מ"ג שיר השירים א ד

<< · מ"ג שיר השירים · א · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָּרוּצָה הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ מִיַּיִן מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מׇשְׁכֵ֖נִי אַחֲרֶ֣יךָ נָּר֑וּצָה הֱבִיאַ֨נִי הַמֶּ֜לֶךְ חֲדָרָ֗יו נָגִ֤ילָה וְנִשְׂמְחָה֙ בָּ֔ךְ נַזְכִּ֤ירָה דֹדֶ֙יךָ֙ מִיַּ֔יִן מֵישָׁרִ֖ים אֲהֵבֽוּךָ׃

תרגום (כל הפרק)

כַּד נְפַקוּ עַמָּא בֵּית יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם הֲוָת מְדַבְּרָא שְׁכִינַת מָרֵי עָלְמָא קֳדָמֵיהוֹן בְּעַמּוּדָא דַּעֲנָנָא בִּימָמָא וּבְעַמּוּדָא דְּאֵשָׁתָא בְּלֵילְיָא אֲמַרוּ צַדִּיקֵי דָּרָא הַהוּא רִבּוֹן כָּל עָלְמָא נְגֵידְנָא בָּתְרָךְ וּנְהֵי רָהֲטִין בָּתַר אוֹרַח טוּבָךְ וְקָרֵיב יָתַן בְּשִׁפּוֹלֵי טוּרָא דְּסִינַי וְהַב לַן יָת אוֹרַיְיתָךְ מִן בֵּית גִּנְזָךְ דִּרְקִיעָא וְנֶחֳדֵי וְנִבְדַח בְּעַסְרִין וְתַרְתֵּין אָתְוָן דְּמִכַּתְבָא בְּהוֹן וּנְהֵי דָּכְרִין יָתְהוֹן וְנִרְחַם יָת אֲלָהוּתָךְ וּנְהֵי מִתְרַחֲקִין מִבָּתַר טָעֲוָת עַמְמַיָּא וְכָל צַדִּיקַיָּא דְּעָבְדִין דְּתָקֵין קֳדָמָךְ יְהוֹן דָּחֲלִין מִנָּךְ וְרָחֲמִין יָת פִּקּוֹדָךְ:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"משכני אחריך נרוצה" - אני שמעתי משלוחיך רמז שאמרת למשכני ואני אמרתי אחריך נרוצה להיות לך לאשה

"הביאני המלך חדריו" - וגם היום הזה עודנה לי גילה ושמחה אשר נדבקתי בך

"נזכירה דודיך" - גם היום באלמנות חיות תמיד אזכיר דודיך הראשונים מכל משתה עונג ושמחה

"מישרים אהבוך" - אהבה עזה אהבת מישור בלי עקיבה ל' פסוק (ישעיהו מ) והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה ורכסים אשר אהבוך אני ואבותי באותן הימים זהו פשוטו לפי עניינו ולפי דוגמתו הם מזכירים לפניו חסד נעורים אהבת כלולות לכתם אחריו במדבר ארץ ציה וצלמות וגם צדה לא עשו להם והאמינו בו ובשלוחו ולא אמרו היאך נצא למדבר לא מקום זרע ומזונות והלכו אחריו והוא הביאם לתוך חדרי היקף ענניו בזו עודם היום גלים ושמחים בו אף לפי עניים וצרתם ומשתעשעים בתורה ושם מזכירים דודיו מיין ומישור אהבתם אותו

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה – אֲנִי שָׁמַעְתִּי מִשְּׁלוּחֶיךָ רֶמֶז שֶׁאָמַרְתָּ לְמָשְׁכֵנִי, וַאֲנִי אָמַרְתִּי, "אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה" לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה.
הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו – וְגַם הַיּוֹם הַזֶּה עוֹדֶנָּה לִי גִילָה וְשִׂמְחָה אֲשֶׁר נִדְבַּקְתִּי בָךְ.
נַזְכִּירָה דֹדֶיךָ – גַּם הַיּוֹם בְּאַלְמְנוּת חַיּוּת, תָּמִיד אַזְכִּיר דּוֹדֶיךָ הָרִאשׁוֹנִים מִכָּל מִשְׁתֵּה עֹנֶג וְשִׂמְחָה.
מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ – אַהֲבָה עַזָּה, אַהֲבַת מִישׁוֹר בְּלִי עֲקִיבָה וּרְכָסִים,^[2] אֲשֶׁר "אֲהֵבוּךָ" אֲנִי וַאֲבוֹתַי בְּאוֹתָן הַיָּמִים. זֶהוּ פְשׁוּטוֹ לְפִי עִנְיָנוֹ.
וּלְפִי דֻגְמָתוֹ: הֵם מַזְכִּירִים לְפָנָיו חֶסֶד נְעוּרִים, אַהֲבַת כְּלוּלוֹת, לֶכְתָּם אַחֲרָיו בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ צִיָּה וְצַלְמָוֶת, וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם, וְהֶאֱמִינוּ בוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. וְלֹא אָמְרוּ (ראו ירמיהו ב,ב): "הֵיאַךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּר, לֹא מְקוֹם זֶרַע וּמְזוֹנוֹת?" וְהָלְכוּ אַחֲרָיו, וְהוּא הֱבִיאָם לְתוֹךְ חַדְרֵי הֶקֵּף עֲנָנָיו. בְּזוֹ עוֹדָם הַיּוֹם גָּלִים וּשְׂמֵחִים בּוֹ אַף לְפִי עָנְיָם וְצָרָתָם, וּמִשְׁתַּעְשְׁעִים בַּתּוֹרָה, וְשָׁם מַזְכִּירִים דּוֹדָיו "מִיַּיִן" וּמִישׁוֹר אַהֲבָתָם אוֹתוֹ.

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

הפעם הראשונה

"נזכירה" – יש אומרים שהוא מן "אזכרתה" (ויקרא ב ב) ו"זכרו כיין לבנון" (הושע יד ח).

"מישרים" – תאר היין, כמו "יתהלך במישרים" (משלי כג לא), "הולך דודי למישרים" (שיר השירים ז י). ומ"ם "מיין" ישרת עצמו ואחר עמו, וכן ענינו: "ממישרים אהבוך" – העלמות הנזכרות. וכמוהו: "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה'..." (שמות ו ג) – ענינו "ובשמי ה'". ורבים כמוהו. ואחרים שאמרו כי המישרים אהבוך כמו "ומגיד מישרים" (ישעיהו מה יט). והראשון קרוב אלי.

הפעם השנית

"משכני" – וכל אחת מהעלמות מתאוה ואומרת: משכני אחריך נרוצה.

"המלך חדריו" – יותר נשמח בך ממה שיביאני המלך חדריו.

הפעם השלישית

"משכני" - שנמשך אחר המקום ויצא מארץ מולדתו.

"הביאני המלך חדריו" - שהביאו אל ארץ כנען, ויתכן שהחכימו ועמד על סודות צפונים.

וענין "נזכירה דודיך" הוא בנין מזבח בכל מקום ונטיעת אשל.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

משל:

(ד) "משכני", והוציאני מן המסגר הזה מחדרי שלמה ואז כשאהיה חפשי ונראה אותך פנים אל פנים אחריך נרוצה, אני והעלמות רעותי. [ובארה הטעם שמבקשת שימשוך אותה לחפשי, כי הביאני המלך חדריו. שאני כלואה בחדרי שלמה ולא אוכל לצאת מעצמי] ואז כשנהיה חפשים, נגילה ונשמחה בך, כי השמחה העצמיית שיש לנו ממך גדולה על השמחה של חדרי שלמה, שאין להם מעלה עצמיית רק דמיונית [הגיל הוא על דבר מתחדש והשמחה הוא על דבר תמידי, ר"ל שאח"כ נתמיד לשמוח בך] כי את דודיך נזכירה יותר מיין וכל תענוג, כי מישרים אהבוך, ר"ל לא כמו האהבה אל שלמה שאין אוהבים אותו מצד עצמו רק מצד ההנאה והמועיל והערב, אבל אותך נאהב אהבת מישור מצד מעלתך העצמיית:

מליצה:

(ד) "משכני" והוציאני מן המסגר הזה שהוא מן החומר הסוכך ביני ובין מראות אלקים, והוא ע"י שתחול עליה שפע הנבואית, שאז בנח הרוח אוכל להפרד מן הגויה שהיא חדרי שלמה. כי תמשכני ממנה אל הדבוק הרוחני ואז אחריך נרוצה. אני והעלמות רעותי שהם כחות השכליות נרוץ אחרי ה' (ר"ל כי עתה בהשגת השכל בעודו שקוע בחומר. ילכו כחות השכל בהשגתם בלאט ובמתינות גדול. כי העפר יכביד עליהם והגשם יעכב תנועתם. כי ההשגה בדרך העיון תלך ממדרגה למדרגה ממושכל למושכל מהיקש אל היקש, לא כן ההשגה הנבואיית בהפרד ענן הגשם מעל הנפש, ישיגו הכל השגה פשוטה בזריזות גדול ובמרוצה) בארה טעם שאלתה, כי עתה הביאני המלך חדריו. ר"ל המלך הגדול אשר סבב את העיר ירושלים, שהוא הכח המתעורר והיצר המולך בגויה. הוא הביאני וסגרני בבית כלא בחדריו, עד שלא אוכל לצאת אל דודי ולא אוכל להשכיל את ה' ואמיתתו השכלה זכה ואמתית. כי לקחני המלך הזה לפלגש ואת עלמותי לשפחות. להשתמש בהם כחפצו. (ובר"מ פנחס דף רמ"ז ובזמנא דחשך דאיהי יצה"ר מכסה על אור דאיהו יצ"ט איהו כמאן דאסיר בבית האסורין דיצה"ר) ולכן משכני, ובזה נגילה ונשמחה בך. (הגיל היא השמחה הפתאומית על התחדש האור האלהי עליה, והשמחה היא השמחה התמידית אח"כ בהתמיד האור ולא יאסף) נזכירה דודיך מיין, כי היין הרוחני המשמח הנפשות ע"י ההשגה הנבואיית שע"י יתבטלו כוחות הגוף והמו כמו יין ונדהמו כשכורים. זאת נזכר תמיד בשמחה תמידית, לא כיין הגשמי שאחרי יפיג יינו אחריתו שמחת תוגה. מישרים אהבוך ר"ל כי כל אהבת המלך. ר"ל אהבת היצר וחמדת העולם. אינם הולכים מישרים. ר"ל לא יאהבו אותם מצד עצמם, ובעבור עצמם רק בעבור היותם אמצעים לדבר אחר. שגם הדבר האחר אינו נאהב מצד עצמו. למשל אוהב עושר כדי לקנות בו כלי פז ואבני יקר. ואת הכלים יאהב שעי"ז יהיה מכובד. ואת הכבוד יאהב שעי"ז יהיו דבריו נשמעים. וכן אוהב עושר לקנות בשר ויין. והבשר והיין יאהב כדי לחזק בו את הגוף. ואת הגוף יחזק כדי לחיות ימים ארוכים ותכלית החיים מה הוא? לא כן אהבת ה' היא אהבת מישור. כי יאהבהו בעבור עצמו כי טוב הוא. כי תדבק בו הנפש דבוק עצמי טבעי כדבקות החלק אל הכל:

מדרש רבה (כל הפסוק)

עריכה

<< · שיר השירים רבה · א · ד · >>

ד.    [ עריכה ]
"משכני אחריך נרוצה", אמר רבי מאיר בשעה שעמדו ישראל לפני הר סיני לקבל התורה, אמר להם הקדוש ברוך הוא אלעיקי אני נותן לכם את התורה, אלא הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה, ואני נותנה לכם. אמרו לפניו רבונו של עולם, אבותינו ערבים לנו. אמר להם אבותיכם צריכין ערבים, למה הדבר דומה לאחד שהלך ללוות מן המלך, אמר לו הבא לי ערב ואני מלוה אותך, הלך והביא לו ערב אחד, אמר לו ערבך צריך ערב, הלך והביא לו ערב שני, ואמר לו ערבך צריך ערב, כיון שהביא לו ערב שלישי אמר תדע כי מפני זה אני מלוה לך. כך בשעה שעמדו ישראל לקבל התורה אמר להם אני נותן לכם תורתי הביאו לי ערבים טובים שתשמרוה ואתננה לכם, אמרו אבותינו עורבים אותנו, אמר להם הקדוש ברוך הוא אבותיכם יש לי עליהם, אברהם יש לי עליו, שאמר (בראשית טו, ח): "במה אדע". יצחק יש לי עליו, שהיה אוהב לעשו ואני שנאתיו, שנאמר (מלאכי א, ג): "ואת עשו שנאתי". יעקב שאמר (ישעיה מ, כז): "נסתרה דרכי מה'". אלא הביאו לי ערבים טובים, ואני נותנה לכם. אמרו לפניו רבונו של עולם נביאינו ערבין לנו. אמר להם יש לי עליהם, שנאמר (ירמיה ב, ח): "והרעים פשעו בי וגו'", וכתיב (יחזקאל יג, ד): "כשעלים בחרבות נכיאיך ישראל היו", אלא הביאו לי ערבים טובים ואתננה לכם, אמרו הרי בנינו עורבים אותנו. אמר הקדוש ברוך הוא הא ודאי ערבים טובים, על ידיהם אתננה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים ח, ג): "מפי עוללים וינקים יסדת עז", ואין עז אלא תורה, שנאמר (שם כט, יא) "ה' עז לעמו יתן". בשעה שהוה נתבע ואין לו לשלם, מי נתפש לא הערב, הוי מה שנאמר (הושע ד, ו): "ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני".

אמר רבי אחא גם אני כביכול אף אני בשכחה, מי יאמר בתורה לפני ברכו את ה' המברך, לא היונקים, הוי מרפיון התורה שבכם נתפשו בניכם, שנאמר (ירמיה ב, ל): "לשוא הכיתי את בניכם", כביכול גם אני בשכחה, מי יאמר ברכו את ה' המברך לפני. לפיכך צריך אדם להכניס בנו לתורה ולחנכו בלמוד, שיאריך ימים בעולם, שנאמר (משלי ט, יא): "כי בי ירבו ימיך."

רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי ורבנן.

• רבי יוחנן אמר ממה שהכנסתנו לארץ טובה ורחבה, אחריך נרוצה, לארעא טבתא דאיתקריאת משכנותא.
• ורבי יהושע בן לוי אמר, ממה שנתת לנו ארעא טבתא רבתא דאיתקריאת משכנותא, אחריך נרוצה. ורבנן אמרין ממה שהשרית שכינתך בתוכנו, כדכתיב (שמות כה, ח): "ועשו לי מקדש", אחריך נרוצה.
• ורבנן אמרין חורי, על שסלקת שכינתך מתוכנו, אחריך נרוצה. תדע לך שהוא כן, שכל צרות שבאו עליהן במעשה העגל לא נתאבלו, כיון שאמר להם משה (שמות לג, ג): "כי לא אעלה בקרבך", מיד "וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו".

תני רבי שמעון בן יוחאי זין שנתן להם לישראל בחורב ושם המפרש היה חקוק עליו, וכשחטאו במעשה העגל נטל מהם.

כיצד נטל מהם, רבי איבו ורבנן:

• רבי איבו אמר מאליו היה נקלף,
• ורבנן אמרי מלאך היה יורד ומקלפו,

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם כלום האשה מתקשטת אלא לבעלה, אמר רבי יהושע בן לוי להוטים היו ישראל אחרי שכינה, כמה דאת אמר: יבא דודי לגנו, לגנונו.

רבי יודן ורבי עזריה - רבי יודן אמר: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! על שנהגת עם שכינותי במדת הדין, ועמי במדת רחמים, אחריך נרוצה. דאמר רבי ברכיה בשם רבי אלעזר: נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול. בדור המבול כתיב: "רק רע כל היום" . ובעשרת השבטים כתיב: (מיכה ב) הווי חושבי און ופועלי רע על משכבותם. הרי זה בלילה. בבקר מניין? "באור הבקר יעשוה כי יש לאל ידם", אותם לא נותר מהם פלטה, ומאלו נותר פלטה. באי זה זכות? רבי יצחק פתר להו לשבח. רבי אמר: בזכות, (יחזקאל יד) והנה נותרה בה פלטה. המוציאים אין כתיב כאן, אלא "המוצאים", בזכות הצדיקים והצדיקות הנביאים והנביאות שיעמדו ממנו. אמר רבי חנינא: נאמר בכרכי הים, מה שלא נאמר בדור המבול. (צפניה ב) הווי יושבי חבל הים גוי כרתים. גוי שחייב כרת ובזכות מי ניצל? בזכות ירא שמים אחד, שמעמידין בכל שנה ושנה. רבי פתר ליה לשבח. "הווי יושבי חבל הים גוי כרתים" גוי שכרת ברית, כמה דאת אמר: (נחמיה ט) וכרות עמו הברית. רבי יהושע בר נחמיה משום רבי אחא אמר: נאמר בשבט יהודה ובנימין, מה שלא נאמר בסדומיים. דבסדומיים כתיב: (בראשית יח) וחטאתם כי כבדה מאד, אבל בשבט יהודה ובנימין כתיב: (יחזקאל ט) ויאמר אלי, עון בית ישראל ויהודה גדול במאד מאד. רבי תנחומא אמר כתוב חורי אית לן: (איכה ד) ויגדל עון בת עמי וגו'. אמר רבי תנחומא: לא חלתה יד ליד, אותן לא פשטו ידיהן למצוות, אבל אלו פשטו ידיהם למצוות. (שם) ידי נשים רחמניות. כל כך למה? שיהיו לברות למו על שבר בת עמי.

אמר רבי עזריה: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ממה שנתת לי ביזת שכנותי, אחריך נרוצה, שנאמר: (שמות ג) ושאלה אשה משכנתה. ביזת מצרים וביזת סיחון ועוג וביזת שלשים ואחד מלכים, אחריך נרוצה. דבר אחר: משכני אחריך נרוצה ממה שגרית בי שכני הרעים. אמר רבי אבון: למלך שכעס על מטרונה וגירה בה שכנים רעים, והתחילה צווחת: "אדוני המלך, הושיעני"! כך ישראל, (שופטים י) "צידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם, ותצעקו אלי ואושיע אתכם מידם". דבר אחר: משכני אחריך נרוצה מסכינני אחריך נרוצה. דבר אחר: ממסכני אחריך נרוצה. כההיא דאמר רבי אחא: צריך יהודאה לחרובא עביד תתובא. כההיא דאמר רבי עקיבא: יאיא היא מסכנותא לברתיה, דיעקב כערקא סומקא בקדלא דסוסיא חיורא. דבר אחר: משכני אחריך נרוצה משכינני אחריך נרוצה. ממשכוני שנטלת ממני, אחריך נרוצה, ממשכון גדול שנטלת ממני, אחריך נרוצה. דאמר רבי מנחמא בשם רבי יוחנן: כתיב: (נחמיה א) חבל חבלנו לך, זה חורבן ראשון וחורבן שני, שלא נתמשכנו, אלא על ידינו. רבי ברכיה בשם רבי יהודה ברבי אלעאי: כתיב: (שמות טו) ויסע משה את ישראל, הסיען מחטאו של ים. אמרו לו: משה רבנו! להיכן אתה מוליכנו? אמר להם: לאלים ומאלים לאלוש ומאלוש למרה וממרה לרפידים ומרפידים לסיני. אמרין: לכל הן דאת אזיל ומוביל לן, אנן עמך. משל לאחד שהלך ונשא אשה מן הכפר. אמר לה: קומי ואתית עמי. אמרה ליה: מן הכא להן? אמר לה: מן הכא לטבריא ומתמן לבורסקי, ומבורסקי לשוקא עילאה ומתמן לשוקא ארעייתא. אמרה ליה: לכל הן דאת אזיל ונסיב לי, אנא אתיא עמך! כך אמרו ישראל: "דבקה נפשי אחריך". אמר רבי יוסי בר איקא: והרי מקרא מכריז ואומר: משכני אחריך נרוצה. אם למקרא, למקרא. אם למשנה, למשנה. אם לתלמוד, לתלמוד. אם לתוספתא, לתוספתא. אם לאגדתא, לאגדתא.

הביאני המלך חדריו תמן תנינן: ארבעה נכנסו לפרדס: בן עזאי, ובן זומא, אלישע בן אבויה, ורבי עקיבא. בן עזאי, הציץ ונפגע. ועליו נאמר: (משלי כה) דבש מצאת אכול דייך. בן זומא, הציץ ומת. ועליו נאמר: (תהילים קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. אלישע בן אבויה, קצץ בנטיעות. כיצד קצץ בנטיעות? בשעה שהיה נכנס לבתי כנסיות ומדרשות ורואה תינוקות, שמצליחין בתורה, היה אומר: עליהון מיליא ומסתתמין. ועליו נאמר: (קהלת ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. ואמר: לא מפני שגדול אני מחברי, אלא כך שנו חכמים במשנה: מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך, ועליו נאמר: הביאני המלך חדריו.

רבי ינאי אמר: לא הייתה התורה צריכה להדרש אלא מהחדש הזה לכם, ומפני מה גלה הקדוש ברוך הוא לישראל מה ביום ראשון ומה ביום שני עד יום ששי? בזכות שאמרו: (שמות כד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, מיד גלה להם. רבי ברכיה אמר: כתיב (דברים ד) ויגד לכם את בריתו. ויגד לכם את ספר בראשית, שהוא תחלת ברייתו של עולם. אשר ציווה אתכם לעשות עשרת הדברים, אלו עשרת הדברות. עשרה למקרא, ועשרה לתלמוד. וכי מניין יבא אליהוא בן ברכאל הבוזי, ויגלה לישראל חדרי בהמות ולויתן? ומניין יבא יחזקאל ויגלה להם חדרי מרכבה? אלא הדא הוא דכתיב: הביאני המלך חדריו.

נגילה ונשמחה בך. בעשרה לשונות של שמחה נקראו ישראל. גילה, שישה, שמחה, רנה, פצחה, צהלה, עלצה, עלזה, חדוה, תרועה. גילה, (זכריה ט) גילי מאד בת ציון. שישה, (ישעיהו סא) שוש אשיש בה'. שמחה, (שם סו) שמחו את ירושלם. רנה, (זכריה ב) רני ושמחי בת ציון. פצחה, (ישעיהו נד) פצחי רנה וצהלי. צהלה, (שם יב) צהלי ורני. עלצה, (שמואל א ב) עלץ לבי בה'. עלזה, (תהילים כח) ויעלוז לבי ומשידי אהודנו. חדוה, שנאמר: (עזרא ו) ועבדו בני ישראל וגו'. תרועה, (תהילים צח) הריעו לה' כל הארץ. וכתיב: (שם מז) הריעו לאלהים בקול רנה, ואיתה דמפקין תרועה ומעיילין. דיצה, הא מה דאת אמר: (איוב מא) ולפניו תדוץ דאבה מקרטעא, כהדא חפיתא.

דבר אחר: נגילה ונשמחה בך תמן תנינן: נשא אדם אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה, אינו רשאי ליבטל. אמר רבי אידי: מעשה באשה אחת בצידן ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. אתון גבי רבי שמעון בן יוחאי בעיין למשתבקא דין מדין. אמר להון: חייכון! כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים, אלא מתוך מאכל ומשתה. הלכו בדרכיו ועשו לעצמן יום טוב ועשו סעודה גדולה, ושכרתו יותר מדאי. כיון שנתיישבה דעתו עליו, אמר לה: בתי! ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך! מה עשתה היא לאחר שישן? רמזה לעבדיה ולשפחותיה, ואמרה להם: שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא. בחצי הלילה ננער משנתיה, כיון דפג חמריה, אמר לה: בתי היכן אני נתון? אמרה ליה: בבית אבא. אמר לה: מה לי לבית אביך? אמרה ליה: ולא כך אמרת לי בערב, "כל חפץ טוב שיש בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך" אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך! הלכו להם אצל רבי שמעון בן יוחאי, ועמד והתפלל עליהם ונפקדו. ללמדך, מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות. והרי דברים קל וחומר: ומה אם בשר ודם על שאמר לבשר ודם שכמותו, אין לי חפץ בעולם טוב ממך נפקדו, ישראל המחכים לישועת הקדוש ברוך הוא בכל יום, ואומרים: אין לנו חפץ טוב בעולם אלא אתה, על אחת כמה וכמה! הווי, נגילה ונשמחה בך. למטרונה שהלך המלך בעלה ובניה וחתניה למדינת הים, ובאו ואמרו לה: באו בניך. אמרה: מה איכפת לי תשמחנה כלותי. כיון שבאו חתניה, אמרו לה: באו חתניך. אמרה: מה איכפת לי, תשמחנה בנותי. אמרו לה: בא המלך בעליך. אמרה: האי חדותא שלימה, חדו על חדו. כך לעתיד לבא באין הנביאים ואומרים לירושלים: (ישעיהו ס) בניך מרחוק יבואו, והיא אומרת להם: מה איכפת לי. (שם) ובנותיך על צד תאמנה, אמרה: מה איכפת לי. כיון שאמרו לה: (זכריה ט) הנה מלכך יבא לך, צדיק ונושע. אמרה: הא חדותא שלימה. דכתיב: (שם) גילי מאד בת ציון. וכתיב: (שם ב) רני ושמחי בת ציון. באותה שעה היא אומרת: (ישעיהו סא) שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי.

דבר אחר: נגילה ונשמחה בך. רבי אבין פתח: זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו. אמר רבי אבין: אין אנו יודעין במה לשמוח, אם ביום, אם בהקדוש ברוך הוא? בא שלמה ופירש: נגילה ונשמחה בך, בהקדוש ברוך הוא. בך בישועתך. בך בתורתך. בך ביראתך. אמר רבי יצחק: בך בכ"ב אותיות שכתבת לנו בתורה. בי"ת שנים. כ"ף עשרים. הרי בך.

נזכירה דודיך מיין מיינה של תורה. כגון: הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג. דבר אחר: נזכירה דודיך מיין מיין של אבות. מה פעל לפניך אדם הראשון? מי פעל לפניך כאברהם? מי פעל לפניך כיצחק? מי פעל לפניך כיעקב?

<< · מ"ג שיר השירים · א · ד · >>

1. בדפוס כאן: לְשׁוֹן פָּסוּק "וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה" (ישעיהו מ,ד).
2. בדפוס כאן: לְשׁוֹן פָּסוּק "וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר וְהָרְכָסִים לְבִקְעָה" (ישעיהו מ,ד).