משנה ביצה ג ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת ביצה · פרק ג · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

בכור שנפל לבור, רבי יהודה אומר: ירד מומחה ויראה, אם יש בו מום, יעלה וישחוט, ואם לאו, לא ישחוט.

רבי שמעון אומר: כל שאין מומו ניכר מבעוד יום, אין זה מן המוכן.

משנה מנוקדת

[עריכה]

בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לְבוֹר,

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
יֵרֵד מֻמְחֶה וְיִרְאֶה, אִם יֶשׁ בּוֹ מוּם, יַעֲלֶה וְיִשְׁחֹט; וְאִם לָאו, לֹא יִשְׁחֹט.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
כָּל שֶׁאֵין מוּמוֹ נִכָּר מִבְּעוֹד יוֹם, אֵין זֶה מִן הַמּוּכָן:

נוסח הרמב"ם

בכור שנפל לבור רבי יהודה אומר יירד המומחה ויראה אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט רבי שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מערב יום טוב אין זה מן המוכן.

פירוש הרמב"ם

בכור שנפל לבור רבי יהודה אומר ירד מומחה כו': רבי יהודה אומר רואין את המומין ביום טוב. ורבי שמעון אומר אין רואין את המומין ביום טוב. ולשון התורה כי הבכור קדש אבל אם נפל בו מום מיד נסתלקה הקדושה ממנו ויהיה מותר לאכלו כחולין אמרו כי יהיה בו מום. ועוד יתבארו לך המומים כולן המתירין הבכורות לשחיטה במסכת בכורות. ולפיכך אם נפל לבור ולא נפל בו מום אין מותר להעלותו מן הבור לפי שאינו ראוי לאכילה אע"פ שאצלינו צער בעלי חיים דאורייתא. ומ"ש ואם לאו לא ישחוט ולא אמר ואם לאו לא יעלה רוצה בו כי אם עבר אדם [והעלהו מהבור] והיה בו מום עובר מערב יום טוב שאסור לשחוט בו את הבכור וחזר עתה אחר שהעלהו מום קבוע אסור לשחטו ביום טוב לפי שיעלה על דעתינו שכיון שהתחיל המום מערב יום טוב דעתיה עליה ואינו מוקצה כי רבי יהודה סובר כי על כל פנים היה מום ניכר מערב יום טוב ומה שהתיר בבכור שנפל לבור לשוחטו במומו שיש בו משום צער ב"ח לפי שמעלין אותו ושוחטין אותו כיון שמותר לו ראיית מומין ביום טוב אבל כשעלה ונסתלק צער בעלי חיים אינו דין לשוחטו ואפילו היה המום עובר מום קבוע שהוא מוקצה. ועוד יתבאר לך בבכורות מומין עוברין ומומין קבועין ור' שמעון שאינו מתיר ראיית מומין ביו"ט אי אפשר לראות כלל והלכה כר' שמעון:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בכנור שנפל לבור - בכור בעל מום שלא הראהו לחכם מערב יו"ט מבעוד יום להתירו, ונפל לבור ביו"ט וירא שמא ימות שם:

ירד מומחה - שבקי להבחין בין מום קבוע למום עובר:

ויראה - מום שהיה בו אתמול, אם מום קבוע הוא:

יעלה וישחוט - דמשום מוקצה ליכא, דמאתמול דעתיה עלויה:

ואם לאו לא ישחוט - הכי קאמר, ואם לאו, דאותו מום שהיה בו מערב יו"ט לא היה קבוע אלא היום נעשה בו מום קבוע, אפילו עבר והעלהו לא ישחוט. ולא אמרינן מאתמול הוה דעתיה עלויה וכיון שיש בו עכשיו מום קבוע נשחטיה, דהואיל והמום של אתמול לא היה קבוע, מוקצה מחמת איסור הוה:

אין זה מן המוכן - לאו משום מוקצה אסר ליה, דהא לית ליה לרבי שמעון מוקצה, אלא מפני שמתירו ביום טוב ה"ל כמתקנו, ונראה כדן דין דגזור ביה משום שבות. והכי קאמר אין התרתו היתר ח, ואינו מוכן להיות כשר:

פירוש תוספות יום טוב

אין זה מן המוכן. פירש הר"ב דלאו משום מקצה וכו' ונראה כדן כו' [במשנה ב' פרק ה'] והכי קאמר אין התרתו היתר. ואינו מוכן להיות כשר. וכן כתב רש"י. וקשיא לי דאע"ג דודאי דלישנא דאין זה מן המוכן מוכיח דאינו מוכן ליו"ט ואסור אפילו דיעבד שראהו והתירו. מ"מ מידי הוא טעמא שלא יראהו אלא משום שנראה כדן כו' והגע עצמך אם עבר ודן מי לא הוי דינו דין. דכולי האי ודאי לא החמירו בשבות שלהם. וכמו באינך דתנינן נמי גבי דלא דנין לקמן בפ"ה דודאי אם קידש דמקודשת וכן בחליצה ויבום. וכן הביאו הרי"ף והרא"ש לקמן אכולהו בבי דההיא מתני' הירושלמי וכולן שעשו בין אנוסין. בין שוגגין בין מזידין. בין מוטעים. מה שעשו עשוי בשבת ואצ"ל ביו"ט. [*ומיהו אין כל כך ראיה מהירושלמי. דהא הרי"ף והרא"ש מסיימו ביה. ושמעינן מינה דמאן דעבר ואקני בשבת מקרקעי. או מטלטלי. הקנאתו הקנאה. ע"כ. הלכך י"ל דלא אמרו מה שעשה עשוי אלא לענין המעשה שנעשה שהוא קיים. אבל היכא דאיכא איסורא אריה הוא דרבע עליה]. והנה בפירש"י שהעתיקו התוספת לא נכתב וה"ק אין התרתו כו' ומשום כך כתבו דלרש"י בדיעבד מותר. והקשו מלישנא דאין זה מן המוכן דמשמע דאסור אפי' בדיעבד. ולפיכך פירשו הם דאע"ג דבשאר דוכתי לית ליה לר"ש מוקצה הכא אסור אפילו בדיעבד מטעם מוקצה. משום דאית ליה דאין רואין המום משום דהוה כדן וכו' הלכך אין זה מן המוכן. דלא הוי דעתיה עלויה מאתמול. וכתב הר"ן משום דמי יימר דמזדקק ליה חכם כדאיתא בס"פ כירה. ע"כ [*ותמהני דפוק ועיין בפירש"י שבסוגיא ותמצא שבארבעה מקומות פירש דאין זה מן המוכן דלאסור בדיעבד הוא. וכן מוכח להדיא ג"כ בהסוגיא עצמה דבדיעבד נמי אסור. ובמשנה ג' פ"ב דתרומות הבאתי לקצת הסוגיא. וע"ש] והרמב"ם כתב דהלכה כר"ש. אע"ג דר"י ור"ש הלכה כר"י טעמייהו כמ"ש הרי"ף מדאיתא בגמרא דאמי ורדינאי לא חזי בוכרא ביו"ט וא"ר אמי שפיר עביד. ויש ט"ס בפי' הרמב"ם שז"ש ושוחטו בבור צ"ל והעלהו מהבור:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) משמע דאפילו בעבר ודן וכ"מ לישנא דמתניתין וקשיא לי כו' דהרי אם עבר ודן דין מי לא הוה דיני' דין וכמו באינך דתנינן נמי גבי דלא דנין לקמן בפ"ה דודאי אם קידש דמקודשת כו' והתוס' כתבו דאסור משום מוקצה אף לר'ש דלא הוי דעתיה עלויה וכתב הר"נ משום דמי יימר דמזדקק ליה חכם. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בכור וכו':    ביד פ' שני דהל' יו"ט סי' ד' ובטור א"ח סי' תצ"ח. ופי' בכור בזמן הזה שאינו נשחט בלא מום מפני שקדשים הוא דמאליו קדוש והשוחטו כשהוא תם שוחט קדשים בחוץ וענוש כרת:

ר' יהודה אומר ירד המומחה. וכו':    בגמ' בברייתא בלשון אחר דרש"י ז"ל ר' יהודה הנשיא ס"ל כר' יהודה ור"ש בן מנסיא ס"ל כר' שמעון:

ואם לאו לא ישחוט:    תוס' ז"ל הכריחו לפ' דמטעם מוקצה פליגי ר' יהודה ור"ש וס"ל לר"ש אפי' עבר ובקרו מ"מ אסור משום מוקצה ופליגי כדמפ' בגמ' ברואין מומין וגם פליגי במוקצה מיתורא דקתני אין זה מן המוכן וא"ת ומ"ש דבכל דוכתא אחמיר ר' יהודה טפי במוקצה מר"ש וי"ל דטעמא רבה אית ליה כיון דס"ל דרואין מומין בי"ט וידוע שמום קבוע היה מאתמול א"כ אין כאן מוקצה דהא מאתמול דעתיה עילויה אבל ר"ש אית ליה דאין רואין מומין הלכך לאו דעתיה עילויה מאתמול א"כ אסור אפי' אם בקרו בדיעבד עכ"ל ז"ל אבל ר"ע ז"ל תפס פי' רש"י ז"ל:

ר"ש אומר כל שאין מומו ניכר מעי"ט וכו':    שבת פ' כירה (שבת דף מ"ו) רמי ליה אביי לרבה דר"ש אדר"ש תניא מותר השמן שבנר ושבקערה אסור ור"ש מתיר אלמא לר"ש לית ליה מוקצה והתנן ר"ש אומר כל שאין מומו ניכר מעי"ט אין זה מן המוכן והקשו שם תוס' ז"ל מאי קפריך הא ע"כ טעמא דר"ש לאו משום מוקצה אלא משום דסבר דאין רואין מומין בי"ט דהא ר' יהודה דאית ליה מוקצה שרי בכור שנפל לבור לירד מומחה ולראות אם יש בו מום יעלה וישחוט ואם לאו לא ישחוט וי"ל דדייק מדלא קתני ר"ש אוסר לפי שאין רואין מומין בי"ט דהוה משמע לכתחלה אסר אבל בדיעבד מבוקר ומדקתני אין זה מן המוכן משמע דהוי מוקצה ואפי' בקרו אינו מבוקר ובהכי פליגי דר' יהודה סבר רואין מומין בי"ט הלכך לא הוי מוקצה דמיירי בנפל בו מעי"ט כדמוקי לה התם ור"ש סבר אין רואין ולכך אפי' בקרו אינו מבוקר משום מוקצה. ושני ליה רבה לאביי הכי השתא התם גבי נר אדם יושב ומצפה אימתי תכבה נרו אבל הכא אדם יושב ומצפה מתי יפול בו מום מימר אמר מי יימר דנפיל בי' מומא ואת"ל דנפיל ביה מומא מי יימר דנפיל ביה מום קבוע וא"ל דנפיל בי' מום קבוע מי יימר דמיזדקיק לי' חכם לראו' אם מום קבוע הוא אם לאו. ומשו' איזה חדוש שנתחדש פה בדברי התוס' ז"ל על מה שכתבתי בשמם בסמוך חזרתי והעתקתי דבריהם אשר שם:

אין זה מן המוכן:    מפני שמתירו בי"ט וה"ל כמתקנו וכו' כדפי' ר"ע ז"ל. אמר המלקט ובגמ' פריך אי ברואין מומין קמיפלגי לפלגו בעלמא בלא נפל לבור ומשני בכור שנפל לבור איצטריכא ליה סד"א משום צער ב"ח לערים לומר ודאי ימצא בו מום ולסקיה כר' יהושע גבי אותו ואת בנו בפ' משילין (ביצה דף ל"ז) קמ"ל. והלכה כר"ש בהא דבברייתא קרי ליה חכמים. ובגמ' דייק רב נחמן בר יצחק ממתני' כההיא ברייתא דקתני בין שנולד בו מום מעי"ט ובין שנולד בו בי"ט חכמים אומרים אין זה מן המוכן דקתני רש"א כל שאין מומו ניכר מעי"ט אין זה מן המוכן מאי אין מומו ניכר אילימא שאין מומו ניכר כלל פשיטא וכי צריך היה ר"ש לומר לר' יהודה בן מחלוקתו כן והלא ר' יהודה יש לו מוקצה ונהי דרואין מומין ס"ל האי איסור מוקצה מיהא הוא אלא ודאי דלא אתחזי לחכם מעי"ט אי מום קבוע אי מום עובר וקתני מיהא אין זה מן המוכן ש"מ דאפי' דיעבד אם בקרו אינה הכנה לשחיטה. ובירוש' מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתנינן תמן ס"פ מי שהחשיך ר' יהודה אומר אם לא היתה נבלה מע"ש אסורה לפי שאינה מן המוכן והכא הוא אמר הכין ר' יהודה כדעתיה דר' יהודה אמר אין המומחה תורה ר' חונא בשם ר' אבא דר' יהודה היא דר' יהודה עבד ראיית בכור כרא ית טרפה כמה דאת אמר תמן רואין את הטרפה ודכוותה רואין את הבכור בי"ט ע"כ ועיין בגמרא:


פירושים נוספים