(יא-יב) "יום", מסב פניו אל כנ"י, והמאמרים מקבילים, "יום לבנות גדריך יום הוא, יום ההוא ירחק חק ועדיך יבא", ר"ל היום המוכן לבנות את גדריך (שבגדרות צאן הנבנות יתקבצו צאן פזורה) "יום הזה יום הוא" ר"ל הוא יום קבוע ועומד לפני ה', וגם ר"ל שיום הזה הוא יום ואין לילה עמו, כי הימים שלפניו יהיה לילה ולא יום, ישוב ויאמר, הגם כי "יום ההוא ירחק חק" שבאמת חקו וזמנו ירחק לעתים רחוקות ובאחרית הימים, בכ"ז "עדיך יבא" כמ"ש אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא, "למני אשור" יבא אל הגליות השבים "מני אשור וערי מצור" אשר שם הגלו בימי סנחריב, "ולמני מצור" היינו הגלות אשר בארץ מצרים "ועד נהר" פרת, כמ"ש ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, וכמ"ש והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר, "וים" הגליות שגלו בצד מערב שהוא הגליות שנעשו ע"י הרומים הם יבאו "מים", וגולי הצפון יבוא "מהר ההר" שהוא בצפון א"י:
ביאור המילות
"חק". קצב של הזמן, כי שם חק כולל קצב כל דבר, חק חג על פני מים, מדוע לא כליתם חקכם:
