט. רש"י:

(ז) (על הברטנורא) ויכו כף ויאמרו יחי המלך מתורגם וטפחו יד:

(ח) (על הברטנורא) כמו ספקתי על ירך:

(ט) (על המשנה) מרקדין. עת לרקוד מתרגם לטפזא בהלולא. ומפזז ומכרכר מתרגם מרקד ומשבח:

(י) (על הברטנורא) ולהנך קמאי קרי שבות דאיסור שבות גמור יש בהן לפי שאין בהן צד לסלק גזירות חכמים מעליהן שאין בהם לחלוחית מצוה. רש"י:

(יא) (על הברטנורא) פסק דין לדינין ושטר ארוסין לקדושין ושטר חליצה לחולצת וכתובה ליבמה רש"י. וכ"ש גירושין דלא סגי אלא בכתיבה ובו ביום ומש"ה לא חש למתנייה. הר"נ:

(יב) (על הברטנורא) ותמיהני שפירשו דלא כחכמים דס"ל דסתמן לכהנים דהכי קיי"ל (בערכין פ"ח מ"ו) והא ודאי דכשמחרים לכהן דהוי נמי כמקח וממכר. ואפשר דכ"ש הוא ורבותא הוא לאשמעינן דאפילו לבדק חבית דלגבוה מחזי כמקח וממכר:

(יג) (על הברטנורא) עיין מה שכתבתי פרק ג' משנה ו'. וכי תימא הא אמרינן דחפצי שמים מותרין כו' י"ל דלא דמי כולי האי למו"מ שאינו יוצא מרשות לרשות לגמרי כמו הני דהכא. ועתוי"ט:

(יד) (על המשנה) ק"ו בשבת. ה"ק כי איתנו בי מדרשא לענין יר'ט איתנו וק"ו בשבת וברישא דקתני כל שחייבים כו' בשבת חייבים עליו ביר'ט ר"ל אחרים שלא הוזכרו במשנה זאת ואלו הן אסיפא קאי כל אלו ביו"ט כו':

(טו) (על המשנה) אין כו' להיות מותר לכתחלה בי'ט שאסור בשבת אבל לענין עונשין יש הרבה שזה בסקילה וכרת וזה בלאו גרידא. רש"י ותוספ'. ומה"ט ניחא דלא חשיב מוקצה דבשבת מותר דלא בא אלא לומר דאין מותר ביו"ט מה שאסור בשבת:

(טז) (על הברטנורא) וה"נ חבערה:

(ג)

(יז) (על המשנה) לבנו. ואע"ג דהוא יחיד לא קנה לפי שדרך בני אדם למסור כליהן וחפציהן לבניהן ואינם מחשיבין אותם כאלו הוציאם מרשותם. הה"מ:

(ד)

(יח) (על הברטנורא) והשואל דקתני בדבורא בעלמא ולא משך מבע"י וקמ"ל כיון דאסמכיה ברשותיה אוקמיה. רש"י:

(יט) (על הברטנורא) פירוש להשאיל כלי זה להשואל הזה וכיון דבעיר'ט זה לא אמר ליה לא אוקמיה ברשותיה משום דמימר אמר דלמא משכח איניש אחרינא ואזיל ושאיל מיניה. גמרא ועתוי"ט:

(כ) (על המשנה) שתיהן. ולא בטלי מים ומלח אגב העיסה משום דהוי דבר שיש לו מתירין. גמרא ועתוי"ט:

(ה)

(כא) (על המשנה) בור כו'. כ"מ ששונה בור הוא מים מכונסים והכי איתא בגמרא דאלו הנובעים הרי הן כרגלי כל אדם פירוש הממלא ראשון:

(כב) (על הברטנורא) רש"י. ונראה בעיני דדוקא כשלא עירב אחד מהן דאל"כ הוא מעכב. עי"ל דשאני מים דכלין ואינם נשארים לאחר עשיית צרכיו בהם שייך לומר בהם יש ברירה משא"כ בכלים. ועתוי"ט:

(כג) (על הברטנורא) דתחומין דרבנן ובדרבנן קיי"ל יש ברירה:

(ו)

.אין פירוש למשנה זו

(ז)

(כד) (על המשנה) אא"כ. ואע"ג דבמשנה ד' בדבורא קני ליה השואל שאני התם דא"ל שואל למשאיל גופיה הלכך סמכה דעתיה אבל הכא דלא אמר ליה בעינן זיכוי. הר"נ:

(כה) (על המשנה) אין משקין. לענין ההשקאה בעלמא ודאי אלו ואלו מזונותיהם עליך ומותר להשקותם מש"ה מפרש בגמרא דמשום שחיטה נקט ואגב אורחיה קמ"ל דלשקי והדר לשחוט משום סרכא דמשכא כו'. הר"נ ועתוי"ט:

(כו) (על המשנה) בעיר. כת"ק דברייתא שפירש שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום ונמצא שהן מוכנות:

(כז) (על המשנה) באפר. פירש הר"מ שם הכפרים. והערוך פירש כמו ותרענה באחו, ור"ל שהם חוץ לתחום והם מוקצים דאין דעת אנשי העיר עליהן ועמ"ש פ"ד מ"ג ומיהו הכא איתא מאן דאמר בגמרא דאף ר"ש מודה דהוי כגרוגרות וצמוקים דדחינהו בידים: