מ"ג שמות כ ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות כ · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תשא את שם יהוה אלהיך לשוא כי לא ינקה יהוה את אשר ישא את שמו לשוא

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְהוָה אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹ֥א תִשָּׂ֛א אֶת־שֵֽׁם־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ לַשָּׁ֑וְא כִּ֣י לֹ֤א יְנַקֶּה֙ יְהֹוָ֔ה אֵ֛ת אֲשֶׁר־יִשָּׂ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ לַשָּֽׁוְא׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לָא תֵימֵי בִּשְׁמָא דַּייָ אֱלָהָךְ לְמַגָּנָא אֲרֵי לָא יְזַכֵּי יְיָ יָת דְּיֵימֵי בִשְׁמֵיהּ לְשִׁקְרָא׃
ירושלמי (יונתן):
עַמִּי בֵּית יִשְרָאֵל לָא יִשְׁתְּבַּע חַד מִנְכוֹן בְּשׁוּם מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָכוֹן עַל מַגָּן אֲרוּם לָא מִזַכֵּי יְיָ בְּיוֹם דִּינָא רַבָּא יַת כָּל מַאן דְּמִשְׁתְּבַע בִּשְׁמֵיהּ עַל מַגָּן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות כ ו): "לשוא"-

  • (השני לשון שקר כתרגומו) כמא דתימר (שבועות כט א): "אי זהו שבועת שוא, נשבע לשנות את הידוע, על עמוד של אבן שהוא של זהב".
  • (הראשון לשון מגן כתרגומו) זה הנשבע לחנם ולהבל, על של עץ עץ ועל אבן אבן.
.

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לשוא" - (השני ל' שקר כתרגומו) כמא דתימר אי זהו שבועת שוא נשבע לשנות את הידוע על עמוד של אבן שהוא של זהב (הראשון ל' מגן כתרגומו) זה הנשבע לחנם ולהבל על של עץ עץ ועל אבן אבן (שבועות כט מכילתא)

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות כ ו): "לא תשא את שם ה' אלהיך" - שם הוא כמו זכר, והוא מושך להיות סימן לנקרא. רק ימצא זכר בלשון הקדש פעם בלב ופעם בפה. רק השם הוא נשוא בפה, וכן מצאנו שאמר דוד (תהלים טז ד): "ובל אשא את שמותם על שפתי".

והנה טעם לזכור השם, כי כאשר הוא השם אמת, כן יהיה דברו אמת. והנה אם לא יקיים דברו כאילו מכחיש את השם. ומנהג אנשי מצרים עד היום, אם ישבע אדם בראש המלך ולא יקיים את דברו הוא בן מות, ואלו נתן כופר משקלו זהב לא יחיה, בעבור כי הוא בוזה את המלך בפרהסיא. אם כך למלך בשר ודם, כמה אלף אלפי פעמים חייב אדם להישמר שלא תכשילהו לשונו לתת את פיו לחטיא את בשרו לזכרו לשוא.

והנה ראינו בעבור שנשבעו בני ישראל ברבים על דבר פלגש בגבעה, ושם היה פנחס הכהן, ומצאנו שנהרגו העוברים על השבועה (שופטים כא ה). וכן אנשי יבש גלעד אנשים ונשים וטף (שופטים כא י). וכן לא יעשה אפילו במחללי שבת. וגם ראינו שבקש שאול להרוג יהונתן בנו, והוא לא שמע השבועה (שמואל א יד מד). וראינו שהביא השם רעב לארץ בעבור שאול וביתו, שעברו על שבועת הנשיאים שנשבעו לגבעונים (יהושע ט טו). וכאשר נהרגו בית הדמים, אז (שמואל ב כא יד): "ויעתר ה' לארץ". ושלמה אמר לשמעי (מלכים א ב מב): "הלא השבעתיך בה'".

והכלל, לא מצאנו בעשרת הדברים, שכתוב שם שכר טוב מפורש, רק בכיבוד אב ואם, ולא עונש מפורש, רק בעבודת גילולים ובנשיאות השם לשווא.

ורבים חושבים, כי הנושא השם לשוא לא עשה עבירה גדולה. ואני אראה להם כי היא קשה מכל הלאוין הבאים אחריו. כי הרוצח והנואף, שהם עבירות קשות, לא יוכל כל עת לרצוח ולנאוף, כי יפחד. ואשר הרגיל עצמו להישבע לשוא, ישבע ביום אחד שבועות אין מספר. וכל כך הוא רגיל בעבירה הזאת, שלא ידע שנשבע. ואם אתה תוכיחנו למה נשבעת עתה, אז ישבע שלא נשבע, מרוב רגילתו בה, כי לפני כל דיבור שידברו יקדימו השבועה, והוא להם לשון צחות. ואילו לא היה בישראל רק זאת העבירה לבדה, תספיק להאריך הגלות ולהוסיף מכה על מכותינו. ואני אראה שיגעונם, כי הרוצח, אם רצח אויבו, מלא תאותו בנקמתו, גם הנואף כן לפי שעתו, והגונב מצא הנאות לצרכו, ועד שקר להתרצות או להתנקם. והנה, הנשבע לשקר בכל עת שאין עליו שבועה, הוא מחלל שם שמים בפרהסיא בלא הנאה שיש לו.

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

(שמות כ ו): "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" - כבר נתפרש זה הכתוב בדברי רבותינו (שבועות כא א) שהוא אוסר להשבע בשם הנכבד לריק, כגון הנשבע על הידוע לאדם לשנותו או לקיימו, על עמוד של שיש שהוא של זהב או שהוא של שיש, והוא עומד לפניהם ומכירים בו.

ועל דרך הפשט, יאסור עוד שלא ישא על שפתיו השם הנכבד על חנם, כלשון (שמות כג א): "לא תשא שמע שוא", (תהלים טז ד): "ובל אשא את שמותם על שפתי", כי הדבור יקרא כן בעבור שישא בו קול. וכן (זכריה ט א): "משא דבר ה'", וכן (ישעיהו ג ז): "ישא ביום ההוא לאמר לא אהיה חובש", שישא קולו לאמר כן. ובאמת שגם זה אסור, ונקרא בלשון חכמים (תמורה ג ב): "מוציא שם שמים לבטלה". וכבר אמרו רבותינו(נדרים י ב): "מנין שלא יאמר אדם לה' עולה, לה' חטאת, אלא יאמר עולה לה', חטאת לה', ת"ל "קרבן לה'" (ויקרא א ב), והלא דברים קל וחומר, ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש אמרה תורה לא יחול שמי אלא על הקרבן, קל וחומר וכו'" (ראו גם ספרא ויקרא ב).

וסידר זו המצוה אחר אזהרת עבודה זרה, כי כאשר ראוי ליראה את ה' הגדול והנורא שלא לתת כבודו לאחר, כן ראוי לתת כבוד לשמו, והנושא אותו לשוא מחללו, כענין שכתוב (ויקרא יט יב): "ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך". וכמו שהחמיר בעבודה זרה וכתב העונש כי הוא אל קנא פוקד עון אבות על בנים, כן כתב בזה העונש כי "לא ינקה" אותו. ואמר בלשון הזה, ולא אמר כי יפקוד עליו, בעבור שאינו אצל הנשבעים עבירה גמורה ויחשוב שראוי למחול לו, אמר כי לא ינקה כל הנוגע. ודבר רבי אברהם על הכתוב הזה - כהוגן.

והנה, לשון הכתוב הזה "את שם ה' אלהיך", כאלו משה ידבר, וכן בכל הדברות אחרי כן, ובשנים הפסוקים הראשונים השם ידבר: "אנכי", "אשר הוצאתיך", "על פני", "כי אנכי", "לאוהבי ולשומרי מצותי". ומפני זה אמרו רבותינו ז"ל (מכות כד א): "אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום", שהם עיקר הכל.

ורבי אברהם הקשה, כי הכתוב אמר (שמות כ א): "וידבר אלהים את כל הדברים האלה", ומפורש מזה (דברים): "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם", ושם כתוב עוד "ויכתבם על שני לוחות אבנים", כי כאשר אמרם אל כל קהלכם כן כתבם על הלוחות. ואני אפרש לך קבלת רבותינו: בודאי שכל עשרת הדברות שמעו כל ישראל מפי אלהים כפשוטו של כתוב, אבל בשני הדברות הראשונות היו שומעים הדבור ומבינים אותו ממנו כאשר יבין אותם משה, ועל כן ידבר עמהם כאשר ידבר האדון אל עבדו, כמו שהזכרתי. ומכאן ואילך בשאר הדברות ישמעו קול הדבור ולא יבינו אותו, ויצטרך משה לתרגם להם כל דבור ודבור עד שיבינו אותו ממשה. וכך הם מפרשים (שמות יט יט): "משה ידבר והאלהים יעננו בקול". ועל כן היו בהם דברי ה' עם משה שיאמר להם כן. והכונה היתה בזה, כדי שיהיו כלם נביאים באמונת ה' ובאיסור עבודה זרה, כאשר פירשתי (שמות יט, ט), לפי שהם העיקר לכל התורה והמצות, כמו שאמר (דברים ד י): "הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים". אבל בשאר הדברות יקבלו מפי משה ביאורן עם שמיעתם קול הדברים, ובשאר המצות יאמינו במשה בכל.

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא". אף שבועת שוא הייתה בכלל (ויקרא ה ד) "או נפש כי תשבע לבטא בשפתים" והרי הכתוב מוציאה מכללה, ומחמיר עליה, ופוטרה מן הקרבן!

כשם שהיא פטורה מן הקרבן, כך תהא פטורה מן המכות? - תלמוד לומר "את שם ה'". מכלל קרבן יצאת, מכלל מכות לא יצאת!

"לא תשא" למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא יט יב) "לא תשבעו בשמי לשקר", אין לי אלא שלא ישבע. מנין שלא יקבל עליו להשבע? תלמוד לומר "לא תשא את שם ה' אלהיך". עד שלא קבלת עליך להשבע - הריני לך אלהים, משקבלת עליך להשבע - הריני לך לדיין, שנאמר "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא".

אי איפשר לומר "לא ינקה" שכבר נאמר (שמות לד ז) "ינקה", ואי איפשר לומר "ינקה" שכבר נאמר "לא ינקה"! אמור מעתה: מנקה הוא לשבים, ואינו מנקה לשאינן שבים!

מפני ארבעה דברים אלו הלך מתיא בן חרש אצל רבי אלעזר הקפר ללודיא. אמר לו: רבי, שמעת בארבע חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר לו: כתוב אחד אומר (ירמיה ג יד) "שובו בנים שובבים", הא למדת שתשובה מכפרת! - וכתוב אחד אומר (ויקרא טז ל) "ביום הזה יכפר עליכם", הא למדנו שיום הכפורים מכפר! - וכתוב אחד אומר (ישעיה כב יד) "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון", הא למדת שמיתה מכפרת! - וכתוב אחד אומר (תהלים פט לג) "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם", הא למדנו שייסורין מכפרין! כיצד יתקיימו ד' כתובים אלו?

העובר על מצות עשה ועשה תשובה - אינו זז משם עד שמוחלין לו, ועל זה נאמר "שובו בנים שובבים".
והעובר על מצות לא תעשה ועשה תשובה - אין כח בתשובה לכפר, אלא התשובה תולה ויום הכפורים מכפר, ועל זה נאמר "כי ביום הזה יכפר עליכם".
והמזיד על כריתות ועל מיתת בית דין ועשה תשובה - אין כח בתשובה לתלות, ויום הכפורים לכפר, אלא תשובה ויום הכפורים מכפרין מחצה - וייסורין ממרקין ומכפרין מחצה, ועל זה נאמר "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם".
מי שמחלל שם שמים ועשה תשובה - אין כח בתשובה לתלות ולא יום הכפורים מכפר ולא ייסורין בלבד ממרקין, אלא התשובה ויום הכיפורים תולין ויום המיתה וייסורין ממרקין, ועל זה נאמר "אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון". ואומר (שמואל א ג יד) "אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה". בזבח ובמנחה אינו מתכפר, אבל מתכפר הוא במיתה.
רבי אומר: שומע אני שלא יכפר יום מיתה? כשהוא אומר (יחזקאל לז יג) "בפתחי את קברותיכם", הא למדת שיום המיתה מכפר!

רבי אומר: כל שהוא מ"לא תשא" ולמעלן - התשובה מכפרת. מ"לא תשא" ולמטה, ו"לא תשא" עמהם - התשובה תולה ויום הכיפורים מכפר.

ואי זה הוא מ"לא תשא" ולמעלה? - עשה ולא תעשה, חוץ מ"לא תשא".
מ"לא תשא" ולמטה? - דברים שחייבין עליהם מיתות בית דין, מיתה בידי שמים, כרת ומלקות ארבעים, חטאות ואשמות, ו"לא תשא" עמהם:

<< · מ"ג שמות · כ · ו · >>