מלבי"ם על ירמיהו לג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על ירמיהו · לג · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה אמר ה' עושה", העשיה היא גמר הדבר, והיצירה היא הוצאת צורת הדבר שהיא קודם העשיה, ר"ל אצל ה' כבר נעשה הדבר ונגמר כי דבר ה' הוא כאילו נעשה בפועל, ואצל התחתונים שאצלם יעשה ה' את הדבר על ידי סבות ומסובבים וע"י ההמשך בזמן "אני יוצר להכין את הדבר" שתצא לפועל בעולם השפל בבוא הזמן וקץ הימין:

ביאור המילות

"עושה יוצר אותה". בארתי (ישעיה מ"ח ז') שהיוצר הוא הצר צורת הדבר, והעושה גומר את הדבר, ור"ל עושה את הדבר, וההכנה היא על תכלית טוב, ועז"א ה' שמו, ר"ל שעשה זאת מצד שהוא ה' בעל הרחמים ומהוה את כל, לא להחריב ולהשחית:

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"קרא אלי ואענך", נגד מ"ש למעלה (ט"ו ט"ז) שירמיה לא היה יכול לנבאות בכל עת שרצה, שע"י שנבא פורענות לא יכול לשמוח בשמחה של מצוה שע"י השמחה תחול עליו הרוח, ולא נבא רק בעת קראו ה' והכינו לזה, אמר אליו שעתה שיודיעו בשורות טובות יוכל לקרא וה' יענהו לנבאותו בעת שירצה.

"גדולות" מהיותם חוץ לטבע, "ובצורות" וחזקות כי לא ישתנו ויתקיימו לעד.

"ולא ידעתם", כי עד עתה לא הודיעו רק פורעניות:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ד-ה) "אל הסוללות ואל החרב באים להלחם" ר"ל שבתי העיר נתוצים ע"י הסוללות והחרב שהסוללות והחרב הם "באים עם הכשדים להלחם" על העיר, ולמלא את הבתים "פגרי האדם, אשר הכיתי" ר"ל שנענשו אם ע"י ה' בעצמו עונש השגחיי, ועז"א "אשר הכיתי באפי ובחמתי", ואם מעצמו ע"י הסתרת פנים, ועז"א "ואשר הסתרתי פני", כמ"ש והסתרתי פני מהם והיה לאכול, וכ"ז היה "על כל רעתם" בין ההכאה ובין הסתרת פנים לא היה מפני שמאסתים לעולם רק על כל רעתם, כרופא שמקיז דם שאינו כדי למחוץ רק כדי לרפא:

ביאור המילות

(ד-ה) "אל הסוללות". ר"ל ע"י הסוללות:

"והחרב". הוא הכשיל שמפילים בו הבנינים, וכן ומגדלותיך יתוץ בחרבותם, ומ"ש באים להלחם מוסב על הסוללות והחרב הם באים עם הכשדים להלחם על ישראל:

 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנני מעלה לה ארוכה", שע"י ההכאה הזאת יהיה לה ארוכה על השבר מבחוץ, "ומרפא" על החולי הפנימית.

"וגליתי להם עתרת" ר"ל אגלה להם איך יעתר להם "השלום והאמת" להתרצות אליהם להיות אתם בעתיד:

ביאור המילות

"ארוכה ומרפא". ארוכה על השבר מבחוץ, ומרפא לחולי פנימית (כנ"ל ל' י"ז):

"עתרת". ענין ריצוי כמו ונעתר להם ורפאם (ישעיה י"ט), השלום יתרצה להם:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והשיבותי", את הגולה.

"ובניתים", בנין המלכות ובנין העיר והמקדש:

 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וטהרתים", על העבר אטהר אותם מטומאת עונם, והנה העון מטמא את הנפש, ומקטרג עליהם לפני ה', נגד הטומאה "וטהרתי", נגד הקטרוג "וסלחתי":

ביאור המילות

"אשר חטאו, ואשר פשעו". לענין הסליחה מוסיף שיסלח על הפשיעה והמרד, אבל הטהרה עקרו מן העון שעי"ז נטמאה הנפש ע"י עוות השכל שזה ההבדל בין עון ופשע:

 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיתה", ועל העתיד יהיה לי לשם ששון, "ופחדו ורגזו" המאמרים מקבילים "ופחדו על כל השלום" שעי"כ יפחדו מהם להלחם אתם, "ורגזו על כל הטובה":

ביאור המילות

"לשם לתהלה ולתפארת". התבאר סימן י"ג:

"ופחדו ורגזו". הרוגז הוא החיל ותנועת הגוף ויהיה ע"י חרדה או קנאה או התעוררות יתר כחות הנפש:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא" החורבה שייך על הבנינים, והשממה שייך על כל הארץ, ושממה הוא יותר מן חורבה, ועז"א במקום הזה היינו בעיר ירושלים שעליו היו אומרים חרב הוא ע"י בניניו שנחרבו, ומוסיף גם בשאר "ערי יהודה" וגם "בחוצות ירושלים" (בחוצות הם אחורי הבתים) שהם היו "נשמות" שהוא יותר מחורבה:

ביאור המילות

"חרב, הנשמות". התבאר (ישעיה מ"ט י"ט):

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יא-יב) "קול ששון" ע"י הזווגים שיעשו, "קול אומרים הודו" על הנסים שיעשה להם, ונגד מ"ש חרב הוא מאין אדם אמר שישמע קול ששון וכו', ונגד מ"ש חרב הוא מאין בהמה אמר שיהיה "נוה רועים":

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)



 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה" אחר שדבר מנוה צאן חזר להמשיל כלל האומה כצאן ושיהיה להם רועה המונה אותם לדעת אם לא נחסר מנינם:

 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יד-טו) "והקמותי", היא הנבואה שנבא למעלה (כ"ג ה' ו'), ועיי"ש התבארו פסוקים אלה:

 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)



ביאור המילות

"צמח צדקה". התבאר למעלה (כ"ג ה' ו'):

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לא יכרת לדוד", מימות המשיח והלאה:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אם תפרו", ביאר שברית המלוכה והכהונה הוא מוכרח לקיום כלל המציאות כמו שחקי הטבע מוכרחים, וכמו שא"א שיבטל את בריתו עם כלל המציאות כן א"א שיבטל ברית המלוכה והכהונה לא שיבטלם לגמרי כמו "שלא יפר בריתי היום והלילה", ולא שלא יבואו בזמן המוגבל אל הגאולה כמו שא"א "לבלתי היות יומם ולילה בעתם":

ביאור המילות

"את בריתי היום". את בריתי ברית היום:

 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"אשר", עוד באר שירבו משרתיו בארץ כמשרתיו בשמים, עד ששתי המערכות העליונה והתחתונה יגבילו זה את זה שיהיה להתחתונה טבע קיים כמו לעליונה, וגם יהיה מרובה בכמות כמוה:

ביאור המילות

"אשר לא יספר". כמו כאשר, וכן אשר ראיתם את מצרים היום:

"משרתי אתי". כמו מי המרים, מלאכי רעים:

 

פסוק כד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שתי המשפחות", הם אמרו הלא משפחת דוד ומשפחת אהרן "אשר בחר ה'" להעניקם יתר שאת וכרת עמהם ברית מיוחד ובכ"ז "וימאסם", וכ"ש שמאס את העם בכלל שלא היו חשובים אצלו כשתי המשפחות האלה, ועי"כ "את עמי ינאצון" ויבזו אותם שא"א "שיהיו עוד גוי לפניהם", ר"ל לפני שתי המשפחות, שא"א שהם יהיו קודמים במעלה לפני שתי המשפחות והם ישארו להיות גוי קדוש לפני ה':

 

פסוק כה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה אמר ה' אם לא בריתי" ר"ל אם יצוייר שלא יהיה עוד ברית היום והלילה במציאות, ואם יצוייר "שחקות שמים וארץ לא שמתי", שיתבטלו חקי הטבע והשמים והארץ כאילו לא שמתי אותם, אז יצוייר.

 

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שגם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס" (כי שתי הבריתות מוכרחים אל המציאות ומהלך השלמות הכללי) ור"ל "מקחת מזרע יעקב מושלים אל זרע אברהם יצחק ומזרע דוד מושלים אל זרע יעקב", שזרע דוד ימשלו על זרע יעקב, וזרע יעקב ימשלו על בני ישמעאל ועשו: