מ"ג שמות יג יט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג שמות יג · יט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־עַצְמ֥וֹת יוֹסֵ֖ף עִמּ֑וֹ כִּי֩ הַשְׁבֵּ֨עַ הִשְׁבִּ֜יעַ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִיתֶ֧ם אֶת־עַצְמֹתַ֛י מִזֶּ֖ה אִתְּכֶֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאַסֵּיק מֹשֶׁה יָת גַּרְמֵי יוֹסֵף עִמֵּיהּ אֲרֵי אוֹמָאָה אוֹמִי יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר מִדְכָר דְּכִיר יְיָ יָתְכוֹן וְתַסְּקוּן יָת גַּרְמַי מִכָּא עִמְּכוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וְאַסֵּק משֶׁה יַת אֲרוֹנָא דְגַרְמֵי יוֹסֵף בְּגַוֵּיהּ מִן נִילוֹס וַהֲוָה מַדְבַּר עִמֵּיהּ אֲרֵי אוֹמָאָה אוֹמֵי יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימַר מִדְכַּר יַדְכַּר יְיָ יַתְכוֹן וְתִסְקוּן יַת גַּרְמַי מִיכָּא עִמְכוֹן:
ירושלמי (קטעים):
אֲרוּם אַשְׁבַּע מַשְׁבַּע יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימַר מִידְכַּר יַדְכַּר יְיָ יַתְכוֹן בְּמֵימְרֵיהּ וּבְרַחֲמֵי טַבְיָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ" - השביעם שישביעו לבניהם (מכילתא). ולמה לא השביע בניו שישאוהו לארץ כנען מיד כמו שהשביע יעקב אמר יוסף אני שליט הייתי במצרים והי' סיפק בידי לעשות אבל בני לא יניחום מצריים לעשות לכך השביעם לכשיגאלו ויצאו משם שישאוהו (סוטה יג ב).

"וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם" - לאחיו השביע כן למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם שנאמר: אִתְּכֶם.

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ – הִשְׁבִּיעָם שֶׁיַּשְׁבִּיעוּ לִבְנֵיהֶם. וְלָמָּה לֹא הִשְׁבִּיעַ אֶת בָּנָיו שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ לְאֶרֶץ כְּנַעַן מִיָּד, כְּמוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעַ יַעֲקֹב? אָמַר יוֹסֵף: אֲנִי שַׁלִּיט הָיִיתִי בְמִצְרַיִם, וְהָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת, אֲבָל בָּנַי לֹא יַנִּיחוּם מִצְרַיִם לַעֲשׂוֹת. לְכָךְ הִשְׁבִּיעָם לִכְשֶׁיִּגָּאֲלוּ וְיֵצְאוּ מִשָּׁם שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ.
וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם – לְאֶחָיו הִשְׁבִּיעַ כֵּן. לִמְּדָנוּ שֶׁאַף עַצְמוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים הֶעֱלוּ עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִתְּכֶם".

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויקח משה את עצמות יוסף. בעוד שהיו ישראל משתדלים בצרכי הגוף ומתעסקים בשאלת כסף וזהב היה משה מתעסק בצרכי הנפש בדבר מצוה וכענין שכתוב (משלי י) חכם לב יקח מצות, והיה ביד יוסף זכות קבורת אביו ולכך זכה בגדול ממנו זה משה ומשה ג"כ זכה בגדול ממנו זה הקב"ה שנאמר (דברים לד) ויקבור אותו בגי, וכבר כתבתי זה בענין יוסף. ועוד מצינו שהוצרך משה לקיים מצוה זו ומטעם מה שדרשו רז"ל בזכות יוסף נקרע הים כתיב הכא (בראשית לט) וינס ויצא החוצה, וכתיב התם (תהלים קיד) הים ראה וינוס, מה ראה עצמותיו של יוסף ראה, ביוסף כתיב (בראשית נ) וינחם אותם וידבר על לבם, ובים כתיב (שמות טו) בלב ים.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויקח משה את עצמות יוסף עמו" בהיותו אז נשיא הדור:

" כי השבע השביע את בני ישראל" והנה חיוב הדור מוטל על נשיאו:

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקח משה את עצמות יוסף עמו. סמך ענין זה לפסוק שלמעלה וחמושים עלו בני ישראל, לפי שמסיק בילקוט פרשה זו שהיו מהלכין במדבר שני ארונות ארון השכינה וארונו של יוסף והיו האומות שואלים מה טיבו של ארונו של מת עם ארון חי העולמים והשיבו להם קיים זה מה שכתוב בזה שיוסף קיים כל עשרת הדברות כו', וסמך זה למה שנאמר וחמשים עלו בני ישראל מזויינים וכלי זיין שלהם הוא ארון הקודש שהיה הולך עמהם במלחמה, ותינח אחר מתן תורה אבל קודם מתן תורה איך עלו חמושים הלא עדיין לא היה הארון הקודש עמהם, ע"כ אמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי ארונו של יוסף היה דומה כאלו היו חקוקים בו כל עשרת הדברות

דבר אחר, לפי שראה משה שהשי"ת הסיבם דרך המדבר ים סוף וחשב משה שאם אולי יעכב עליהם הים אז יקרע להם בזכות יוסף, כמו שלמדו רז"ל (תנחומא קיד ט) מן פסוק הים ראה וינוס (תהלים קיד, ג) מה ראה עצמותיו של יוסף שנאמר בו וינס ויצא החוצה, וטעמו של דבר בארנו למעלה פרשת וישב (לט יב).

ורז"ל (סוטה יג, א) דרשו על משה, פסוק חכם לב יקח מצות (משלי י, ט) שכל ישראל נתעסקו בבזה והוא נתעסק במצות, רצו לתרץ יתור לשון עמו שבא למעט עסק בזת מצרים, כי הממון קנין שאינו דבק עמו כי לא ירד אחריו כבודו, אבל מה שהאדם מסגל מעשים טובים בעולם הזה הוא הדבר הדבק עמו בעולם הזה ובעולם הבא, לכך נאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, ואולי לכך עסק דווקא במצוה זו עכשיו להיות לישראל כמזכיר את יום המיתה, כי בסבה זו לא יהיו כל כך להוטים אחר הביזה בזכרם כי יעזוב לאחרים חילו ולא ירד אחריו כבודו.

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

פקוד יפקוד וגו'. טעם הכפל להצדיק אמונת הדבר. וזה שיעורו פקוד פירוש הפקידה שהבטיח ה' ודאי יפקוד. עוד ירצה לרמוז על ב' דברים על הרחקת הנזק היא הצלתם מעוני מצרים ומעול סובלם, והקרבת התועלת שיצאו ברב טוב לבית ישראל דכתיב (בראשית טו, יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, וטעם שרמז להם דבר זה לפי שהוא נוגע לשבועה שלא יהיה להם דבר זה סיבה למניעה לבל יעלו עצמותיו לצד שיהיו טרודים באסיפת הון וטעינת כסף וזהב כי ירבה כאומרם ז"ל (בכורות ה' ב) שאין לך אדם מישראל שלא טען עשרה (צ') חמורים מכסף וזהב של מצרים וזה יהיה סיבה למניעת הדבר, לזה אמר השבע וגו' לאמר פקוד יפקוד גם פקידת העושר ואף על פי כן תדחקו עצמיכם ותסבלו עצמותי הגם שיהיה להם מאמצעות כן הפסד כשיעור משאו מכסף וזהב. ותמצא שכן עשה משה כאומרם ז"ל (שמות רבה פ"כ) שבמקום שיטעון כסף וזהב טען ארונו של יוסף במקומו ונטל שכרו על הדבר:

מזה אתכם. טעם אומרו מזה אין לומר כי דוקא משם יעלוהו, אלא נתכוון לחזק השבועה שתהיה חזקה כדין הנשבע על דעת חבירו בשביל טובה שעשה לו, ולזה התנה ואמר מזה פירוש על דרך אומרם ז"ל (בראשית רבה פ' פ"ד) בפסוק נסעו מזה נסעו מהאחוה שהוא מנין ז"ה, והוא שרמז להם כאן בשעת השבועה באומרו מזה אתכם פירוש כי באמצעות חסד זה שהם נשבעים לו מה שהם הפרידוהו מזה ונסעו מאחוותו ועשו מה שעשו לו עכשיו יתוקן הדבר ויהיו לאחדים, והוא אומרו אתכם יהיו חונים מהנסיעה להיות אתם עמם ונעקר העון ההוא והרי הם יחד באחוה, והכוונה בזה כי מחל להם מה שפשעו בו בעד חסד זה שנשבעין לו, וכפ"ז הנה הם נשבעים על דעתו בשביל טובה שעשה להם:

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקח משה את עצמות יוסף עמו - להודיע חכמתו וחסידותו של משה, שכל ישראל עוסקין בבזה - ומשה עוסק במצות עצמות יוסף. עליו הכתוב אומר (משלי י) "חכם לב יקח מצות, ואויל שפתים ילבט".

ומשה, מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף? - אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, והיא הראתה למשה קבר יוסף. אמרה לו: במקום הזה שמוהו!

עשו לו מצרים ארון של מתכת, ושקעוהו בתוך נילוס. בא ועמד על נילוס, נטל צרור וזרק לתוכו, וזעק ואמר: יוסף, יוסף, הגיעה השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו, שהוא גאל את בניו. תן כבוד לה' אלהי ישראל, ואל תעכב את גאולתך, כי בגללך אנו מעוכבים. ואם לאו - נקיים אנחנו משבועתך! מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה.

ואל תתמה בדבר הזה, הרי הוא אומר (מלכים ב ו) "ויהי האחד מפיל את הקורה והברזל נפל למים, ויצעק ויאמר אהה אדוני, והוא שאול!" והרי דברים ק"ו: ומה אלישע, תלמידו של אליהו, הציף הברזל - ק"ו למשה רבו של אליהו.

רבי נתן אומר בקיפוסולין של מצרים היה קבור יוסף. ללמדך שבמדה שהאדם מודד בה מודדים לו: מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר (שמות ב) "ותתצב אחותו מרחוק לדעה", והמקום עכב לה במדבר הארון והשכינה, והכהנים והלויים, וכל ישראל - שבעת ימים עם ענני כבוד; שנאמר (במדבר יב) "והעם לא נסע עד האסף מרים".

יוסף זכה לקבור את אביו, שאין באחיו גדול ממנו, שנאמר (בראשית נ) "ויעל יוסף לקבור את אביו" כתיב שם "ויעל עמו גם רכב גם פרשים". מי לנו גדול כיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה!

משה נתעסק בעצמות יוסף, שאין בישראל גדול ממנו, שנאמר "ויקח משה את עצמות יוסף עמו". מי לנו גדול כמשה, שלא נתעסק בו אלא שכינה, שנאמר (דברים לד) "ויקבור אותו בגיא"! ולא עוד, אלא שעם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו - ועם יוסף הארון והשכינה והכהנים והלויים וכל ישראל ושבעה ענני כבוד. ולא עוד, אלא שהיה מהלך ארונו של יוסף עם ארון חי העולמים, והיו עוברים ושבים אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והם אומרים להם: זה ארונו של מת, וזה ארונו של חי העולמים. ואומרים להם: מה טיבו של מת להלוך עם ארון חי העולמים? - ואומרים להם: המונח בארון זה - קיים מה שכתוב במונח בארון זה.

במונח בארון זה כתיב (שמות כ) "אנכי ה' אלהיך", וביוסף כתיב (בראשית נ) "התחת אלהים אני". במונח בארון זה כתיב (שמות כ) "לא יהיה לך אלהים אחרים", וביוסף כתיב (בראשית מב) "את האלהים אני ירא". (שמות כ) "לא תשא", וביוסף כתיב (בראשית מב) "חי פרעה". (שמות כ) "זכור את יום השבת", וביוסף כתיב (בראשית מג) "וטבוח טבח והכן", ואין "הכן" אלא ערב שבת - כתיב הכא והכן וכתיב התם (שמות טז) "והיה ביום הששי והכינו". (שמות כ) "כבד את אביך", וביוסף כתיב (בראשית לז) "ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם, לך ואשלחך אליהם, ויאמר לו הנני" - יודע היה שאחיו שונאים אותו, ולא רצה לעבור על דברי אביו. (שמות כ) "לא תרצח", לא רצח לפוטיפר. (שמות כ) "לא תנאף", לא נאף לאשת פוטיפר. (שמות כ) "לא תגנוב", לא גנב פרעה, שנאמר (בראשית מז) "וילקט יוסף את כל הכסף" וגו'. (שמות כ) "לא תענה ברעך", ויוסף לא הגיד לאביו מה שעשו לו אחיו. והרי דברים ק"ו: ומה דבר של אמת לא ענה, של שקר על אחת כמה וכמה! (שמות כ) "לא תחמוד", שלא חמד אשת פוטיפר.

כתיב (ויקרא יט) "לא תשנא", וביוסף אומר (בראשית נ) "וינחם אותם וידבר על לבם". כתיב (ויקרא יט) "לא תקום ולא תטור", וכתיב (בראשית נ) "ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה". (ויקרא כה) "וחי אחיך עמך", (בראשית מז) "ויכלכל יוסף את אביו".

כי השבע השביע - השביעם שישבעו לבניהם. ר' נתן אומר: מפני מה השביע את אחיו, ולא השביע את בניו? - אמר: אם אני משביע את בני - אין המצרים מניחים אותם. ואם אומרים 'אבינו העלה את אביו' - מיד הם אומרים להם: אביכם מלך היה! - לפיכך השביע את אחיו ולא השביע בניו.

אמר להם יוסף: אביו ירד לרצונו - ואני העלתיו על כרחי, כי הוא השביעני. משביע אני עליכם: ממקום שגנבתוני - שם תחזירוני. וכן עשו לו, שנאמר (יהושע כד) "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים - קברו בשכם, בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם במאה קשיטה, ויהי לבני יוסף לנחלה".

פקוד יפקוד אלהים אתכם - פקד אתכם במצרים, יפקוד אתכם בים סוף. פקד אתכם על הים, יפקוד אתכם במדבר. פקד אתכם במדבר, יפקוד אתכם על נחלי ארנון. פקד אתכם בעולם הזה, יפקוד אתכם בעולם הבא:

והעליתם את עצמותי מזה אתכם - שומע אני מיד? תלמוד לומר אתכם, כשתהיו עולים. ומנין שאף עצמות שאר השבטים העלו עמם? שנאמר "מזה אתכם":

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

השבע השביע. ב' במסורה הכא ואידך גבי שאול השבע השביע אביך את העם כדדרשינן הכא מלמד שהשביע את אחיו שישביעו לבניהם אף התם נמי השביע לעם שישביעו אף לאותם שלא היו שם כשהשביעם ולכך נלכד יהונתן אע"פ שלא שמע את השבועה:

<< · מ"ג שמות · יג · יט · >>