מ"ג שמות יג יט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את עצמתי מזה אתכם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ כִּי הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־עַצְמ֥וֹת יוֹסֵ֖ף עִמּ֑וֹ כִּי֩ הַשְׁבֵּ֨עַ הִשְׁבִּ֜יעַ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִיתֶ֧ם אֶת־עַצְמֹתַ֛י מִזֶּ֖ה אִתְּכֶֽם׃
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאַסֵּיק מֹשֶׁה יָת גַּרְמֵי יוֹסֵף עִמֵּיהּ אֲרֵי אוֹמָאָה אוֹמִי יָת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמֵימַר מִדְכָר דְּכִיר יְיָ יָתְכוֹן וְתַסְּקוּן יָת גַּרְמַי מִכָּא עִמְּכוֹן׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְאַסֵּק משֶׁה יַת אֲרוֹנָא דְגַרְמֵי יוֹסֵף בְּגַוֵּיהּ מִן נִילוֹס וַהֲוָה מַדְבַּר עִמֵּיהּ אֲרֵי אוֹמָאָה אוֹמֵי יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימַר מִדְכַּר יַדְכַּר יְיָ יַתְכוֹן וְתִסְקוּן יַת גַּרְמַי מִיכָּא עִמְכוֹן: |
ירושלמי (קטעים): | אֲרוּם אַשְׁבַּע מַשְׁבַּע יַת בְּנֵי יִשְרָאֵל לְמֵימַר מִידְכַּר יַדְכַּר יְיָ יַתְכוֹן בְּמֵימְרֵיהּ וּבְרַחֲמֵי טַבְיָא: |
רש"י
"וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם" - לאחיו השביע כן למדנו שאף עצמות כל השבטים העלו עמהם שנאמר: אִתְּכֶם.
ואם תאמר אם השבועה שהשביע את אחיו לבניהם לא היו צריכין אותן הבנים לחזור ולהשביע לבניהם, אם כן במה שהיה משביע לאחיו באותו שבועה היו עומדים בניהם ג"כ, ואם נאמר דלא היו בכלל רק אחיו ולא בניהם א"כ היה צריך שאותן הבנים צריכים להשביע את בניהם ג"כ דור אחר דור תמיד, ויהיו ס' רבוא משביעים את בניהם, וזה אי אפשר לומר. ועוד הרי הכתוב לא אמר רק שהם ישביעו בניהם ולא שישביעו בניהם לבניהם. ויראה שודאי לא היה משביע את אחיו שישאו עצמותיו אתם, דהא כמו שיוסף מת במצרים כך ימותו אחיו במצרים דהא עיקר הגלות לא התחיל רק אחר שמתו כל השבטים כדפרש"י בפרשת וארא ולפיכך לא היה השבועה להם, רק שישביעו את בניהם כשיצאו ממצרים להעלות את עצמות יוסף עמהם, אבל בניהם נפל עליהם הגלות והיה אפשר להיות נגאלים ג"כ שאם היה חי אחד קי"ו שנה היה הוא יוצא ממצרים, שלא היה מיתת לוי עד יציאת מצרים רק כמו קי"ו שנה, כיצד בן פ"ד שנה היה כשנשא לאה ושתי שנים עד שהוליד את לוי הרי פ"ו שנים, ויעקב היה כשירד למצרים בן ק"ל והיה לוי בן מ"ד ובן קל"ז מת נמצא שהיה חי לוי כמו צ"ג שנה ומאתים ועשר היו במצרים, נשאר עד היציאה קי"ז שנה וכאשר השביע את הבנים לכשיגאלו שיעלו את עצמותיו, כיון שקבלו עליהם הדור ראשון דאם יגאלו להעלות את עצמותיו של יוסף, חלה השבועה על כל הדורות, שהם בכלל שבועת אבותם וזה לא שייך באחיו דלא יוכל להשביעם שהם בעצמם יעלו עצמותיו, דלא יצאו הם ממצרים ולא היה יכול להשביעם רק שישביעו לבניהם.
ולמה לא השביע את בניו שישאוהו לארץ כנען כמו שהשביע יעקב - במכילתא בשלמא למה הא לא קשיא דלמה לא השביע את אחיו שישאוהו מיד, דאין זה שורת הדין ואין יכולת בידם להשביעם על זה, אבל יש יכולת בידו להשביע את אחיו כשפקוד יפקוד אלקים אתכם - שתלכו בלאו הכי לארץ כנען, אז העלו עצמותי אתכם. אבל על בניו קשה למה לא השביעם שישאוהו מיד, וזה הוי שורת הדין כמו שהשביע יעקב, וזה לשון המכילתא: 'מפני מה השביע את אחיו ולא השביע את בניו' והכי פירושו, מפני מה השביע את אחיו שאין יכולת בידו להשביעם שישאוהו מיד אלא שישאוהו בזמן הגאולה, ולא השביע את בניו שהם ישאוהו מיד.
ומכל מקום קשה למה השביע את אחיו והניח את בניו, והוה ליה להשביע את בניו שישאוהו בזמן הגאולה. ודוחק לומר דודאי השביע את בניו, ואפילו הכי היה חושש פן יתרשלו בניו בשוגג או בשכחה או באונס, או שהיה חושש שבני ישראל לא ירצו להמתין עד שבניו ימצאוהו ויהיו בניו מוכרחים להניחו בארץ מצרים, לפיכך השביע שישביעו גם הם לבניהם, וכלל את כולם בשבועה זו, וכל זה דוחק.
ונראה לי דקושיא זו הוקשה להמכילתא, וגם קושיא אחתר מי נתן כח ליוסף להשביע את אחיו שישביעו גם לבניהם אחריהם וכל זה תירצו וזה לשונם: ’שכך אמר להם יוסף, אבי ירד לרצונו ואני העליתיו על כרחי כי הוא השביעני, משביע אני עליכם ממקום שגנבתוני שם תחזרוני, וכן עשו לו וכו'‘ ע"כ. הרי שהיה לו כח להשביעם וגם הם היו חייבים לקיים שבועתו יותר מבניו, לפי שמחוייבים להחזיר הגניבה למקומה. ובסוף פרק קמא דסוטה תירצו גם כן זאת הקושיא, והכי אמרינן התם: ’ואי לאו איעסקו ביה ישראל, בניה לא הוו מיעסקי ביה והכתיב "ויהי לבני יוסף לנחלה" אמרו הניחו לו כבודו במרובין יותר מבמועטין‘ ע"כ. וע"ש בפירש"י ובשאר ספרים. ואפשר דמשום הכי השביע יוסף את אחיו שיתעסקו בו כדאמר בכתובות שצוה רבי אל תספדוני בעיירות אלא בכרכים, ואמרי התם משום יקרא הוא דקאמר:
ומה שאמר אח"כ 'לאחיו השביע כן' נפקא ליה מדכתיב בפרשת ויחי "ויאמר יוסף אל אחיו" וכו'.
וכתב מהר"ר שאל השואל מדוע לא השביע את בניו שישביעו לבניהן שישאוהו בצאתם, ונראה שהיה מתירא שמא לא ירצו בני ישראל להמתין את בניו עד שיחפשו את ארונו שהיה מושלך ביאור כדאיתא בסוטה לכך השביע את אחיו.
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְהַעֲלִיתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה אִתְּכֶם – לְאֶחָיו הִשְׁבִּיעַ כֵּן. לִמְּדָנוּ שֶׁאַף עַצְמוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים הֶעֱלוּ עִמָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אִתְּכֶם".
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
דבר אחר, לפי שראה משה שהשי"ת הסיבם דרך המדבר ים סוף וחשב משה שאם אולי יעכב עליהם הים אז יקרע להם בזכות יוסף, כמו שלמדו רז"ל (תנחומא קיד ט) מן פסוק הים ראה וינוס (תהלים קיד, ג) מה ראה עצמותיו של יוסף שנאמר בו וינס ויצא החוצה, וטעמו של דבר בארנו למעלה פרשת וישב (לט יב).
ורז"ל (סוטה יג, א) דרשו על משה, פסוק חכם לב יקח מצות (משלי י, ט) שכל ישראל נתעסקו בבזה והוא נתעסק במצות, רצו לתרץ יתור לשון עמו שבא למעט עסק בזת מצרים, כי הממון קנין שאינו דבק עמו כי לא ירד אחריו כבודו, אבל מה שהאדם מסגל מעשים טובים בעולם הזה הוא הדבר הדבק עמו בעולם הזה ובעולם הבא, לכך נאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו, ואולי לכך עסק דווקא במצוה זו עכשיו להיות לישראל כמזכיר את יום המיתה, כי בסבה זו לא יהיו כל כך להוטים אחר הביזה בזכרם כי יעזוב לאחרים חילו ולא ירד אחריו כבודו.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
ומשה, מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף? - אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, והיא הראתה למשה קבר יוסף. אמרה לו: במקום הזה שמוהו!
עשו לו מצרים ארון של מתכת, ושקעוהו בתוך נילוס. בא ועמד על נילוס, נטל צרור וזרק לתוכו, וזעק ואמר: יוסף, יוסף, הגיעה השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו, שהוא גאל את בניו. תן כבוד לה' אלהי ישראל, ואל תעכב את גאולתך, כי בגללך אנו מעוכבים. ואם לאו - נקיים אנחנו משבועתך! מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה.
ואל תתמה בדבר הזה, הרי הוא אומר (מלכים ב ו) "ויהי האחד מפיל את הקורה והברזל נפל למים, ויצעק ויאמר אהה אדוני, והוא שאול!" והרי דברים ק"ו: ומה אלישע, תלמידו של אליהו, הציף הברזל - ק"ו למשה רבו של אליהו.
רבי נתן אומר בקיפוסולין של מצרים היה קבור יוסף. ללמדך שבמדה שהאדם מודד בה מודדים לו: מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר (שמות ב) "ותתצב אחותו מרחוק לדעה", והמקום עכב לה במדבר הארון והשכינה, והכהנים והלויים, וכל ישראל - שבעת ימים עם ענני כבוד; שנאמר (במדבר יב) "והעם לא נסע עד האסף מרים".
יוסף זכה לקבור את אביו, שאין באחיו גדול ממנו, שנאמר (בראשית נ) "ויעל יוסף לקבור את אביו" כתיב שם "ויעל עמו גם רכב גם פרשים". מי לנו גדול כיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה!
משה נתעסק בעצמות יוסף, שאין בישראל גדול ממנו, שנאמר "ויקח משה את עצמות יוסף עמו". מי לנו גדול כמשה, שלא נתעסק בו אלא שכינה, שנאמר (דברים לד) "ויקבור אותו בגיא"! ולא עוד, אלא שעם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו - ועם יוסף הארון והשכינה והכהנים והלויים וכל ישראל ושבעה ענני כבוד. ולא עוד, אלא שהיה מהלך ארונו של יוסף עם ארון חי העולמים, והיו עוברים ושבים אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והם אומרים להם: זה ארונו של מת, וזה ארונו של חי העולמים. ואומרים להם: מה טיבו של מת להלוך עם ארון חי העולמים? - ואומרים להם: המונח בארון זה - קיים מה שכתוב במונח בארון זה.
במונח בארון זה כתיב (שמות כ) "אנכי ה' אלהיך", וביוסף כתיב (בראשית נ) "התחת אלהים אני". במונח בארון זה כתיב (שמות כ) "לא יהיה לך אלהים אחרים", וביוסף כתיב (בראשית מב) "את האלהים אני ירא". (שמות כ) "לא תשא", וביוסף כתיב (בראשית מב) "חי פרעה". (שמות כ) "זכור את יום השבת", וביוסף כתיב (בראשית מג) "וטבוח טבח והכן", ואין "הכן" אלא ערב שבת - כתיב הכא והכן וכתיב התם (שמות טז) "והיה ביום הששי והכינו". (שמות כ) "כבד את אביך", וביוסף כתיב (בראשית לז) "ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם, לך ואשלחך אליהם, ויאמר לו הנני" - יודע היה שאחיו שונאים אותו, ולא רצה לעבור על דברי אביו. (שמות כ) "לא תרצח", לא רצח לפוטיפר. (שמות כ) "לא תנאף", לא נאף לאשת פוטיפר. (שמות כ) "לא תגנוב", לא גנב פרעה, שנאמר (בראשית מז) "וילקט יוסף את כל הכסף" וגו'. (שמות כ) "לא תענה ברעך", ויוסף לא הגיד לאביו מה שעשו לו אחיו. והרי דברים ק"ו: ומה דבר של אמת לא ענה, של שקר על אחת כמה וכמה! (שמות כ) "לא תחמוד", שלא חמד אשת פוטיפר.
כתיב (ויקרא יט) "לא תשנא", וביוסף אומר (בראשית נ) "וינחם אותם וידבר על לבם". כתיב (ויקרא יט) "לא תקום ולא תטור", וכתיב (בראשית נ) "ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה". (ויקרא כה) "וחי אחיך עמך", (בראשית מז) "ויכלכל יוסף את אביו".
כי השבע השביע - השביעם שישבעו לבניהם. ר' נתן אומר: מפני מה השביע את אחיו, ולא השביע את בניו? - אמר: אם אני משביע את בני - אין המצרים מניחים אותם. ואם אומרים 'אבינו העלה את אביו' - מיד הם אומרים להם: אביכם מלך היה! - לפיכך השביע את אחיו ולא השביע בניו.
אמר להם יוסף: אביו ירד לרצונו - ואני העלתיו על כרחי, כי הוא השביעני. משביע אני עליכם: ממקום שגנבתוני - שם תחזירוני. וכן עשו לו, שנאמר (יהושע כד) "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים - קברו בשכם, בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם במאה קשיטה, ויהי לבני יוסף לנחלה".
פקוד יפקוד אלהים אתכם - פקד אתכם במצרים, יפקוד אתכם בים סוף. פקד אתכם על הים, יפקוד אתכם במדבר. פקד אתכם במדבר, יפקוד אתכם על נחלי ארנון. פקד אתכם בעולם הזה, יפקוד אתכם בעולם הבא:
והעליתם את עצמותי מזה אתכם - שומע אני מיד? תלמוד לומר אתכם, כשתהיו עולים. ומנין שאף עצמות שאר השבטים העלו עמם? שנאמר "מזה אתכם":