משנה ביצה ג ז

[*לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר. שאסור להזכיר שם דמים. כן לשון רש"י. ותמהני דמשנה שאינה צריכה היא דכבר נשנה לעיל אין נמנין כו'. ופירש הר"ב אין פוסקים דמים כו'. ומימרא דשמואל היא עלה דההיא מתני'. ואין טעם לומר דההיא ברבים והכא ביחיד דאין סברא שיעלה על הדעת לחלוק ביניהם ודמש"ה הוי צריך לשנותם]:

שקול לי בדינר. וכן נוסח רי"ף ורש"י ורא"ש. ונ"א מכור כו' וכן נוסח הר"ן והמגיד פ"ד מהלכות יו"ט וב"י סי' ת"ק. ולשון הרמב"ם תן לי כו':

ומחלקין ביניהם. שיאמר לו תן לי חלק או חצי חלק כדרך שרגילין לנתחן במקום ההוא ומביא שתי בהמות ומעמידן זו אצל זו ואומר זו כזו ולמחר שמין הנשארת וכפי מה ששוה כך יפרע לו. גמ' וטור סי' ת"ק:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יג) (על המשנה) בדינר. שאסור להזכיר שם דמים. רש"י. ותמיהני דמשנה שא"צ היא דכבר נשנה לעיל אין נמנין:

(יד) (על המשנה) ומחלקין ביניהן. שיאמר תן לי חלק או חצי חלק כדרך שרגילין לנתחן במקום ההוא ומביא ב' בהמות ומעמידן זו אצל זו ואומר זו כזו ולמחר שמין הנשארת כפי מה ששוה כך יפרע לו. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

אין משחיזין את הסכין וכו': ביד פ"ד דהל' יו"ט סי' ט' ומייתי לה בירושלמי פ' משילין ובפ"ק דמגילה דף ע"א ובטור א"ח סי' תק"ט. ובגמ' איכא דמתני להא דשמואל אמתני' אין משחיזין אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא לחדדה אבל להעביר שמנוניתה מותר מכלל דע"ג חברתה אפי' לחדדה נמי מותר ואיכא דמתני לה אסיפא אבל משיאה ע"ג חברתה אמר רב יהודה אמר שמואל לא שנו אלא להעביר שמנוניתה אבל לחדדה אסור מכלל דבמשחזת אפי' להעביר שמנוניתה מאן תנא דבמשחזת אסור אמר רב יהודה דלא כר' יהודה דתניא אין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ר' יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש וטעמא משום דדריש לכם לכל צרכיכם ות"ק ס"ל הוא לבדו כתיב הוא ולא מכשיריו אבל לכם דרשינן ליה לכם ולא לגויים ור' יהודה דריש הוא למעוטי מכשירין שאפשר לעשותם מעי"ט:

לא יאמר אדם לטבח מכור לי בדינר בשר אבל שוחט הוא והן מחלקין ביניהם: כך הלשון בקצת נוסחאות וגם בירושלמי ואית דגרסי שקול. וביד שם פ"ד סי' כ"א כתוב תן לי וכו'. ובגמ' מפרש דכשאינו רוצה ליקח כל הבהמה ולא מחצה ולא שליש ולא רביע אלא בדינר או בשנים אומר לו תן לי נתח או חצי נתח כי הא דבסוריא וכו':

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

אין משחיזין: לחדדה במשחזת המיוחדת לכך:

אבל משיאה: נ"ל דלהכי ברישא נקט לשון השחזה ובסיפא נקט לשון משיאין, דהשאה לשון הדלקה הוא כמו אין משיאין משואות [ ר"ה פ"ב מ"ב ]. ומשום דחלק החותך שבסכין נקרא להב, כמ"ש ויבוא הנצב אחר הלהב (שופטים, ג) אב"י ע"ש נצוצות היוצאות מברק הסכין מלוטש]. להכי נקרא נמי חידוד הסכין בלשון הדלקה. אם כן ברישא דאפילו להעביר שמנוניתא אסור [כרמג"א ק"ט סק"ו], נקט סתם לשון משחיזין. משא"כ בסיפא ע"ג חברתה דאפילו לחדוד שרי, נקט שפיר לשון השאה, דהיינו חדוד, וכדאמרן:

על גבי חברתה: וה"ה על גבי עץ, חרס, ואבן, כשאין מיוחדין להשחזה. מיהו אין להורות כן לרבים. גם לא יעשה כן בפני רבים, אם לא יכול להשמט דלהעביר שמנוניתא מכוון:

אבל שוחט ומחלקים ביניהם: נ"ל דלא בקונה מטבח מיירי, דא"כ משנה שא"צ היא, דכבר שמעינן לה מלעיל [מ"ו] דפיסוק דמים אסור, רק הא נמי אמשנה ו' קאי, שכבר פסקו הדמים מעיו"ט ומחלקין ביו"ט, והרי קיי"ל דטבח אומן אסור לשקול בשר ביד, לשער כמה הוא, ורק הדיוט שרי בכה"ג [כסי' ת"ק ס"ב]. להכי קאמר הכא, דכשפסקו דמים מעיו"ט ומחלקין ביו"ט, לא יאמר לטבח שקול לי חלקי מהבשר, שיש לנו בשותפות, היינו באופן שמותר לשקול, כגון ששוקל ומשער ביד, אפ"ה בטבח אסור, רק הוא שוחט, והן עצמן מחלקין ביניהן [ואהא קאמר הש"ס היכא עביד. ר"ל באיזה אופן מותר הטבח לשקול ביד. ומשני רבעה ופלגא רבעה, אבל שישקול כמה בשר בדינר וכמה בשתים, אסור, אף דהזכרת דמים שרי אף ביום טוב. כיון שכבר פסקו דמים מעיו"ט, עכ"פ שישקול וישער כמה בשר יגיע לו בדינר, אסור ביום טוב]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי