פסוק ח
• לפירוש "פסוק ח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויבא אלי כדבר ה'" וכו' "
ואדע כי דבר ה' הוא", אין הפי' שירמיה היה מסתפק בנבואתו עד עתה, ולא ידע שהוא דבר ה' עד שראה שבא אליו חנמאל, כי הנביאים לא היה אצלם שום ספק בעת הנבואה וידעו בבירור שה' מדבר עמם, וזה עיקר גדול בנבואה, רק שירמיה היה עד עתה מסתפק בפירוש דברי ה' מ"ש אליו הנה חנמאל וכו' ויאמר לך קנה לך את שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאולה, אם זה כולו ספור דברי חנמאל, שה' הודיע לו שחנמאל יאמר לו בלשון הזה קנה וכו' כי לך משפט הגאולה לקנות, ולפ"ז לא צוהו ה' שיקנה את השדה, רק ספר לו שחנמאל יבקש זאת ויאמר לו כן, והברירה בידו לקנות או שלא לקנות, או י"ל שמ"ש כי לך משפט הגאולה לקנות, אינו מספור דברי חנמאל, רק הוא דבר ה', שה' אמר לו אחר שחנמאל יאמר לך קנה לך את שדי אשר בענתות, אני אומר לך שתקנהו מפני שלך משפט הגאולה לקנותו, ולפ"ז הוא מצוה לקנותו, והבחינה לזה היה לירמיה מדקדוק דברי חנמאל, שאם מ"ש כי לך משפט הגאולה אינו דבר ה' לירמיה רק ספור דברי חנמאל, היה ראוי שחנמאל יאמר לו כלשון שאמר לו ה', "
כי לך משפט הגאולה לקנות",11 בלא שום שינוי, אבל הוא לא אמר בלשון זה רק בלשון אחר "
כי לך משפט הגאולה ולך הירושה קנה לך". ובזה נודע לו שמ"ש ה' כי לך משפט הגאולה לקנות אינו ספור דברי חנמאל רק "
כי דבר ה' הוא", שה' צוהו לקנות מפני שלו משפט הגאולה, וז"ש.
"ויבא אלי חנמאל כדבר ה'", ר"ל ביאתו היה כדבר ה', אבל "ויאמר אלי" לא כדבר ה' רק בלשון אחר "קנה לך" וכו' "כי לך משפט הגאולה ולך הירושה קנה לך", ששינה בלשונו,
- א) במה שהוסיף ולך הירושה,
- ב) לא אמר לך משפט הגאולה לקנות רק קנה לך.
"ואדע כי" מה שסיים כי לך משפט הגאולה לקנות "דבר ה' הוא", כי ה' אמר שמחויב לקנותו מצד שלו משפט הגאולה ומצוה עליו כמ"ש ובא גואלו וגאל את ממכר אחיו, וחנמאל א"ל שיקנהו מצד הריוח, כי איש אחר לא ירצה לקנותו מצד ב' דברים,
- א) מצד שתשוב ביובל אל היורשים אבל אתה לך משפט הירושה וישאר שלך לעולם,
- ב) איש אחר יתירא מלקנותו פן יבא גואלו ויגאלהו אבל אתה לך משפט הגאולה, ולכן קנה לך כי תרויח בזה נגד אחר:
פסוק ט
• לפירוש "פסוק ט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואקנה", וספר שקנאו בכל דרכי הקנינים,
- א) בכסף, ועז"א "ואשקלה לו את הכסף", והיה סכום הכסף רב "שבעה שקלים" שהם מנים כמ"ש חז"ל "ועשרה" (שקלים) "כסף" כמו שת"י:
ביאור המילות
"
שקלים וכו'". תרגם יונתן שבעה מנין ועשר סלעין דכסף:
פסוק י
• לפירוש "פסוק י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
- ב) "ואכתב בספר", גם קנהו בקנין שטר ובעדים, וגם הזמין עדים אל קנין הכסף "ואשקל הכסף" שקל אותו שנית לפני העדים:
ביאור המילות
"
ואחתום". את הספר בחותם:
פסוק יא
• לפירוש "פסוק יא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואקח את הספר המקנה", היה מנהגם לכתוב שני ספרים,
- א) "ספר המקנה" שבו היה כתוב שפלוני מכר שדה פלונית לפלוני ביום פלוני, וספר זה היה חתום וקשור להיות למשמרת, ועם ספר הזה היו כתובים ג"כ "המצוה" היינו התנאים שהם ממצות התורה כמו נתינת הכסף, ודין חזרה ביובל ליורשים, מספר שני תבואות הוא מוכר וכדומה, "והחקים", הם הענינים שהם מנמוסי המדינה במכירת שטרות, ור"ל "את החתום המצוה" שהמצוה והחקים היו חתומים וצרורים עם ספר המקנה,
- ב) "ואת הגלוי" היה ספר שטר מכירה שהיה מגולה בלתי מקושר וחתום שהיה ביד הקונה להראות לכל שהוא שדהו לבל יצטרך לפתוח ספר החתום בכל עת:
ביאור המילות
"
את החתום". ר"ל ספר המקנה החתום ועמו המצוה והחקים, או ר"ל וספר המצוה והחקים והיו שם ג' ספרים, וכן משמע בפסוק י"ד:
פסוק יב
• לפירוש "פסוק יב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואתן את הספר המקנה", ר"ל ספר הגלוי וספר המקנה, שני הספרים נתן אל ברוך בן נריה כי ברוך חי זמן רב אחר ירמיה והיה חי בשובם מבבל שאז ימסרנו ליורשי ירמיה:
ביאור המילות
"הספר המקנה". כמו הארון הברית ועי' בפי':
"
חנמאל דודי". היה בן דודו, וי"ל שבא למכור השדה מכח אביו שהוא היורש של אביו, ואחריו ירמיה מצד דודו, כמ"ש לך הירושה, קראו דודו, וכן אמר את לוט אחיו שעמד במקום אחיו:
פסוק יד
• לפירוש "פסוק יד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לקוח" וכו' "
ואת ספר הגלוי", כי גם ספר הגלוי לא יצטרך לו עתה רק אחר ימים רבים לכן צוהו "
לתתם בכלי חרש" וכו':
ביאור המילות
"
לקוח". מקור במקום ציווי:
פסוק טז
• לפירוש "פסוק טז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ואתפלל אחרי תתי" כי מקודם לא התפלל שלא יאמרו שקשה בעיניו להוציא מעותיו על מכירת השדה ושמתרעם ע"ז:
פסוק יז
• לפירוש "פסוק יז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנה אתה עשית", ר"ל כי יש ג' מיני הנהגות,
- א) "ההנהגה בעת הבריאה", שעז"א "אתה עשית את השמים ואת הארץ" שאז קבעת חקי הטבע אשר לא ישתנו, וזה היה "בכחך הגדול ובזרועך הנטויה" ר"ל הבריאה יש מאין היה בכח גדול, וקיום הבריאה והתמדתה הוא בזרוע נטויה, כי התמדת המציאות וקיומו היא בריאה תמידית, וזרועו הפועלת נטויה תמיד לפעול ולחדש בכל יום מעשה בראשית, כי בסור ידי היוצר והשגחתו רגע תמוש ההויה בכללה, וא"כ "לא יפלא ממך כל דבר" לשדד הטבע להרסה ולשנותה כי א"צ לזה מעשה רק הסתלקות כחו מן הדבר ואז בטל מאליו:
פסוק יח
• לפירוש "פסוק יח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עשה",
- ב) "ההנהגה הכוללת כל משך זמן עמידת העולם עם בעלי הבחירה", שמחשיב כל הדורות מראש ועד סוף כשלשלת אחת ומצד זה "עושה חסד לאלפים" וכו' והוא "האל הגדול", שהוא כולל כל הסבות והמסובבים שזה גדר גדול, "והגבור" בשידוד הסבות ע"ד הפלא, "ה' צבאות" המושל על כל הצבאות בהנהגתו הכללית:
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
גדול",
- ג) "ההנהגה שינהוג ה' עם בעלי הבחירה לפי מעשיהם הפרטים", ועז"א שהגם שאתה "גדול העצה" ועצתך הכללית ערוכה בכל ושמורה בהנהגת הכלל מראש ועד סוף, בכ"ז אתה ג"כ "רב העליליה" שהם המעשים הפרטיים שיתראה לפי מראה עינינו שהם משתנים מן העצה הכוללת לפי ריבוי המעשים הפרטיים הבחיריים המשתנים תמיד לטוב ולרע, ובכ"ז אין זה שינוי אצלך כי השינוי בא מצד המקבלים לפי הכנת מעשיהם, כי "עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם" לתת לכל איש פרטי "בין כדרכיו" ובין "כפרי מעלליו" כפי המחשבה והמעשה:
ביאור המילות
"
כדרכיו וכפרי מעלליו". הדרכים הם דרכי הנפש, ומעללים הם הפעולות היוצאות מהם, והם העושים פרי בפועל, ועי' למעלה
(י"ח י"א):
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אשר", מתחיל לבאר שלשה הנהגות הנ"ל,
- א) על ההנהגה שקבע בעת בריאת שמים וארץ וחקי הטבע, נראה כחך במה שאתה יכול להרוס סדרי הבריאה וחקי הטבע, "אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים", בעת יציאת מצרים, "עד היום הזה" שלא סרו האותות והמופתים בכל דור ודור, בין "בישראל" בין "באדם" בשאר אומות, שכולם השיגו נפלאותיך, "ותעשה לך שם כיום הזה" שאתה הבורא והמשגיח ולך היכולת והחכמה והרצון:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(כא-כב) "
ותוצא", נגד הנהגה הכללית עם בעלי הבחירה שעליו אמר עושה חסד לאלפים, זה נראה ממה "
שהוצאת את עמך" וכו', "
ותתן להם את הארץ הזאת אשר נשבעת לאבותם" שזה מצד החסד ששמרת להאבות:
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויבאו", ונגד ההנהגה הפרטית והשכר ועונש לאישים פרטיים שעז"א ורב העליליה וכו' לתת לאיש כדרכיו, אמר שבעת "
שבאו וירשו אותה ולא שמעו בקולך ובתורתך" (זה נגד לתת לאיש כדרכיו), "
את כל אשר צוית להם לעשות לא עשו" (זה נגד כפרי מעלליו) "
ותקרא אותם את כל הרעה הזאת":
ביאור המילות
"
ותקרא". כמו ותקרה בה"א, נדמה להם כאילו בא במקרה, כמ"ש וקראת אתכם הרעה באחרית הימים:
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנה", ר"ל הלא אי אפשר כלל שלא תחרב העיר, מפני ג' טעמים,
- א) כי "הסוללות" כבר "באו העיר ללכדה",
- ב) שגם בלא הסוללות "העיר" בעצמה כבר נתנה ביד הכשדים מפני הרעב והחרב והדבר,
- ג) שבהכרח תחרב ע"י השגחת ה' כי "אשר דברת היה" וא"כ הלא תחרב העיר בודאי, "והנך רואה" וידעת מכל זה, וא"כ אתפלא איך.
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אתה אמרת אלי קנה לך את השדה בכסף" למה לי הקנין הזה "
הלא העיר נתנה ביד הכשדים", וממ"נ אם דעתך שתהיה עוד הארץ מיושבת למה נתנה ביד הכשדים שהם דברים סותרים א"ע?:
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנה אני ה' אלהי כל בשר" הודיע לו ה' שהגם שעתה תחרב העיר וישראל יגלו בראש גולים ע"י ההשגחה האישיית לענשם על עונותיהם, בכ"ז לא תשתנה עצתו הקדומה אשר יעץ שהארץ תהיה מורשה לבני ישראל שהיא מוכרחת מצד שהוא אלהי כל בשר מצד ההנהגה הכוללת המקשרת את כל הדורות ע"י גלגולים וצרופים רבים, "
וממני לא יפלא כל דבר" שלא תשתנה עצתי הקדומה, ומבאר.
פסוק כח
• לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(כח-כט) "
לכן הנני נותן" וכו' "
ובאו הכשדים" וכו', ר"ל מה שאני נותן את העיר ביד נ"נ והכשדים יציתו את העיר באש, ובתוכם ישרפו את הבתים אשר קטרו על גגותיהם לצבא השמים, שעי"ז נעשו הבתים כבמות ע"א שמחויב להרסם ולשקצם, כ"ז היה מוכרח להעשות מפני.
פסוק כט
• לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק ל
• לפירוש "פסוק ל" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי היו בני ישראל ובני יהודה אך עושים הרע בעיני", בזה השוו בני יהודה עם בני ישראל לעשות הרע "
מנעוריהם", ר"ל ע"י ההרגל מנעוריהם, וחוץ מזה הוסיפו בני ישראל שהם עשרת השבטים, "
כי בני ישראל אך מכעיסים אותי", שהם עשו להכעיס:
פסוק לא
• לפירוש "פסוק לא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי על אפי", ר"ל ומפני שראיתי שהם דומים לנטיעה שנתקלקלה שישתדל בעל הגן לעקרה ממקומה ולשתלה במקום אחר עד שתשביח ותשוב לאיתנה כדי שלא תושחת לגמרי ותשחית את כל הגן, כן תלה ה' השחתת ישראל בהמקום כאילו העיר היא סבת השחתתם, ולכן החריב את העיר וכלה חמתו על העצים ועל האבנים, וז"ש "
כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה", ר"ל שהעיר הזאת מן היום אשר בנו אותה היתה לי למגין על אפי וחמתי, שבעת יחטאו ישראל אכלה אפי וחמתי בהעיר הזאת, ואתלה ההשחתה בהמקום לא בהנטיעה "
להסירה מעל פני", ובזה ינצלו ישראל, ומבאר כי הוכרח לעקור הנטיעה מן המקום באשר נשחתה לגמרי:
ביאור המילות
"
על אפי". ר"ל לכלות בה אפי וחמתי, ולהגן על אפי, ומפ' להסירה על רעת ב"י:
פסוק לב
• לפירוש "פסוק לב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
על כל רעת בני ישראל ובני יהודה" שלא חטאו לתיאבון רק "
להכעיסני", ולא שחטאו יחידים רק "
המה מלכיהם כהניהם ונביאיהם" (כמ"ש הכהנים לא אמרו איה ה' וכו' למעלה ב') וגם כלל האומה בין "
איש יהודה" ובין "
יושבי ירושלים":
פסוק לג
• לפירוש "פסוק לג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ויפנו", וגם כשבאתי להשיב אותם אל דרך הטוב פנו עורף, הגם שלמדתי אותם ולא פעם אחד רק "
השכם ולמד", ולא לבד שלא קבלו דברי כי גם אין שומעים כלל לדברי שע"י השמיעה יקחו מוסר, כמ"ש השמן לב העם וכו' פן יראה בעיניו וכו':
פסוק לד
• לפירוש "פסוק לד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וישימו", גם העמידו שקוציהם בבית ובנו במות הבעל בענין שטמאו גם את המקום והבית:
פסוק לה
• לפירוש "פסוק לה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
ביאור המילות
"
לא צויתים ולא עלתה על לבי".
(עי' למעלה ז' ל"א, י"ט ה'):
פסוק לו
• לפירוש "פסוק לו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ועתה", ר"ל ואחר שמה שעקרתי את הנטיעה הנשחתת ממקומה והחרבתי את המקום היה זה כדי לתקנה בעתיד שעי"כ תשוב ותכונן, ולכן "
כה אמר ה' אל העיר הזאת אשר אתם אומרים נתנה ביד מלך בבל בחרב וברעב ובדבר" ונדמה שהחרב והרעב היה סבת החורבן, ושהשליכה ה' מעל פניו לגמרי, לא כן כי ע"י החורבן.
פסוק לז
• לפירוש "פסוק לז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנני מקבצם" וכו' ועקירה זו היא לצורך נטיעה, שעי"כ "
והשבותים אל המקום הזה" אחר שיתוקנו בעתיד "
והושבתים לבטח":
ביאור המילות
"
באפי ובחמתי ובקצף". התבאר למעלה
(כ"א ח'):
פסוק לט
• לפירוש "פסוק לט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
ונתתי להם לב אחד", ר"ל ואז לא יחטאו עוד עד שיגלו שנית בעבור חטאותיהם כי אתן להם "
לב אחד ודרך אחד ליראה אותי", כי עתה יסורו מיראת ה', או מפני חילוק הלב שהוא כח הממשלה אשר בנפש, שלב האדם חלוק לשני לבבות, בצד אחד יתעוררו ציורים הטובים מצד כחות החכמה והשכל אשר יבחרו בדרך הטוב, ובצד אחר יתרוממו הציורים הרעים ציורי התאוה והזדון, ואז יהיה להם לב אחד מצייר אך ציורי השכל והדעת ביראת ה' כל היום, ועוד יסורו מיראת ה' מפני הדרכים והמנהגים הרעים אשר הרגילו עצמם בהם, ואז יהיה להם רק דרך אחד ליראה אותי כל הימים, כי לא תמשול רוח התאוה והרשעה עוד בנפש:
פסוק מ
• לפירוש "פסוק מ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וכרתי להם ברית עולם", כמו שהם יקבלו עליהם ליראה אותי תמיד, כן הברית שאכרות עמהם לא יהיה עוד על תנאי, רק יהיה החלטי "
שלא אשוב מאחריהם להטיבי אותם", ואחר שאכרות להם ברית החלטי בלי תנאי אז אצטרך לסלק הסבה שתוכל לגרום הפרת הברית והוא החטא, ועי"כ "
ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי", באופן שע"י שיכינו לבבם ליראה אותי תמיד תהיה הברית ברית עולם בלי תנאי, ועי"ז אהיה מוכרח לשמרם מחטא המפר הברית באשר לא אוכל להפיר הברית ההחלטית ובזה ארויח,
פסוק מא
• לפירוש "פסוק מא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וששתי עליהם להטיב אותם", כי אחר שע"י הברית ההחלטיי אני מוכרח להטיב אותם תמיד, ואם היו חוטאים לא הייתי שש בהטבה זאת, אבל אחר שאתן יראתי בלבבם אשיש להטיב אותם, שגדר השישה הוא שמראה שמחתו בגלוי,
- ב) "ונטעתים בארץ באמת בכל לבי", משא"כ אם היו חוטאים לא היה לבי דבוק עמהם מפני חטאתיהם:
פסוק מב
• לפירוש "פסוק מב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי כה אמר ה' כאשר הבאתי את כל הרעה" ר"ל אחר שהרעה היא רק הכנה אל שיתוקנו ויהיו מוכנים לקבל הטובה, א"כ "
כאשר הבאתי את הרעה כן אנכי מביא עליהם את הטובה":
פסוק מג
• לפירוש "פסוק מג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(מג-מד) "
ונקנה", וזה היה האות מה שצויתי לך לקנות השדה מאת חנמאל, "
אשר אתם אומרים שממה היא, שדות בכסף יקנו" וזה הפך השממה שהשדות שם בחנם, ונגד מה שאתם אומרים "
נתנה ביד הכשדים, וכתוב בספר וחתום והעד עדים" שזה הפך מקנין הכשדים שאם ימכור אדם שם שדה לא ימכרהו בשטר ובעדים פן ישמע להמלכות שמחזיק בה כקנינו, וזה יהיה מפני "
כי אשיב את שבותם":
