משנה ביצה ה ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק ה · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הגחלת כרגלי הבעלים, ושלהבת בכל מקום.

גחלת של הקדש מועלין בה, ושלהבת לא נהנין ולא מועלין.

(המוציא גחלת לרשות הרבים, חייב.

ושלהבת, פטור).

בור כא של יחיד, כרגלי היחיד.

ושל אנשי (אותה) העיר, כרגלי אנשי אותה העיר.

ושל עולי בבל, כרגלי הממלא.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַגַּחֶלֶת כְּרַגְלֵי הַבְּעָלִים;

וְשַׁלְהֶבֶת בְּכָל מָקוֹם.
גַּחֶלֶת שֶׁל הֶקְדֵּשׁ, מוֹעֲלִין בָּהּ;
וְשַׁלְהֶבֶת, לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין.
הַמּוֹצִיא גַּחֶלֶת לִרְשׁוּת הָרַבִּים, חַיָּב; וְשַׁלְהֶבֶת, פָּטוּר (ס"א ל"ג).
בּוֹר שֶׁל יָחִיד, כְּרַגְלֵי הַיָּחִיד.
וְשֶׁל אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר, כְּרַגְלֵי אַנְשֵׁי אוֹתָהּ הָעִיר.
וְשֶׁל עוֹלֵי בָּבֶל, כְּרַגְלֵי הַמְּמַלֵּא:

נוסח הרמב"ם

הגחלת כרגלי הבעלים והשלהבת ככל מקום הגחלת של הקדש מועלין בה והשלהבת לא נהנין ולא מועלין בור של יחיד כרגלי היחיד ושל אנשי העיר כרגלי אנשי אותה העיר ושל עולי בבל כרגלי הממלא

פירוש הרמב"ם

הגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת בכל מקום כו': בור של יחיד כרגלי היחיד ושל אנשי אותה העיר כו': מי שהיו פירותיו בעיר אחרת כו': כל זה מבואר:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

ושלהבת - כגון הדליק נרו בשלהבת חבירו אינו מעכב באיסור תחומין:

מועלין בה - הנהנה ממנה מביא אשם מעילות:

ושלהבת לא נהנין - לכתחלה מדרבנן. ואם נהנו לא מועלין, אין חייבין קרבן מעילה, דלית בה ממשא. וכן המוציא גחלת בשבת לרשות הרבים חייב, ושלהבת שדחפה בידו מרשות היחיד לרשות הרבים פטור:

כרגלי היחיד - אין מוליכין המים אלא כרגלי בעל הבור:

כרגלי אותה העיר - אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיבורה כב:

ושל עולי בבל - העשוי לעוברי דרכים באמצע הדרך, ועשאום בני הגולה לשתותם בעלותם:

כרגלי הממלא - מפני שהוא הפקר והפקר נקנה בהגבהה. ואם בא אחד ושאל לו מימיו אינו מוליכן אלא כרגליו, דקסבר האי תנא יש ברירה להחמיר כג, ומאתמול הוברר הדבר דלהאי גברא חזו וברשותיה קיימי. ודלא כרבי יוחנן בן נורי דאמר חפצי הפקר קונין שביתה לעצמן במקומן:

פירוש תוספות יום טוב

בור של יחיד כו'. כל מקום ששונה בור הוא מים מכונסים. והכי מוקמינן בגמ' דאילו הנובעים הרי הן כרגלי כל אדם פי' הממלא ראשון:

כרגלי אותה העיר. כתב הר"ב אלפים אמה לכל רוח חוץ לעבורה. וכן פי' רש"י. ונראה בעיני דדוקא כשלא עירב אחד מהם. דאם לא כן הוא מעכב. כדפירש הר"ב במשנה ג' וכן פירש רש"י שם. אבל הטור סימן שצ"ז כתב אלפים אמה לכל רוח. ואפילו עירב אחד מהם לרוח אחת. אינו יכול להוליכו עמו. עד כאן. וכתב ב"י שכן נראה מפירוש רש"י. וקשיא לי דלדברי הטור משמע דאף על גב שזה אינו יכול להוליך למקום שעירב מכל מקום לא הפסידו האחרים בערובו של זה ואינו מעכב על ידיהם. וקשיא מאי שנא מהא דפירש במשנה ג' ופסקו גם כן הטור לעיל מהך. וצריך עיון. ובשם הרשב"א והר"ן כתב הבית יוסף. דמתניתין בשלא עירב אחד מהם. אבל כל שעירב הוא מוליכן למקום ערובו. שבור זה כבור שותפין ויש ברירה. ע"כ. ואפשר לי לומר שגם רש"י יסבור כן. ושאני ממתני' ג'. דבמים שדרך כל אחד למלאות. ומה שממלא שותהו. או עושה בו צרכיו. והם הולכים וכלים שייך בהם לומר יש ברירה. אבל בכלים שאינם מיוחדים דמשנה ג'. לא שייך לומר יש ברירה. שהרי אחר שעשה בכלי מה שרצה מחזיר אותו לשותפות. סוף דבר דברי רש"י מתישבים באחד משני הפנים שכתבתי. אבל דברי הטור. וכן לסברת בית יוסף בפירש"י צריכין עיון:

ושל עולי בבל. פירש הר"ב העשוי כו' באמצע הדרך כדתנן משנה ה' פרק ה' דנדרים:

כרגלי הממלא. פירש הר"ב דקסבר האי תנא יש ברירה להחמיר. דתחומין דרבנן. ובדרבנן קיימא לן דיש ברירה. כמ"ש הר"ב במשנה ד' פרק ז' דדמאי. ומה שכתב הר"ב דלא כרבי יוחנן בן נורי. במשנה ה' פרק ד' דעירובין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כא) (על המשנה) בור כו'. כ"מ ששונה בור הוא מים מכונסים והכי איתא בגמרא דאלו הנובעים הרי הן כרגלי כל אדם פירוש הממלא ראשון:

(כב) (על הברטנורא) רש"י. ונראה בעיני דדוקא כשלא עירב אחד מהן דאל"כ הוא מעכב. עי"ל דשאני מים דכלין ואינם נשארים לאחר עשיית צרכיו בהם שייך לומר בהם יש ברירה משא"כ בכלים. ועתוי"ט:

(כג) (על הברטנורא) דתחומין דרבנן ובדרבנן קיי"ל יש ברירה:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

הגחלת וכו':    ביד שם פ"ה סי' י' י"ד ט"ו ט"ז:

ושלהבת בכל מקום:    הלשון שם ביד והשלהבת כרגלי מי שהוא בידו לפיכך המדליק נר או עץ מחברו מוליכו לכל מקום שהוא הולך ע"כ: גם בטור בשלחן ערוך הלשון אבל אם הדליק נר או עץ משלהבת של חברו הרי הוא כרגלי זה שהדליק לפי שאין בשלהבת ממש שתקנה שביתה עם בעליה:

המוציא גחלת בשבת לר"ה חייב:    ושלהבת שדחפה בידו וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט והא דתניא המוציא שלהבת כל שהוא חייב בגמ' מוקי לה רב ששם כגון שהוציאו בקיסם דלית ביה שיעורא דכיון דיש לו דבר להדבק בו חשובה היא בכל שהוא כלומר בלא שיעור ואביי מוקי לה כגון דשייפיה למנא דחספא דלית ביה שיעורא במשחא ואיתלי ביה נורא ורבותא אשמועינן אביי דאפי' בחספא בעלמא נמי שאינה נאחזת כ"כ חשיבא הוצאה ושלהבת דקתני מתני' פטור משכחת לה בדאדייה אדויי כגון שהיתה דולקת ברה"י סמוך לר"ה ונפח בידו ונתק שלהבת והפריחה לר"ה. וכתב הר"מ דילונזאנו ז"ל בנכ"י וירוש' ורי"ף אין שם חלוקה זו גם מן הבבלי נראה לי דל"ג לה הכא מיהו רש"י ז"ל נ"ל ע"כ: גם ה"ר יהוסף ז"ל מחק זו הבבא:

גחלת של הקדש מועלין בה:    פ' שני דהלכות מעילה סי' י"ג בבלי וירושלמי ת"ר חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת גחלת של הקדש מועלין בה והשלהבת לא נהנין ולא מועלין. גחלת של ע"ז אסורה והשלהבת מותרת. המודר הנאה מחברו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו. המוציא את הגחלת לר"ה חייב והשלהבת פטור ומברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת. רב חייא בר אשי בשם רב אם היו הגחלים לוחשות מברכין ר' יוחנן דקציון בשם ר' נחום ב"ר סמאי ובלבד בנקטפת ע"כ:

בור של יחיד וכו':    במשנת החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל הוגה בְאֵר של יחיד. ושמא טעמו ז"ל מדאיצטריך ליה לתלמודא לתרץ דמתני' במכונסין כמו שאכתוב בסמוך ש"מ דגרסי' ונדחק התלמוד מפני הקושיא לומר דבאר דהכא היינו מכונסין אבל אי הוה גרסינן במתני' בור מאי קא רמי ליה מברייתא דקתני בה בהדיא מעיינות והכא בור דהא ודאי פשיטא דבור הוי מים מכונסין: ואיתה למתני' פ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ה) ובגמ' ורמינהו נהרות המושכין ומעיינות הנובעין הרי הן כרגלי כל אדם פי' רש"י ז"ל אין להם שום שביתה לא במקומן ולא כרגלי הבעלים ולא כרגלי הממלא אלא כל אדם מוליכו כרגליו דכל מידי דנייד לית ליה שביתה ע"כ ומשני בגמ' הב"ע במכונסין ואתמר נמי א"ר חייא בר אבין אמר שמואל מתני' במכונסין. וההיא ברייתא דקתני בור של שבטים דהיינו של עולי בבל יש להם אלפים אמה לכל רוח פי' ולא כרגלי הממלא מוקמינן לה שם בפ' מי שהוציאוהו כר' יוחנן בן נורי דאמר חפצי הפקר קונים שביתה לעצמן במקומן גבי מי שישן בדרך וכמו שנכתב שם. ובמה שפי' רש"י ז"ל הרי הן כרגליו דכל מידי דנייד וכו' משמע דה"פ דאם נתנו לאחר הרי הם כרגלי השני וכן שני לשלישי הרי הן כרגלי השלישי אבל הר"ן ז"ל נהרות המושכים ומעיינות הנובעין כרגלי כל אדם לומר כרגלי הממלא ע"כ גם תוס' ז"ל שם פ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ה) הוכיחו דכרגלי הממלא וכרגלי כל אדם הכל אחד:

ושל אנשי העיר כרגלי אנשי אותה העיר:    כרגלי הממלא ראשון של אותה העיר דבירא דשותפי הוא לבני העיר וכיון דבדרבנן יש ברירה נמצא שכשמלא זה מעט הוברר הדבר שזה היה חלקו המגיעו משעה ראשונה ומיהו אם הממלא מעיר אחרת אינו מוליך אלא במקום שכל אנשי אותה העיר יכולין לילך הר"ן ז"ל. וכתוב בתוס' יו"ט כרגלי אותה העיר כתב הר"ב כו' [עי' בתוי"ט] ואיתה למילתיה דהרשב"א ז"ל ג"כ שם בכסף משנה וז"ל ואם עירב אחד מן העיר לצפון ואחד לדרום זה מוליך לרגליו לצפון וזה מוליך לרגליו לדרום שבור זה כבור שותפין ויש ברירה ע"כ בקיצור:

ושל עולי בבל כרגלי הממלא:    ואם מילא מתחלה לצורך חברו פלוגתא דאמוראי בגמ' איכא מ"ד כרגלי הממלא ואיכא מ"ד כרגלי מי שנתמלאו לו ופשטא דמתני' משתמעא כמ"ד כרגלי הממלא:

תפארת ישראל

יכין

ושלהבת:    אם הדליק בשלהבת של חבירו:

בכל מקום:    מותר לטלטלה בנר שלו אף שלא כרגלי בעליה:

ושלהבת לא נהנין:    לכתחילה מדרבנן:

ולא מועלין:    ר"ל אין חייב קרבן מעילה כשנהנה ממנה:

המוציא גחלת לרשות הרבים:    בשבת:

ושלהבת:    שדחפה בידו לר"ה:

כרגלי היחיד:    מימיו כרגלי בעל הבור:

כרגלי אנשי אותה העיר:    אלפים לכל רוח חוץ לע' אמה וד' טפחים, ולב"י המים כרגלי הממלא ובמילאן עכו"ם דינו כסי?' ל"א:

ושל עולי בבל:    שעשו בני הגולה כשעלו לצורך עוברי דרכים:

כרגלי הממלא:    דבירא דהפקירא הוא, וקנה אותן הממלא כשהגביהן:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים