ברטנורא על ביצה ג
משנה ביצה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
אין צדין דגים - אע"ג דשחיטה ואפיה ובישול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך יו"ט, צידה דמיא לקצירה וקצירה לא הותרה ביו"ט . ביברין של דגים, הן בריכות של מים שדגים מתגדלים שם. ביברים של חיה, קרפיפות מוקפין גדר סביב ומביאים שם חיות ויולדות ומתגדלות שם:
ואין נותנין - לפני הדגים מזונות, דאפשר להם בלא מזונות ואין מזונתן עליך:
אבל צדין חיה ועוף - המוכנים מאתמול:
מן הביברין - הקטנים, שאין מחוסרים צידה. ורשב"ג לאו לאפלוגי אתנא קמא אתא, אלא לפרושי :
כל המחוסר צידה - שצריך לבקש תחבולות כדי לתפסו. וכל דרהיט בתריה ומטי ליה בחד שחיה לא הוי מחוסר צידה, ואי לא הוי מחוסר צידה:
ומעשה בנכרי אחד - חסורי מחסרא והכי קתני, ספק מוכן אסור ורבן גמליאל מתיר, ומעשה בנכרי אחד וכו'. ואין הלכה כרבן גמליאל, אלא פירות ודגים שהובאו ביו"ט ספק נלקטו היום ספק מאתמול, ספק נצודו היום ספק מאתמול אסורים. וכל שאסור לאכלו אסור לטלטלו. ואם צורתן מוכחת עליהן כגון פירות כמושין שאי אפשר שנלקטו היום, וכן דגים שהביאום ממקום רחוק שאי אפשר שנצודו היום, מותרין. ודבר מוכן שבא מחוץ לתחום בשביל ישראל, אסור לאותו ישראל שהובא בשבילו ולכל בני ביתו ומותר לישראל אחר. ופירות או דגים שנתלשו או נצודו ביו"ט ראשון מותרין לערב בליל יום טוב שני בכדי שיעשו, חוץ משני ימים טובים של ראש השנה שהם אסורים עד מוצאי יו"ט שני בכדי שיעשו. ופירוש כדי שיעשו, כדי שיתלשו הפירות ממקום שנתלשו ויביאו אותם מן המקום שהביאום. ועיר שדלתותיה נעולות בלילה צריך שימתין לבוקר בכדי שיעשו:
אלא שאין רצוני לקבל ממנו - שאני שונא אותו:
בהמה מסוכנת - שהוא ירא שמא תמות. ואין צריך לה שכבר סעד סעודתו:
לא ישחוט - אא"כ יודע שיש שהות ביום לאכול כזית צלי הימנה:
מבית טביחתה - שהוא מזומן ומופשט מעורו ועומד. ואין הלכה כרבי עקיבא:
לא יביאנה במוט ובמטה - בשני בני אדם. משום דאוושא מלתא ומזלזל בכבוד יו"ט:
בכנור שנפל לבור - בכור בעל מום שלא הראהו לחכם מערב יו"ט מבעוד יום להתירו, ונפל לבור ביו"ט וירא שמא ימות שם:
ירד מומחה - שבקי להבחין בין מום קבוע למום עובר:
ויראה - מום שהיה בו אתמול, אם מום קבוע הוא:
יעלה וישחוט - דמשום מוקצה ליכא, דמאתמול דעתיה עלויה:
ואם לאו לא ישחוט - הכי קאמר, ואם לאו, דאותו מום שהיה בו מערב יו"ט לא היה קבוע אלא היום נעשה בו מום קבוע, אפילו עבר והעלהו לא ישחוט. ולא אמרינן מאתמול הוה דעתיה עלויה וכיון שיש בו עכשיו מום קבוע נשחטיה, דהואיל והמום של אתמול לא היה קבוע, מוקצה מחמת איסור הוה:
אין זה מן המוכן - לאו משום מוקצה אסר ליה, דהא לית ליה לרבי שמעון מוקצה, אלא מפני שמתירו ביום טוב ה"ל כמתקנו, ונראה כדן דין דגזור ביה משום שבות. והכי קאמר אין התרתו היתר , ואינו מוכן להיות כשר:
בהמה שמתה - בבהמת קדשים מיירי, כדקתני עליה ועל החלה שנטמאת. ובהמת קדשים שמתה אסורה בהנאה וטעונה קבורה, הלכך לא יזיזנה ממקומה. אבל בהמת חולין מחתכין אותה לפני הכלבים. והני מילי שהיתה מסוכנת מאתמול דדעתיה עילוה, אבל לא היתה מסוכנת מאתמול אף בהמת חולין לא יזיזנה ממקומה :
החלה שנטמאת - אינה ראויה לכהן ביום טוב, אף להסקה או לתתה לכלבו, דאין מבערין קדשים מן העולם ביום טוב ואפילו ע"י אכילת בהמה, דגזירת הכתוב היא שאין קדשים טמאים מתבערים מן העולם ביו"ט:
אין נמנין - אין פוסקים דמים להיות שנים שלשה בני אדם אומרים בהמה זו בשלשה זוזים זוז לכל אחד :
ושוחטים ומחלקים ביניהן - למחצה לשליש ולרביע, ואין מזכירין פיסוק דמים:
שוקל אדם בשר - אע"פ שאסור לשקול בליטרא דהוי מעשה חול, מותר לשקול כנגד הכלי וכנגד הקופיץ ולמחר יראו הקופיץ והכלי כמה משקלו:
וחכמים אומרים אין משגיחין - אין מעיינין. בכף מאזנים כל עיקר. ואפילו לשמור הבשר מן העכברין אסור לשום אותו בכף מאזנים . והלכה כחכמים:
אין משחיזין את הסכין - ברחים או במשחזת:
אבל משיאה על גבי חברתה - דמשנה מדרך חול:
אבל לא במדה - בכלי המיוחד למדה שמודד ומוכר בו. אבל אם אינו מיוחד לכך אע"פ שעומד למדה, שכשישבר זה שהוא מודד בו יעמוד זה תחתיו, מותר למלאותו :
אם היה כלי של מדה - אע"פ שעדיין לא יחדו לכך לא ימלאנו . ואין הלכה כר"י:
ממלא מדותיו מערב יו"ט - לפי שאין מודדין ביו"ט:
אף בחול המועד עושה כן - מפני ביטול בית המדרש, שהיו רבים באים לשאול הימנו במועד שאין טרודין במלאכה, והיה ממלא מדותיו בלילה שאינו זמן בית המדרש כדי שיהא פנוי ביום:
מפני מצוי המדות - כשהיה מוכר שמן היו לו מדות הרבה ומביאין הלקוחות כליהן ומודד לכל אחד ואחד במדה לעצמו, ומתמצות והולכות לתוך כליהן כל הלילה, כדי שלא ישאר לו השמן המודבק בשולי המדה ובדפנותיה ונמצא גוזל את הלקוחות: