משנה אהלות ב ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ב · משנה ד | >>
הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל, ואינן מטמאין במשא.
רבי אליעזר אומר, מטמאין במשאכא.
רבי יהושע אומר, אם יש תחתיהן עפר קברות, מטמאין במשא.
ואם לאו, אינן מטמאין במשא.
איזהו הדופק, את שהגולל נשען עליו.
אבל דופק דופקין, טהור.
נוסח הרמב"ם
הגולל, והדופק -
- מטמאין במגע ובאוהל, ואינן מטמאין במשא.
- רבי אליעזר אומר: מטמאין במשא.
- רבי יהושע אומר:
- אם יש תחתיהן עפר קברות - מטמאין במשא,
- ואם לאו - אינן מטמאין במשא.
- איזה הוא הדופק?
- את שהגולל נשען עליו,
- אבל דופק דופקין - טהור.
פירוש הרמב"ם
גולל - הוא הכיסוי אשר יכסו בו המתים, יהיה מאבן או מעץ או מזולת זה.
ודופק - הוא צדדי הקברות אשר עליהן יהיה הכיסוי, יהיה גם כן מעץ או מאבן או זולתו.
ודופק דופקים - הוא שיסמכו עליהם אלו הצדדין, והם כמו יסודות הקיר הנבנית בארץ, והם בהתיחסם אל הכיסוי יקרא גם כן "דופק דופקים".
ואולם היות הגולל והדופק מטמאים במגע הנה זה לשון התורה "כל נוגע בעצם או בחלל או במת או בקבר"(במדבר יט, טז), ושם דין הקבר כדין המת כמו שהמת עצמו מטמא במגע ובאוהל כן הקבר בכללו עליונו והיקפו מטמא במגע ובאוהל, ולא יטמא במשא לפי שטומאת משא במת עצמו אמנם הוא מקל וחומר [מנבלה] כמו שביארנו.
הנה תכלית כל מה שבארנו הקבר יש בו מהטומאה מה שהוא במת עצמו, והועתק אליו זה הדין לסיבת ההיקש. ורבי אליעזר יעתיק אליו כל דיני טומאת מת.
ורבי יהושע יאמר, כי צדדי הקבר בלתי מדובקים בארץ הנראית, אבל יהיו תחת הצדדין עפר קברות, הנה זה הקבר יטמא במשא.
ויקראו צדדי הקבר "דופקים" להיותן דוחקים המת, לשון "ודפקום יום אחד"(בראשית לג, יג), ויקרא כיסוי הקבר "גולל" להיותו אצלו מאבן מתגלגלת על פי הקבר, מאמרו "אבן גלל"(עזרא ה, ח) עניינו מתגלגלת:
פירוש רבינו שמשון
הגולל והדופק. אבן רחבה וגדולה שמניחין מצבה על הקבר לסימן מלשון (בראשית כט) וגללו את האבן ואותה אבן מונחת על שתי האבנים אחת מצד זה ואחת מצד זה ונקראין דופק כדקתני איזהו דופק שהגולל נשען עליו. ודופק דופקין הוא אבן שאין הגולל נשען עליו אלא אצל אבן הדופק מניחין פעמים אצלה אבן אחרת להחזיקה ונקראת דופק דופקים. והגולל הוא הסותם את חלל הקבר שהמת מונח בקבר ומניחין את הגולל על פתח הקבר מלמעלה לסתום את פי הקבר כדמשמע לקמן בסוף פרק ט"ו דתנן קורה שעשאה גולל לקבר בין מוטה על צדה בין עומדת אין טמא אלא כנגד הפתח:
ועוד תניא בתוספתא [דמכילתין פט"ו ע"ש] גל של צרורו' שעשאו גולל לקבר הנוגע בתוכו עד ארבעה טהור דברי ר"י וחכ"א אינו טמא אלא סדר הפנימי צורכו של קבר משמע כעין כוך החלול בגל ומלמעלה הגל כעין כיפה לפיכך צ"ל דתחת הגולל חלול הוא ואע"פ שצרורות העליונות מכסות את הפנימיות כיון דכל הגל על פני הארץ מיקרי על פני:
וסוכה שעל פתח הקבר דקתני בתוספתא דאם סתומה הרי זו גולל לעצמו ואם הסיטה טמא לר"א דאמר גולל מטמא במשא צריך להעמידה בקבר פתוח מלמעלה שלא נתמלא הקבר עפר. וטומאת גולל ודופק נפקא ליה פרק בהמה המקשה (דף עב.) מדכתיב על פני השדה לרבות גולל ודופק:
אם יש תחתיהם עפר קברות מטמאין. כשמסיטן משום עפר הניסט עמהם דמטמא במשא משום תבוסה של מת ובסוף נזיר (דף סה.) מפרש וכמה שיעור תבוסה:
תניא בתוספתא [פ"ג שם] הגולל והדופק מטמאין במגע ובאהל ואין מטמאין במשא ר"א אומר מטמאין במשא מק"ו אמר ר"א אם מטמא במגע הקל לא יטמאו במשא חמור אמר לו ר"ע אם מטמאין במגע המרובה יטמאו במשא מועט. א"ל ר"א עקיבא מה זה עקיבא והלא טומאת אהל מועטת בשניהם והרי הם מטמאין בה ואם מטמאין באהל המועט לא יטמאו במשא המרובה נסתלק ר"ע וקפץ ר' יהושע ואמר לו מרובה טומאת אהל מטומאת המשא שהמאהיל על המת בסוכה טמא והמסיטה טהור והעושה סוכתו על פתחו של קבר המאהיל עליה טמא והמסיטה טהור. אמר ר' שמעון זהו הנידון אם סוכה שיש לה פתח הרי הוא חוצצת על גבה ואם סוכה שאין לה פתח הרי זה גולל לעצמו. אלא כך צריך להשיבו מרובה טומאת אהל מטומאת משא שהכל מטמאין באהל ואין לך שהוא מיטמא במשא אלא אדם בלבד. מעשה בבית דגן ביהודה באחד שמת ערבי פסחים והלכו לקוברו ונכנסו הנשים וקשרו החבל בגולל ומשכו האנשים מבחוץ ונכנסו האנשים לקברו והלכו הנשים ועשו פסחיהם לערב. שתי אבנים גדולות של ארבעה ארבעה טפחים שעשאן גולל לקבר המאהיל ע"ג שתיהן טמא. ניטלה אחת מהן המאהיל ע"ג שנים טהור מפני שיש לטומאה זו דרך שתצא. פי' במגע הקל דנוגע בנבילה אין מטמא בגדים ונושא את הנבילה מטמא בגדים. במגע המרובה כגון שרץ ושכבת זרע ומי חטאת שאין בהם כדי הזאה דמטמאין במגע ואין מטמאין במשא. ואהל מועט משניהם דאין נוהג אלא במת בלבד אבל משא נוהג בזב ובזבה וזובו ורוקו ומימי רגליו ומשכב ומושב ונבילה ומי חטאת שיש בהן כדי הזאה. בסוכה טמא כגון בסתומה שאין דרך לטומאה לצאת ועל זה קאמר ר"ש דאין זו תשובה דקא מהדר ר' יהושע לר"א דאי בסוכה שיש לה פתח קאמר ההיא חוצצת על גבה ואם בסתומה שאין בה (טפח) [פתח] כך מטמאה ר"א במשא כמו באהל דנעשית גולל והיינו דקאמר הוא הנידון. אלא אדם בלבד כדתנן פ' בתרא דזבים (מ"ב) כל שהזב נישא עליו טהור חוץ מן הראוי למשכב ומושב והאדם. קשרו החבל בגולל דאין מטמא במשא. דרך שתצא ממקום שנעקר האבן ואין נחשב גולל אלא א"כ סתום. תניא בסיפרי זוטא אשר יגע (במדבר יט) משום מגע הגולל מטמא ואינו מטמא משום משא דברי ר' יהושע ר"א אומר הגולל מטמא במשא מק"ו מנבלה אמר לו לא אם אמרת בנבלה שכן היא מטמאה במשא לאחר פרישה תאמר בגולל שאינו מטמא במשא לאחר פרישה אמר לו רבי יהושע והרי סוכה שהיא על פתחו של קבר מהו אמר לו מה היא אגיד לך סוכתך מה היא אם יש לה פתח הרי היא טהורה ואם לאו הרי היא טמאה נסתלק רבי יהושע וקפץ ר' עקיבא אמר לו אתה אמרת את מי ריבתה תורה טומאת מגע או טומאת משא בוא וראה שריבתה תורה טומאת מגע מטומאת משא שיש הרבה מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא. הגולל והדופק הבגד של מת מטמאין במגע ואינן מטמאין במשא. ואם מטמא הגולל במגע מרובה יטמא במשא מועט א"ל אתה אומר את מי ריבתה התורה או טומאת מגע או טומאת משא או טומאת אהל אני אומר שריבתה התורה טומאת משא מטומאת אהל שכן יש מטמאין במשא ואין מטמאין באהל. זבין וזבות יוכיחו נדות ויולדות מטמאין במשא ואין מטמאין באהל אם מטמא הגולל באהל המועט לא יטמא במשא המרובה. א"ל השיבות על ידיך השיבני על ידי. אמר לו אני משיב על ידיך ובלבד שלא תכפור בי הבית שהמת בתוכו מהו א"ל טמא. שלח קנה והסיט וכפר בו בזה א"ל אתה כופר שלא תאמר יטמא במשא ואני כופר שלא יטמא במגע כל עיקר ומה אם הזב שיצא מתחתיו משכב לטמא אדם ולטמא בגדים לא יצא ממנו מגע כלים לטמא אוכלין ומשקין המת שלא יצא מתחתיו לטמא אדם ולטמא בגדים אינו דין שלא יצא ממנו מגע כלים לטמא אוכלין ומשקין. ר"ש אומר לא היינו צריכין ליזקק לכך אלא הואיל ואדם נוגע במת טמא המאהיל והמסיט טמא וכלים הנוגעים במת טמאים ומאהילות ומסיטות מוטב להקיש מגע לאהל שכן הוא שוה לכלים כאדם משלא להקיש למשא שאינו שוה לכלים כאדם. ר"א אומר הגולל מטמא במשא. ר' יהושע אומר אינו מטמא. אר"ש אחי עזריה למה אתם דנין ואני שמעתי שהוא טמא. אמר לו ר' יהושע שמעון אחי אינו יכול להכחישך מפני ששמעת סתם ואני שמעתי בפירוש בזמן שיש תחתיו עפר קברות מטמא במשא ואם לאו אינו מטמא במשא. א"ר יהודה כן היינו מתקלים בהר הזה אין מסיטין עפר קברות ואין מסיטין עפר במקל ר' אליעזר אומר מעשה בבית דגון שביהודה שמת שם מת בערב הפסח והלכו הנשים וקשרו החבל בגולל ומשכו אותו האנשים ונכנסו הנשים וקברו את המת והלכו האנשים ועשו את פסחיהם בטהרה. פי' ק"ו מנבילה שאינה מטמאה באהל ומטמאה במשא גולל שמטמא באהל אינו דין שיטמא במשא. לאחר פרישה אם מסיטה ממקומה או הפרישה ולא נשתייר ממנה אלא כזית אותו זית מטמא במשא אבל גולל אם פירש מן הקבר אינו מטמא. והלא סוכה השיבו מסוכה כדי שלא ילמוד מאהל כדמשמע בתוספתא ור' אליעזר אמר לו סוכתך מה היא כלומר באי זו סוכה אתה מדבר דאם בסתומה הוא הנדון כדאמר ר"ש בתוספתא. וקפץ ר"ע. שיטה זו תמיהה מה בא ר' עקיבא לחדש ולומר דממגע לא ילפינן משא הא תשובת סוכה לא שייכא אלא אהא דיליף ר' אליעזר מאהל ושמא רבי עקיבא לא היה בבית המדרש כי אהדרו רבי אליעזר ור' יהושע וכשנסתלק ר' יהושע בא ר"ע ואמר לו דממגע לא אתי משא ור"א השיבו דמאהל יליף. אמר לו השיבות על ידיך השיבני ע"י מכאן ואילך לא נתברר לי מאי אהדרו ליה אהדדי. כן היינו מתקלים בהר הזה כלומר נכשלים היינו בהר הזה וסבורים דמסיט טהור ולא היינו יודעים דטמא משום היסט העפר דאין מסיטין אותו אפי' במקל. ר"א אמר מעשה. ר' אלעזר גרסינן ולא גרסינן ר' אליעזר דלר' אליעזר קשיא האי עובדא. ומיהו יש ליישב דקודם שנקבר המת גררוהו על הקבר ועשו הנשים פירצה מתחתיו וקברוהו.
עוד תניא בסיפרי זוטא פני השדה (במדבר יט) זה פתחו של קבר. אשר יגע לרבות הגולל. אשר יגע לרבות הדופק. אשר יגע לרבות דופק אחר דופק. פירוש ברייתא כשהגולל נשען עליו ומתני' דטהור כשאין נשען עליו:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הגולל - אבן גדולה ורחבה שסותמים בה פי הקבר מלמעלה. מלשון וגללו את האבן (בראשית כט):
והדופק - שתי אבנים גדולות אחת מצד זה ואחת מצד זה שהגולל נשען עליהן יח:
מטמאין במגע ובאהל - דכתיב (במדבר יט) ועל הנוגע בעצם או בחלל או במת או בקבר, מה מת מטמא במגע ובאוהל אף קבר יט מטמא במגע ובאוהל:
ואינן מטמאין, במשא - דדרשינן וכל אשר יגע על פני השדה (שם), לרבות גולל ודופק, וכתיב וכל אשר יגע, משום מגע הוא מטמא ואינו מטמא משום משא כ:
אם יש תחתיהן עפר קברות - מטמא כשמסיטן, משום עפר הניסט עמהן דמטמא במשא משום תפוסה של מת. והלכה כר' יהושע:
דופק דופקין - אצל אבן הדופק מניחין לפעמים אבן אחרת להחזיקה ואין הגולל נשען עליה, והיא נקראת דופק דופקין:
פירוש תוספות יום טוב
הגולל והדופק. פי' הר"ב הגולל אבן גדולה כו'. והדופק שתי אבנים כו' שהגולל נשען עליהן כו'. כ"פ ר"ת. מדדרשינן להו לקמן מוכל אשר יגע על פני השדה. ולפירש"י [שכתב הר"ב במ"ג פ"ז דנזיר] דגולל כסוי ארון. ודופק הארון עצמו. הלא ארון אינו על פני השדה. ואומר הר"ר דוד מנירנבורג. כי פירש"י לרבות גולל ודופק שפירש דלא מרבינן מעל פני השדה דמטמא אלא כשפירש. אבל בעוד שהוא טמון הוא בטל אגב קרקע. והקשה ר"י על פיר"ת דתניא בתוספתא דאהלות כו' תוס' פ"ק דכתובות דף ד. ולקמן אכתוב דדעת הרמב"ם כפירש"י. ושאף כשהוא טמון הוא מטמא:
מטמאין במגע ובאהל ואינן מטמאין במשא. כ' הר"ב דכתיב*) והנוגע במת וכו' או בקבר כו'. כ"כ הרמב"ם אבל הוא מפרש גולל ודופק כפירש"י. וז"ל הגולל הוא הכסוי אשר יכסו בו המתים יהיה מאבן או מעץ או מזולת זה. ודופק הוא צדדי הקברות אשר עליהן יהיה הכסוי. יהיה ג"כ מעץ או מאבן או זולתו ואולם היות הגולל והדופק מטמאין במגע. הנה זה לשון התורה *)וכל נוגע בעצם וגו'. או בקבר. ושם דין הקבר כדין המת כמו שהמת עצמו מטמא במגע ובאהל. כך הקבר בכלל עליונו והיקפו [מצאתי דנראה כסויו וצדדיו] מטמא במגע ובאהל ולא יטמא במשא. לפי שטומאת משא במת עצמו אמנם הוא מק"ו [מנבילה] כמו שביארנו [בס"פ שלמעלה מזה] ע"כ. ואילו לפי' הר"ב שכתב כפיר"ת דגולל ודופק אינם הארון עצמו ליכא למשמע להו מאו בקבר. ועוד תמיהני דא"כ למאי אצטריך הר"ב תו לקרא דוכל אשר יגע על פני השדה. דאי למידק מיגע. דמשמע משום מגע וכו'. הא בהך קרא נמי לא כתיב אלא והנוגע. ומיהו הדרשה דלרבות גולל ודופק מאשר יגע על פני השדה מצאנו לר"ע דדריש הכי בפ"ד דחולין דף עב. ור' ישמעאל שנחלק עליו ודריש ליה להוציא עובר במעי אשה לדידיה גולל ודופק הלכתא גמירי לה. וקשיא להרמב"ם דדריש לגולל ודופק מאו בקבר. וכן להר"ב שהעתיקה ללא צורך. ועוד דלדידיה שמפרש כפיר"ת. ליכא למשמע מינה כלל:
ואינן מטמאין במשא. כתב הר"ב דדרשינן וכל אשר יגע וכו' משום מגע הוא מטמא ואינו מטמא משום משא. וקשיא לי דא"כ משום אהל נמי לא. והראב"ד כתב בפ"ב מהט"מ. מגע גולל ודופק. מאשר יגע. אהל. מעל פני השדה [דמשמע] מאויר. אבל משא אין בהם ע"כ. ושוב מצאתי בתוס' דהעור והרוטב דף קכו. שכתבו דמשום דההוא קרא דכל אשר יגע על פני השדה מוקמינן בנזיר באהל [כמ"ש בר"פ דלקמן ן הלכך מטמא באהל. ובמגע נמי מטמא משום דאפקיה בל' נגיעה. במשא לא מצינו שיטמא. ע"כ:
רבי אליעזר אומר מטמאין במשא. איכא לפרושי דר"א הלכתא גמירי לה כר' ישמעאל. ואיכא בינייהו דלר"י לא גמר למשא. ור"א גמר אף למשא. ועיין מ"ש במ"ב פ"ב דסוטה [ד"ה חצי לוג] וא"נ ר"א דריש ליה מקרא. י"ל דלא ס"ל לחלק בין טומאה לטומאה:
אם יש תחתיהן עפר קברות. פי' הר"ב דמטמא במשא. משום תפוסה של מת. עיין במ"ג פט"ז:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יח) (על הברטנורא) אמנם רש"י פירש גולל הוא כסוי הארון, ודופק הארון עצמו, ונלמדו מעל פני השדה, שמטמא כשפירש, אבל כשהוא טמון הוא בטל אגב קרקע:
(יט) (על הברטנורא) הר"מ. ומפרש כפיררוש רש"י דקאי על הארון. אבל לפירוש הר"ב ליכא למשמע להו מאו בקבר. ועוד אמאי איצטריך לקרא דכל אשר יגע, דאי למגע, הא בהך קרא לא כתיב נמי אלא הנוגע. ובחולין סבירא ליה לר' ישמעאל דהלכתא גמירי להו. ועתוי"ט:
(כ) (על הברטנורא) וקשה, דא"כ אפילו באהל לא יטמא. והר"א פירש, מגע מאשר יגע, אהל מעל פני השדה, דמשמע אויר, ומשא אין בהם. והתוספ' כתבו, משום דהך קרא מוקמי ליה בנזיר באהל, ומדאפקיה בלשון נגיעה שמע מינה שמטמא במגע, ובמשא לא מצינו:
(כא) (על המשנה) במשא. איכא למימר דר"א הילכתא גמירא להו כר' ישמעאל, אלא דלר' יהושע לא גמר למשא ור' אליעזר גמר אף למשא. ואי נמי, ר' אליעזר דריש ליה מקרא ולא סבירא ליה לחלק בין טומאה לטומאה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הגולל והדופק וכו'. ואיתה ברייתא בפ' העור והרוטב (חולין דף קכ"ו) בשם ר"ש הבאתיה בפ"ה דמנחו' סי' ז':
אם יש תחתיהם. כך צ"ל:
איזהו הדופק שהגולל נשען עליו. צדדי הקבר יקראו דופקים להיותם דוחקים את המת לשון ודפקום יום אחד הגולל מלשון אבן גלל שענינו אבן מתגלגלת. הרמב"ם ז"ל:
אבל דופק דופקים טהור. כשאין נשען עליו הגולל דאי נשען עליו מרבה לי' בברייתא הר"ש ז"ל. והגיהו הרב בצלאל אשכנזי ז"ל וה"ר יהוסף ז"ל אבל דְפַק דופקים ונקדו הדלי"ת בשב"א והקו"ף בפית"ח.
תפארת ישראל
יכין
הגולל: גלל הוא תרגומו של שיש. שהיו רגילין לעשות כסוי לארון משיש. ועל שם זה קראו לכל כסוי של קבר בשם גולל [עי' רש"י עזרא ה'] וכל גולל אמ"ט רק בשלא היה הכסוי או הקבר פתוח בשיעור ד' טפחים. שמשם יצא הטומאה:
והדופק: הם ד' הדפנות שבארון שהגולל נשען עליהן. ונקראין כך מדהן דוחקין ודופקין המת סביב [עי' רש"י שבת קנ"ב]:
מטמאין במגע ובאהל: אפי' לאחר שפירשו מהמת [כרש"י עירובין ט"ו א]:
ואינן מטמאין במשא: דדוקא מגע ואהל שיש בהן סמך בקרא שיטמאו מדכתיב בהו כל אשר יגע. היינו מגע על פני השדה. היינו מאהיל. משא"כ טומאת משא. שאף במת עצמו לא נאמר בפירוש. אלא דמק"ו מנבילה שמעינן לה דמטמא רק טו"ע ואפ"ה מטמא במשא. וכ"ש במת דטומאתו טו"ז [כרמב"ם פ"א מטו"מ ה"ב] וגולל ודופק מדטומאתן מד"ס [כרמב"ם פ"ג מטו"מ ה"ג] לא ילפינן ק"ו. ונ"ל דה"ט דלא ילפינן ק"ו בד"ס [כידים פ"ג מ"ב] ותו דעבדו הכירא דלא לשרוף עלה תרומה וקדשים:
ר' יהושע אומר אם יש תחתיהן עפר קבורות: ג"ל דהיינו תרווד ועוד רקב כלעיל סי' כ"ה. ולהר"ב ר"ל עפר תיחוח בעומק ג' גודלין שתחת המת כלקמן [פט"ז מ"ג]:
מטמאין במשא: דכשהסיטן הסיט נמי הרקב הנ"ל. והרי היסט דינו כמשא בכל מקום [כחולין קכ"ד ב']. והא דנקט גולל ודופק שהסיטן עם הרקב. ה"ה שאר דבר שמונח על הרקב והסיטו להרקב על ידו. רק אורחא דמלתא נקט:
אבל דופק דופקין: הן אבני' או עצים שתומכין בהן את דפנות הארון מבחוץ:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת