עיקר תוי"ט על ביצה ג

משנה ביצה, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על הברטנורא) וטעמא כמו בטחינה כמו שכתב בפרק קמא. וכן צידה אסרו שפעמים שתעלה במצודתו דגים הרבה כו'. הרא"ש:

(ב) (על הברטנורא) ולפ"ז בדגים לעולם אין צדין דאלת"ה למה חילקן והטעם מפני שהם מכוסים מן העין:

(ב)

(ג) (על הברטנורא) משום דכל שיש באותו מין במחובר דרכן של בני אדם ללקוט אותו ביומו ולא מבערב. הר"נ:

(ד) (על הברטנורא) לפי שלקיטה דומה לקצירה ואף לקיטת פירות הנפסדים כתותים וענבים אסרו לפי שהלכו אחר רובה של לקיטה. הר"נ. ובכאן לא התנה הר"ב שיהא בשביל ישראל כדלקמן בתחום משום דכל שבמחובר יש בו משום מוקצה ומש"ה אפילו תלשו לעצמו אסורים וכן כל ששייך בו איסור מוקצה אסור לו ליהנות בי"ט ממלאכתו של נכרי אע"פ שעשאה לעצמו (ועמ"ש בפט"ז דשבת וכבש י"ל דעשאו מדבר מוכן) ולכך לא הצריך כאן להמתין בכדי שיעשו. ועתוי"ט:

(ה) (על הברטנורא) בודאי בא מחוץ לתחום מיירי ואיסור זה פירש הרא"ש באכילה אבל בטלטול שרי דכיון דשרי לישראל אחר באכילה אין לו דין מוקצה לאסור בטלטול:

(ג)

(ו) (על המשנה) יש שהות. לישנא דמתניתין דייקא דאף על פי שאינו אוכל כיון שהיה יכול לאכול סגי דהא אמרינן הואיל כו'. ב"י:

(ז) (על הברטנורא) ואין ר"ל שהאחד נושא במוט וחב' במוטה. אלא ששניהם נושאים במוט אחת או במוטה:

(ד)

(ח) (על הברטנורא) משמע דאפילו בעבר ודן וכ"מ לישנא דמתניתין וקשיא לי כו' דהרי אם עבר ודן דין מי לא הוה דיני' דין וכמו באינך דתנינן נמי גבי דלא דנין לקמן בפ"ה דודאי אם קידש דמקודשת כו' והתוס' כתבו דאסור משום מוקצה אף לר'ש דלא הוי דעתיה עלויה וכתב הר"נ משום דמי יימר דמזדקק ליה חכם. תוי"ט:

(ה)

(ט) (על הברטנורא) דאל"ה ביו"ט קיי"ל כר"י דמוקצה אסור ובמסוכנת מיהא מודה ר'י דשרי:

(ו)

(י) (על הברטנורא) וכתב רש"י דמקח וממכר בשבת ויר'ט אסור בספר עזרא ב' י'ג ובדף ל"ז פירש מדכתיב ממצוא חפצך ודבר דבר א"נ מקח וממכר אתי לידי כתיבת שטרי מכירה וכולה חדא גזירה הוא:

(יא) (על המשנה) נמנין. כלומר ובהכי יכולין למחר לחלק בינ, יהם:

(יב) (על הברטנורא) דמחזי כנותנו לשם משקל. רש"י:

(ז)

(יג) (על המשנה) בדינר. שאסור להזכיר שם דמים. רש"י. ותמיהני דמשנה שא"צ היא דכבר נשנה לעיל אין נמנין:

(יד) (על המשנה) ומחלקין ביניהן. שיאמר תן לי חלק או חצי חלק כדרך שרגילין לנתחן במקום ההוא ומביא ב' בהמות ומעמידן זו אצל זו ואומר זו כזו ולמחר שמין הנשארת כפי מה ששוה כך יפרע לו. גמרא:

(ח)

(טו) (על הברטנורא) דהואיל ואינו מיוחד לא קא עביד כדעבדין בחול שדרך לקוחות לומר תן לי לוג ואין דרכן לומר כלי זה מלא לי בדרך מקח אלא בדרך הלואה או מתנה. ואע"ג דמיוחד למדה מה שאין כן במשנה ו' דאסרי לשקול בכלי משום דקא עביד עובדין דחול דפעמים שאין הליטרא לפניו וכיון שיודע משקל כליו שוקל בו. גמרא:

(טז) (על הברטנורא) הואיל ועומד למדה מה שאין כן במשנה ו' דמתיר לשקול כנגד כלי לפי שאינו עומד לשקול בו. גמרא:

(יז) (על הברטנורא) ולמאן דגרס מפני ברורי המדות הכי פירושו משום ביטול ביטול בית המדרש של באי מועד לא יהיה פנוי לשהות ולברר מדותיו שלא ירתיחו לפיכך ממלאן בלילה. וטעמא שרצה שלא ירתיחו לפי שעל ידי הרתיחות שמעלה היין נמצא שאין המדה מלא:

(יח) (על המשנה) חנוני כו'. שמתוך שרגיל אצלו מאמינו ונותנו לו בלא פיסוק דמים. רש"י:

(יט) (על המשנה) מונה. הלכך לא מוכח דמשום דמים הוא דמדכר ליה מנין אלא שכך צריך. הר"נ: