משנה ביצה ה ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק ה · משנה ז | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

מי שזימן אצלו אורחים, לא יוליכו בידם מנות, אלא אם כן כד זכה להם מנותיהם מערב יום טוב.

אין משקין כה ושוחטין את המדבריות, אבל משקין ושוחטין את הבייתות.

אלו הן בייתות, הלנות בעירכו.

מדבריות, הלנות באפרכז.

משנה מנוקדת

[עריכה]

מִי שֶׁזִּמֵּן אֶצְלוֹ אוֹרְחִים,

לֹא יוֹלִיכוּ בְּיָדָם מָנוֹת,
אֶלָּא אִם כֵּן זִכָּה לָהֶם מָנוֹתֵיהֶם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.

אֵין מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַמִּדְבָּרִיּוֹת,

אֲבָל מַשְׁקִין וְשׁוֹחֲטִין אֶת הַבַּיָּתוֹת.
אֵלּוּ הֵן בַּיָּתוֹת? הַלָּנוֹת בָּעִיר.
מִדְבָּרִיּוֹת, הַלָּנוֹת בָּאֲפָר:

נוסח הרמב"ם

מי שזימן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות אלא אם כן זיכה להם אחר במנותיהם מערב יום טוב אין משקין ושוחטין את המדברייות אבל משקין ושוחטין את הבייתות ואלו הן הבייתות הלנות בעיר והמדברייות הלנות באפר.

פירוש הרמב"ם

מי שזמן אצלו אורחים לא יוליכו בידם מנות כו': אין משקין ושוחטין המדבריות כו': רוצה באמרו לנות בעיר בתוך תחום שבת. ולנות באפר שיהיו בכפרים כל ימי החום והקיץ ואינן נכנסות לעיר עד שירדו הגשמים. ואפר שם הכפרים: ואמרו משקין להודיעך תועלת כי ההשקאה קודם שחיטה יתיר ריאתה ואם יש שם סירכא חלושה נשמטת ונכרתת ואסר שחיטת המדבריות לפי שהם מוקצה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מי שזימן אצלו אורחים - מעיר אחרת, ויבואו אצלו ע"י עירוב לא יוליכו לאחר סעודה מנות בידם לביתם:

אא"כ זיכה להם - על ידי אחר:

[מנותיהם מערב יום טוב -] שמסרם בעל הבית זה לאדם אחר במשיכה מערב יו"ט, ואמר לו זכה במנות הללו לפלוני ופלוני דזכין לאדם שלא בפניו:

פירוש תוספות יום טוב

אלא א"כ זיכה להם כו'. ואע"ג דבמ"ד בדבורא קני ליה השואל. כמפורש שם. שאני התם דא"ל שואל למשאיל גופיה. הלכך סמכא דעתיה. אבל הכא דלא אמר ליה. בעינן זיכוי. הר"ן:

אין משקין. כתב הר"ן לענין השקאה בעלמא. ודאי אלו ואלו מזונותם עליך ומותר להשקותם [עיין ריש פרק ג'] ומשום הכי מפרש בגמרא. דמשום שחיטה נקט. ומלתא אגב אורחיה קמשמע לן דלשקי איניש והדר לשחוט. משום סרכא דמשכא. פירש רש"י שהעור תהא נוחה להפשט שהיא נדבקת יותר מדאי בבשר. והרמב"ם פירש שעל ידי ההשקאה תתיר ריאתה. ואם יש שם סירכא חלושה נשמטת ונכרתת. ר"ל והרי אינה סירכא המטרפת:

הלנות בעיר. כת"ק בברייתא שפירש שיוצאות ורועות חוץ לתחום. ובאות ולנות בתוך התחום. ונמצא שהן מוכנות:

הלנות באפר. פירש הרמב"ם שם הכפרים והערוך מפרש כמו ותרענה באחו (בראשית מ"א). ורוצה לומר שהם חוץ לתחום כדאיתא בברייתא. והטעם מפני שהן מוקצים. ואין דעת אנשי העיר עליהן. וכבר כתבתי במשנה ג' פ"ד דבי"ט קיימא לן דמוקצה אסור. ומיהו מהכא ליכא ראיה דהא איכא לישנא בגמרא. דאפילו רבי שמעון מודה משום דהוו כגרוגרות וצמוקים. [כמ"ש במשנה ז' פרק דלעיל] דדחנהו בידים:

סליק מסכת ביצה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כד) (על המשנה) אא"כ. ואע"ג דבמשנה ד' בדבורא קני ליה השואל שאני התם דא"ל שואל למשאיל גופיה הלכך סמכה דעתיה אבל הכא דלא אמר ליה בעינן זיכוי. הר"נ:

(כה) (על המשנה) אין משקין. לענין ההשקאה בעלמא ודאי אלו ואלו מזונותיהם עליך ומותר להשקותם מש"ה מפרש בגמרא דמשום שחיטה נקט ואגב אורחיה קמ"ל דלשקי והדר לשחוט משום סרכא דמשכא כו'. הר"נ ועתוי"ט:

(כו) (על המשנה) בעיר. כת"ק דברייתא שפירש שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום ונמצא שהן מוכנות:

(כז) (על המשנה) באפר. פירש הר"מ שם הכפרים. והערוך פירש כמו ותרענה באחו, ור"ל שהם חוץ לתחום והם מוקצים דאין דעת אנשי העיר עליהן ועמ"ש פ"ד מ"ג ומיהו הכא איתא מאן דאמר בגמרא דאף ר"ש מודה דהוי כגרוגרות וצמוקים דדחינהו בידים:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

מי שזימן וכו':    ביד שם ופי' הר"ן ז"ל מי שזימן אצלו אורחים מעיר אחרת ויבואו אצלו ע"י עירוב לא יוליכו בידם המנות לאתר הסעודה אא"כ יזכה להם אחר במתנותיהן מעי"ט אא"כ מסרן בעל הבית במשיכה לאדם אחר ואמר לו זכה במנות הללו לפלוני ופלוני שנמצא שהם בעלי המנות מאתמול שזכין לאדם שלא בפניו ואע"ג דתנן לעיל השואל כלי מעי"ט כרגלי השואל ואע"פ שלא מסרו לו אלא בי"ט כדאמרי' שאני התם דא"ל משאיל לשואל גופיה הלכך סמכא דעתיה אבל הכא דלא א"ל בעי זיכוי ומיהו בהכי מהני דכיון שזיכה לו ע"י אחר א"נ דא"ל משאיל לשואל גופיה ואע"פ שלא לקחו אלא בי"ט כמי שייחד לו קרן זוית דמי עכ"ל ז"ל:

אין משקין ושוחטין:    בשבת פ' כירה (שבת דף מ"ה) ובס"פ מי שהחשיך אמרי' דר' יוחנן לא חייש להאי סתמא דסתם לן הכא כר' יהודה דאסור משום מוקצה דסתמא אחרינא אשכח ההיא דמעבירין מעל השלחן דפ' נוטל כדכתיבנא התם דרב נחמן מפיך לה:

הַבַייָתוׁת אלו הן בַייָתוׁת:    כתב הר"מ דילונזאנו ז"ל כך מצאתי נקוד ופירוש לנות תרגום לא תלין לא תבית וכן בלשון ישמעאל ומיהו מן הגמרא נ"ל דְבַיְתוׁת גרסי' לישנא דבית והיינו הפך המדבר ע"כ:

והמדבריות הלנות באפר:    פי' בהמות הלנות באפר והיה נראה דמתני' אפי' רבי היא דתניא אלו הן מדבריות ואלו הן בייתות מדבריות כל שיוצאות בפסח ורועות באפר ונכנסות ברביעה ראשונה ואלו הן בייתות כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום ובאות ולנות בתוך התחום רבי אומר אלו ואלו בייתות הן אלא אלו הן מדבריות כל שיוצאות ורועות באפר ואין נכנסות ליישוב לא בימות החמה ולא בימות הגשמים אלא דמדקתני הלנות באפר משמע דכבר נכנסות קצת לעיר לכל הפחות בחורף אע"ג דאיכא למידחי דתנא הלנות באפר בסיפא אגב רישא אבל הרמב"ם ז"ל לענין הלכה פירש רוצה באמרו לנות בעיר בתוך תחום שבת ולנות באפר שיהיו בכפרים כל ימות החום והקיץ ואינם נכנסות לעיר עד שירדו הגשמים ע"כ וכן הוא בהרי"ף ז"ל ולחומרא: ובגמ' בחד לישנא אמרי' דהני מדבריות שאין נכנסות ליישוב כלל לדעת רבי הוו כגרוגרות וצמוקים שמקצה אותן מאצלו בידים דמודה בהו ר"ש ורבי אפשר דכר"ש ס"ל. וכתב הר"ן ז"ל ומיהו כי אמרינן דאסירי משום מוקצה ה"מ בבהמות של ישראל אבל של גוי לית בהו משום מוקצה דהא אמרי' בירושלמי דאין הגוי צריך הכן ומיהו יש לחוש אם בשביל ישראל באו מחוץ לתחום ע"כ. וביד פ' שני דהלכות יו"ט סי' ב' ובטור א"ח סי' תצ"ח.

סליק פירקא וסליקא לה מסכת יום טוב: ובעה"י הפוקד עקרות וגם שרה וחנה נתחיל מסכת ראש השנה:


פירושים נוספים