מצוה:לשלח את הציפור אם לקחה מעל אפרוחיה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


לשלח את הציפור אם לקחה מעל אפרוחיה
מצוה זו נוהגת בזמן הזה

ו כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. ז שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים. (דברים כב, ו-ז)

בחז"ל
משנה: מסכת חולין, פרק יב
תלמוד בבלי: מסכת חולין, פרק יב

בראשונים
משנה תורה: הלכות שחיטה, פרק יג
ספר המצוות לרמב"ם: עשה קמח    ספר החינוך: מצוה תקמה    ספר מצוות גדול: עשה סה

באחרונים
שולחן ערוך: טור יורה דעה, סימן רצב