• לדף התרגום על כל הפרק •

אחת הנבואות הקשות בספר מיכה היא:

(מיכה ז יא): "יוֹם לִבְנוֹת גְּדֵרָיִךְ, יוֹם הַהוּא יִרְחַק חֹק"

(מיכה ז יב): "יוֹם הוּא וְעָדֶיךָ יָבוֹא, לְמִנִּי אַשּׁוּר וְעָרֵי מָצוֹר, וּלְמִנִּי מָצוֹר וְעַד נָהָר, וְיָם מִיָּם, וְהַר הָהָר"

1. לפי רוב המפרשים, ה"יום" הוא יום גאולת ישראל:

• " "יום לבנות גדריך - הנביא מבשרו לישראל שיש יום כמוס ומוכן לבנות גדרות חרבותיהן; יום ההוא ירחק ויבטל מעליכם חק גזירות הבבליים ופרסיים. יום הוא ועדיך יבא - בעידנא ההיא יתכנשון גלוותא דישראל דמן אתור וגו'" " ( רש"י בשם תרגום יונתן) , " "ועדיך יבוא - כל העכו"ם יבואו אליך ירושלים להיות סרים למשמעתך" " ( מצודות ) .
• " "מסב פניו אל כנסת ישראל..., והמאמרים מקבילים, "יום לבנות גדריך יום הוא", "יום ההוא ירחק חק ועדיך יבא", ר"ל היום המוכן לבנות את גדריך (שבגדרות צאן הנבנות יתקבצו צאן פזורה) יום הזה יום הוא, ר"ל הוא יום קבוע ועומד לפני ה', וגם ר"ל שיום הזה הוא יום ואין לילה עמו, כי הימים שלפניו יהיה לילה ולא יום. ישוב ויאמר, הגם כי יום ההוא ירחק חק, שבאמת חקו וזמנו ירחק לעתים רחוקות ובאחרית הימים, בכ"ז עדיך יבא, כמ"ש אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא... אל הגליות השבים מני אשור וערי מצור אשר שם הגלו בימי סנחריב, ולמני מצור היינו הגלות אשר בארץ מצרים ועד נהר פרת, כמ"ש ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, וכמ"ש והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר, וים הגליות שגלו בצד מערב, שהוא הגליות שנעשו ע"י הרומים הם יבאו מים, וגולי הצפון יבוא מהר ההר שהוא בצפון א"י ("חק". קצב של הזמן, כי שם חק כולל קצב כל דבר, חק חג על פני מים, מדוע לא כליתם חקכם:)"" " ( מלבי"ם )
• או יום פורענות על אויבי ישראל (שנזכרו בפסוק הקודם): " "ועוד היא (=האויבת) אומרת אלי: 'יום לבנות גדריך שאת מצפה לו, אותו היום ירחק חוקו זמנו יאריך ולא יבא לעולם'... הנביא אומר: אותו היום שאתם מלעיגים עליו לאמר בטל והלך לו, יום ההוא שמור ונצור ולא בטל, עדיך יבא בבל להחריבך. למני אשור - אשר הוא ראש למרענו... ועד ערי מצור... וים מים - והיושבים על ים האחרון אשר הוא במערב... והר ההר - כמו ויושבי ההר" " ( רש"י בשם עצמו) .

לפי זה, פירשו שגם הנבואה שבפסוק הבא:

(מיכה ז יג): "וְהָיְתָה הָאָרֶץ לִשְׁמָמָה עַל יֹשְׁבֶיהָ מִפְּרִי מַעַלְלֵיהֶם"

מתייחסת לארץ העמים, בדומה לנבואתו של ישעיהו: (ישעיהו יג ט): "הִנֵּה יוֹם ה' בָּא אַכְזָרִי וְעֶבְרָה וַחֲרוֹן אָף, לָשׂוּם הָאָרֶץ לְשַׁמָּה וְחַטָּאֶיהָ יַשְׁמִיד מִמֶּנָּה":

• " "והיתה הארץ - ארץ הבבליים ופרסיים" " ( רש"י ) .
• " "ואז תהיה הארץ, ר"ל כדור הארץ כולו, לשממה על יושביה, כי יפקד עון יושב הארץ עליה" " ( מלבי"ם ) .
• " "והיתה הארץ - ארץ העכו"ם תהפך לשממה עם יושב בה מגמול מעשיהם מה שהרעו לישראל" " ( מצודות ) .

אולם, רוב הפסוקים המדברים על "הארץ" סתם מתייחסים לארץ ישראל, שאליה פונה הנביא:

• (ויקרא כו לב): "וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ, וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה"
• (יחזקאל טו ח): "וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה יַעַן מָעֲלוּ מַעַל נְאֻם אֲדֹנָי ה'"
• (יחזקאל לג כט): "וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' בְּתִתִּי אֶת הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה עַל כָּל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ"
• יחזקאל לו לד: " "וְהָאָרֶץ הַנְּשַׁמָּה" "תֵּעָבֵד תַּחַת אֲשֶׁר הָיְתָה" "שְׁמָמָה לְעֵינֵי כָּל עוֹבֵר" "

2. לפי זה, מסתבר יותר שמדובר באזהרה לישראל, מפני מלחמה גדולה המתקרבת אליהם:

יום לבנות גדרייך - עכשיו הזמן לבנות את גדרותייך, כלומר לבצר את חומות ירושלים! (יום לבנות - כמו (קהלת ג ג): "עֵת לִבְנוֹת").

יום ההוא ירחק חוק - הלוואי שירחק חוקו של אותו יום רע, ולא יגיע בקרוב; אולם -

יום הוא ועדיך יבוא - בסופו של דבר יגיע יום המלחמה, ובאותו יום יגיע האויב עד אליך -

למני אשור וערי מצור - ממזרח , ולמני מצור ועד נהר - מדרום , וים מים - ממערב , והר ההר - מצפון (הגבול הצפוני של א"י) - מכל הכיוונים יבואו עליכם אויבים;

והיתה הארץ - ארץ ישראל - לשמה על יושביה, מפרי מעלליהם - כאשר כולם ייאלצו לעזוב את עריהם ויתבצרו בירושלים (כפי שאכן קרה בזמן המצור האשורי על ירושלים, בימי חזקיהו) .

בתחילת הפרק תיאר הנביא את המצב החברתי הקשה בעם ישראל, שבו כולם נלחמים איש באחיו, (מיכה ז ב): "אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ, וְיָשָׁר בָּאָדָם אָיִן; כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ, אִישׁ אֶת אָחִיהוּ יָצוּדוּ חֵרֶם".

בפסוקים שלנו הוא מתאר את העונש, מידה כנגד מידה: כאשר אנחנו נלחמים זה בזה, דווקא האויבים שלנו מתאחדים ובאים מכל הכיוונים להילחם בנו, ואז אין לנו ברירה - אנחנו נאלצים להתבצר יחד מפני האויבים.

ואולי המצב הזה, המחייב אותנו לבנות את גדרינו, יגרום לנו גם להתאחד ולהפסיק להילחם זה בזה.