" כי עתה שאתה משתדל להשיבני ע"י יסורים גם בעת אשוב לפעמים מתוך היסורים, אתנחם אח"כ על התשובה ואשוב שנית לדרכי הרעה, "
" שהעבירות שעשיתי בימי נעורי עדיין אני נושא חרפתם, כי לא שבתי עליהם בתשובה שלמה, וא"כ אחר שהיסורים אינם מועילים טוב יותר שתשיבני ע"י שתראני אלהותך כמו שעשית בימי קדם:
ביאור המילות
"הודעי". מענין השחתה ויסורים, כמו ויודע בם את אנשי סכות. וענינו שיתודע לו חטאו ע"י המכות:
"ספקתי", בא על הספק, וספק מואב בקיאו (לקמן מ"ח), תחת רשעים ספקם (איוב ל"ד), ועל הכאת כף אל כף או אל ירך. ולדעתי במקום שבא על הכאת כף הוא בדבר שיש לו ספק והוא מתמה על הדבר, ויספק את כפיו, לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך (במדבר כ"ד). ספקו עליך כפים הזאת העיר (איכה ב'), וכן פה ר"ל שאני מכה על ירך דרך ספק ותמיה ואיני מאמין בעונשי ה':
"
בושתי וגם נכלמתי", הבושה מעצמו והכלימה ע"י אחרים, וחרפה גדולה מכלימה
(כנ"ל ג' כ"ה):
פסוק יט
• לפירוש "פסוק יט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הבן יקיר", משיב להם ה' כי יש הבדל בין דורות ראשונים שהשיבם אליו ע"י שהראם אלהותו ועזוזו ונפלאותיו, ובין עתה, ויש הבדל בין בן יקיר ובין ילד שעשועים, ילד שעשועים הוא הילד הקטן שהגם שיחטא לפני אביו בכ"ז יאהבנו מפני שהוא ילד קטן שהוא משתעשע בו, והבן יקיר הוא הבן הגדול שי"ל מעלות רבות והוא יקר מצד מעלותיו, והוא אם יחטא בכ"ז יאהבנו כי יזכור מעלותיו ויקרו, והנה במצרים הגם שלא היה לישראל אז שום מעלה ושלמות, היו דומים בעיניו כילד שעשועים, כמ"ש כי נער ישראל ואוהבהו, ובהיותם במדבר ובא"י בימי קדם, היו כבן יקיר, כי היו ביניהם נביאים ושרי קדש וחכמים, ואז אם חטאו זכר את הצדיקים שביניהם, ונשא עונם, אבל עתה "
הבן יקיר לי אפרים" הלא אין בו שום יקר וחשיבות, וכן "
האם הוא ילד שעשועים", הלא אינו ילד כי כבר זקן בא בימים, והמאמרים מקבילים "
הבן יקיר לי אפרים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד", (כל דבור שאחריו ב', הוא לגנאי) שגם בעת שאדבר בו איזה גנות זכור אזכר עוד מעלותיו מצד שהוא יקר, "
אם ילד שעשועים על כן המו מעי לו" שיהמו מעי עליו "
ורחם ארחמנו" מצד שהוא ילד קטן שאשתעשע בו, וא"כ איך תבקש שאעשה לך עתה נפלאות ואאהב אותך כמו בימי קדם:
ביאור המילות
"בן, ילד". ילד הוא הקטן, ובן גדול:
"
דברי בו". כל דיבור שאחריו ב' הוא לגנאי, כמו כי דברנו בה' ובך, וידבר העם באלהים ובמשה:
פסוק כ
• לפירוש "פסוק כ" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הציבי לך ציונים" כשמתקנים דרך הרבים מציבים ציונים שבכל פרשת דרכים מציבים ציון עליו להיכן הדרך הולך, וכשהדרך מתוקן יותר נוטעים תמרורים שהם עצי תמרים מצידי הדרך מכאן ומכאן שאז יודע כי בין התמרים הוא הדרך, וכשהוא מתוקן עוד יותר סוללים מסלה, מרימים וכובשים את הדרך באבנים שיהיה דרך ישר, ועז"א לבני ישראל שמבקשים הדרך לארץ ישראל, הלא תמצאוהו ע"י הציונים, ויותר מזה ע"י התמרורים, ויותר מזה אם "
תשית לבך למסלה" של אבנים שכל אלה נמצאים על "
דרך אשר הלכת", וע"י תדע את הדרך, א"כ "
שובי בתולת ישראל", מן הגולה, ומוסיף "
שובי אל עריך אלה" הנה עריך עומדים לפניך למראה עיניך שובי אליהם:
ביאור המילות
"תמרורים". אילני תומר קטנים, והוכפל למ"ד הפעל.
"
למסלה". הרמת הדרך באבנים, כמו סולו המסלה, ור"ל מסלה של דרך הלכת:
פסוק כא
• לפירוש "פסוק כא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עד מתי תתחמקין הבת השובבה" אומר אל ארץ ישראל עד מתי תסתתר מבני הגולה, "
כי ברא ה' חדשה בארץ נקבה תסובב גבר", המליצה תצייר את המדינה כנקבה, ואת העם היושב עליה כזכר הבועל אותה, כמ"ש כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, וכמו שמנהג העולם שהאיש יחזור ויסובב לבקש את האשה ולא בהפך, כן ישתדלו העם לכבוש את הארץ שירצו לשבת עליה ע"י כיבוש ומלחמה, אולם בימי בית שני ששבו לארצם בלא כיבוש ומלחמה, וכאילו הארץ תבקש אותם ותכין את עצמה לקראת הגבר שיבא אליה, אמר "
כי בארץ ברא ה' חדשה", שהגם שנקבה אחרת תבוקש ותסובב מן הגבר, "
הנקבה הזאת" שהיא הארץ ברא לה ה' טבע חדשה שהיא "
תסובב את הגבר" ותבקש אותו שיבא אליה והוא לא יבקש אותה ע"י השתדלות של כיבוש ומלחמה:
ביאור המילות
"
תתחמקין". מסתתר מעין הרואה ובת השובבה קורא להארץ, וכן
(לקמן מ"ט ד') קורא את ארץ בני עמון, בת השובבה:
פסוק כב
• לפירוש "פסוק כב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
עוד יאמרו בשובי את שבותם" ר"ל שבות של הערים, כשישובו הערים למעלתם הראשונה, "
יברכך ה' נוה צדק", שלכן יברכך ה' מפני שאתה נוה צדק, מצייר כאילו הצדק נטע נוהו ומשכנו בערים האלה והם נוהו והר ציון יקרא הר הקדש, ששם יגור בקדש וישכן שם:
ביאור המילות
"
נוה צדק". מציין הצדק בעצם מופשט שוכן בנוה, ומ"ש וישבו בה, היינו בהנוה:
פסוק כג
• לפירוש "פסוק כג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
וישבו בה", בהצדק ונוהו, ישבו "
יהודה וכל עריו", ימליץ כאילו הערים והאנשים כולם ישבו בנוה צדק, ר"ל יהיו מלאי צדק, וגם "
האכרים" עובדי האדמה, ואף גם אלה אשר "
נסעו" תמיד "
בעדר" ממקום למקום שסתם רועים גזלנים שרועים בשדות אחרים, עתה לא יסעו ממקום למקום רק ישבו בקביעות בנוה צדק:
ביאור המילות
"
ונסעו". פעל עבר:
פסוק כד
• לפירוש "פסוק כד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי הרויתי נפש עיפה" מי שהיה עיף מרוב עבודה, "
ונפש דאבה" מאשר חסר לו צרכיו, "
מלאתי" כל צרכיו, ולכן לא יצטרכו אז לחמוס ולגזול וידורו במכון הצדק:
פסוק כה
• לפירוש "פסוק כה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
על זאת הקיצותי ואראה", שירמיה לא היה יכול לראות נבואתו בהקיץ כי מרוב צערו שראה תמיד פורעניות לא חל עליו הרוח בהקיץ רק בחלום, שאז הראהו נבואותיו ונטרד שנתו תמיד ונבעת מחזיונות מבהילות, אבל "
על נבואה זאת" שהיא בשורות טובות "
הקיצותי ואראה" ראיתי אותה בעת היקיצה, (שנבואה בהקיץ גדלה מעלתה מנבואה בחלום), "
ושנתי ערבה לי" כי לא נגזלה שנתי:
פסוק כו
• לפירוש "פסוק כו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנה ימים באים וזרעתי את בית ישראל", ר"ל שידמו בגלותם כמו הזרע שטרם שיתחיל לצמוח יפסד ויעדר תחלה, וההעדר הזה הוא לצורך הצמיחה ועל ידו יפרה יבול ותבואה, כן ישראל הגם שזרעתים והפיצותים בארץ עד שנעדר ישותם ונתבטלו מהיות עם, בכ"ז יהיה זה לצורך שיצמחו ויפרו ויהיו לגוי גדול, וזה יהיה "
בין בזרע אדם בין בזרע בהמה", ר"ל בין בהחשובים שבהם ובין בהפחותים שנדמו כבהמה, ומפרש כי.
פסוק כז
• לפירוש "פסוק כז" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ" וכו' "
כן אשקד עליהם לבנות ולנטוע", כי הנתישה היא לצורך הנטיעה, והנתיצה לצורך הבנין, עד ששניהם מיוחסים לי ושקדתי עליהם בשקידה רבה ששקדתי לנתוש ולנתוץ כדי שאוכל לשקוד לבנות ולנטוע, כמו שישקוד הזורע שתרקב הזרע בארץ כדי שתצמח ותפרה, בשקידתו:
ביאור המילות
"
לנתוש ולנתוץ". התבאר למעלה
(א' י'):
פסוק כח
• לפירוש "פסוק כח" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
(כח-כט) "
בימים ההם", ר"ל ואז לא יפחדו עוד שאעניש אותם בעון אבותיהם כמו שהיה מקדם, כי אז איש בעונו ימות ולא יענשו בנים בעון אבות, ודבר זה התבאר אצלי ביחזקאל סימן י"ח טעם הדבר עיין שם, זאת שנית לא יפחדו שיחטאו בעצמם ואעניש אותם, כי.
פסוק כט
• לפירוש "פסוק כט" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
פסוק ל
• לפירוש "פסוק ל" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
הנה ימים באים וכרתי ברית חדשה". כי הברית הקודם היה על תנאי שלא יחטאו שאז יופר הברית, כי בזמן העבר היה אפשריות לחטא, אבל לעתיד לא יהיה אפשר כלל שיחטאו, כמו שיבאר:
פסוק לא
• לפירוש "פסוק לא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לא כברית אשר כרתי את אבותם" שאז לא היו עדיין מוכנים אל השלמות והתקון, כי זה היה "
ביום החזיקי בידים להוציאם מארץ מצרים" שהחזקתים בידם בחוזק רב ובכח להוציאם קודם הזמן, כי לא היו ראוים אז רק שהוצרכתי להוציאם כדי שלא יתקלקלו לגמרי, "
אשר המה הפרו את בריתי" שאחר שהיה טבעם עוד מוכן אל הרע והיתה הבחירה בידם והיה הברית על תנאי המה הפרו אותו בשבטלו את התנאי, "
ואנכי בעלתי בם" בעל כרחם:
ביאור המילות
"החזיקי בידם". להקימם מנפילתם. כמו ואין מחזיק בידה מכל בנים גדלה (ישעיה נ"א י"ח):
"
בעלתי בם". עי' למעלה
(ג' י"ד):
פסוק לב
• לפירוש "פסוק לב" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כי זאת הברית" וכו' "
נתתי את תורתי בקרבם", שיקיימו תורתי מצד הערת השכל עד שתהיה כדבר טבעי להם הנמצא בקרבם, "
ועל לבם אכתבנה" שלא תצטרך להכתב על הספר ובדיו כי תהיה כתובה על לבם, שהלב מצייר כח הבחירה והממשלה אשר בנפש שלא תתעורר אצלם בחירה הפך התורה, כי לבם יהיה מלא מחקי התורה הטבועה בלבם, "
והייתי להם לאלהים" תחלה ואח"כ "
והמה יהיו לי לעם" שדבקות האלהות עמהם לא תהיה נתלה עוד ממעשיהם ע"י אתערותא דלמטה, אחר שלא יצוייר כלל שיבחרו ברע, רק תתעורר מלמעלה מצד חסדי ה' אשר לא יופסק בשום אופן,
- ג) לא יצוייר שיתעו מני דרך מחסרון המורים והמלמדים, או מורים מתעים, כי.
פסוק לג
• לפירוש "פסוק לג" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
לא ילמדו עוד איש את רעהו לאמר דעו את ה'", ולא יצטרכו למלמד דעת,
- ד) בל יפחדו שאשמור להם עונותיהם הקודמים, "כי אסלח לעונם" שעשו במזיד, "ולחטאתם" השוגגים "לא אזכר עוד", עד שעל השוגגים לא יצטרכו סליחה כלל:
ביאור המילות
"
עונם חטאתם". עי' ישעיה
(א' ד'):
פסוק לד
• לפירוש "פסוק לד" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כה אמר ה'" מבאר בפרטות שני דברים אלה,
- א) שאז לא יהיה להם אפשרות לעשות רע כלל, וכמו שחקי הטבע קבועים בלתי משתנים כן מעשי ישראל לא ישתנו, כאילו מעשיהם טבעיים מוכרחים לעשות טוב לא בחיריים, וז"ש כמו שמה "שנותן שמש לאור יומם וחקות ירח" וכו' שכל אלה חקים טבעיים:
ביאור המילות
"
רוגע". מענין מרגוע. מניחו מזעפו:
פסוק לה
• לפירוש "פסוק לה" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
אם ימשו החקים האלה מלפני" שהם טבעיים קבועים לנצח, "
כן גם זרע ישראל לא ישבתו מהיות גוי לפני" שלא תשתנה בחירתם מלהיות גוי קדוש עומד לפני:
פסוק לו
• לפירוש "פסוק לו" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •
"
כה אמר ה'" (ענין ב') כמו שהם לא ישתנו במעשיהם, כן אני לא אשתנה למאס אותם ע"י עונותיהם הקודמים, כי אהבתי אותם אין לה תכלית בכמות "
כמו שלא ימדו שמים מלמעלה" מצד שאין להם שיעור, וכן אין לה חקר להשיג אותה ע"פ החקירה מדוע אני אוהב אותם כמו "
שלא יחקרו מוסדי ארץ למטה", שהם הגם שימדו בכמות לא יושג עניניהם ודבר שאין לו תכלית בכמות לא יבוטל מפני עונות שי"ל תכלית, וכן דבר שאין לו חקר וטעם כדבר סגוליי א"א שיבטל, כי דבר שי"ל טעם יבטל עת יבטל הטעם והסבה שגורם את הדבר, לא כן דבר סגוליי, וא"כ א"א שאמאס אותם על עונותיהם הקודמים, וז"ש כן "
גם אני אמאס" וכו' "
על כל אשר עשו":