מ"ג דברים לב א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות דברים


מ"ג דברים לב · א · >>

מקרא

כתיב: האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי

מנוקד: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי.

עם טעמים: הַאֲזִ֥ינוּ הַשָּׁמַ֖יִם וַאֲדַבֵּ֑רָה  וְתִשְׁמַ֥ע הָאָ֖רֶץ אִמְרֵי־פִֽי׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אַצִּיתוּ שְׁמַיָּא וַאֲמַלֵּיל וְתִשְׁמַע אַרְעָא מֵימְרֵי פוּמִּי׃
ירושלמי (יונתן):
וַהֲוָה דִי מָטָא קִיצֵיהּ דְמשֶׁה נְבִיָא לְמִתְכַּנְשָׁא מִגוֹ עַלְמָא אָמַר בְּלִבֵּיהּ לֵיתָנָא מַסְהִיד בְּעַמָא הָדֵין סַהֲדִין דְטַעֲמִין מִיתוּתָא בְּעַלְמָא הָדֵין הָאֲנָא מַסְהִיד בְּהוֹן סַהֲדִין דְלָא טַעֲמִין מִיתוּתָא בְּעַלְמָא הָדֵין בְּרַם סוֹפֵיהוֹן לְאִתְחַדְתָּא לְעַלְמָא דְאָתֵי יְשַׁעְיָה נְבִיָא כַּד הֲוָה מִתְנַבֵּי בִּכְנִישַׁתְהוֹן דְיִשְרָאֵל יְהַב שְׁמִיעָא לִשְׁמַיָא וְצַיְיתָא לְאַרְעָא מִן בִּגְלַל דַהֲוָה קָרִיב לְאַרְעָא וְרָחִיק מִן שְׁמַיָא בְּרַם משֶׁה נְבִיָא כַּד הֲוָה מִתְנַבֵּי בִּכְנִישַׁתְהוֹן דְיִשְרָאֵל יְהַב שְׁמִיעָא לְאַרְעָא וְצַיְיתָא לִשְׁמַיָא מִן בִּגְלַל דַהֲוָה קָרִיב לִשְׁמַיָא וְרָחִיק מִן אַרְעָא דְהָכִין כְּתִיב אַצִיתוּ שְׁמַיָא וַאֲמַלֵיל וְתִשְׁמַע אַרְעָא מַמְלַל פֻּמִי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"האזינו השמים" - שאני מתרה בהם בישראל ותהיו אתם עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים וכן ותשמע הארץ ולמה העיד בהם שמים וארץ אמר משה אני בשר ודם למחר אני מת אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם לפיכך העיד בהם שמים וארץ עדים שהם קיימים לעולם ועוד שאם יזכו יבואו העדים ויתנו שכרם הגפן תתן פריה והארץ תתן יבולה והשמים יתנו טלם ואם יתחייבו תהיה בהם יד העדים תחלה ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואח"כ ואבדתם מהרה על ידי העובדי כוכבים

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"האזינו השמים" - על דרך הפשט צדקו דברי ר"א כי הכתובים יתנו עדיהם בכל הדברים שהם קיימים ועומדים וכן שמעו הרים את ריב ה' (מיכה ו ב) וגם אבן יהושע כי שם כתיב (יהושע כד כז) כי היא שמעה ועל דרך האמת הם השמים והארץ הראשונים הנזכרים בבראשית כי הם יבואו בברית עם ישראל על כן אמר שיאזינו השמים וישמעו התנאים ואיך יעשה בהם

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

היה ר' מאיר אומר: כשהיו ישראל זכאים היו מעידים בעצמם, שנ' יהושע כד ויאמר יהושע אל העם עדים אתה בכם. קלקלו בעצמם, שנא' הושע יב סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל - העיד בהם שבט יהודה ובנימין, שנ' ישעיה ה ועתה יושבי ירושלם ואיש יהודה שפטו נא ביני ובין כרמי מה לעשות עוד לכרמי. קלקלו שבט יהודה, שנא' ירמיה ג בגדה יהודה - העיד בהם את הנביאים, שנ' מלכים ב יז ויעד ה' בישראל וביהודה ביד נביאים כל חוזה. קלקלו בנביאים, שנא' דברי הימים ב לו ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ומתעתעים בנביאיו - העיד בהם את השמים, שנאמר דברים ל העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ. קלקלו בשמים, שנא' ירמיה ז האינך רואה מה הם עושים... הבנים מלקטים עצים, והאבות מבערים את האש, והנשים לשות בצק לעשות כוונים למלכת השמים - העיד בהם את הארץ, שנא' ירמיה ו שמעי ארץ, הנה אני מביא רעה. קלקלו בארץ, שנאמר הושע יב מזבחותם כגלים על תלמי שדי - העיד בהם את הדרכים, שנא' יחזקאל טז כל ראש דרך גגות בבית רמתך. שמעו את הגוים. ירמיה ו עמדו על דרכים, קלקלו דרכים - העיד בהם הגגות. קלקלו הגגות - העיד בהם את הגוים. קלקלו בגוים, שנ' תהלים קי ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם - העיד בהם את ההרים, שנאמ' מיכה ו שמעו הרים את ריב ה'. קלקלו בהרים, שנא' הושע ד על ראשי ההרים יזבחו - העיד בהם את הבהמה, שנאמר ישעיה א ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו. קלקלו בבהמה, שנא' תהלים קו וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב - העיד בהם את החיה, שנ' ירמיה ח גם חסידה בשמים ידעה מועדיה ותור וסיס ועגור. קלקלו בחיה, שנא' יחזקאל א ואשוב ואראה והנה תבנית רמש ובהמה שקץ - העיד בהם את הדגים, שנא' איוב יב או שיח לארץ ותורך, ויספרו לך דגי הים. קלקלו בדגים, שנא' חבקוק א ותעשה אדם כדגי הים - העיד בהם את הנמלה, שנאמ' משלי ו לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם, אשר אין לה קצין, תכין בקיץ לחמה. ר' שמעון בן אלעזר אומר: עלוב היה אדם זה, שצריך ללמד מן הנמלה. אלו למד ועשה - עלוב היה; אלא שצריך ללמד מדרכיה, ולא למד!

עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב"ה: רבש"ע, הרי עדי קיימים, שנ' דברים ל העדותי בכם את השמים ואת הארץ! אמר לה: הרי אני מעבירן, שנ' ישעיה סה כי הנני בורא השמים החדשים. אומרת לפניו: רבש"ע, הריני רואה מקומות שקלקלתי ובושתי, שנא' ירמיה ב ראי דרכך בגיא, דעי מה עשית! ואומר לה: הריני מעבירם, שנא' ישעיה מ כל גיא ינשא. אומרת לפניו: רבש"ע, הרי שמי קיים! אומר לה: הריני מעבירו, שנאמר ישעיה סב וקורא לך שם חדש. אומרת לפניו: רבש"ע, הרי שמך קרוי על שם הבעלים! אומר לה: הריני מעבירו, שנאמר הושע ב והסירותי את שמות הבעלים מפיה. אומרת לפניו: רבש"ע, אע"פ כן, בני ביתי מזכירים אותו! אומר לה: הושע ב ולא יזכרו עוד בשמם. שוב למחר עתידה שתאמר לפניו: רבש"ע, כבר כתבת ירמיה ג לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר! אומר לה: כלום הכתבתי לך, אלא איש! והלא כבר נאמר הושע יא כי אל אנכי ולא איש! וכי גרושים אתם לי, בית ישראל? והלא כבר נאמר ישעיה נ כה אמר ה' איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו?

ד"א האזינו השמים - משל למלך שמסר את בנו לפדגוג, להיות יושב ומשמרו. אמר אותו הבן: כסבור אבא שהועיל כלום, שמסרני לפדגוג? - עכשיו הריני משמרו, כדי שיאכל וישתה וישן, ואלך אני ואעשה רצוני וצרכי! אמר לו אביו: אף אני לא מסרתיך לפדגוג, כדי שלא יהיה מזיזך. כך אמר להם משה לישראל: שמא אתם סבורים לברוח על כנפי השכינה, או לזוז מעל הארץ? ולא עוד אלא שהשמים כותבים, שנ' איוב כ יגלו שמים עוונו, ומנין שאף הארץ מודעת? שנא' וארץ מתקוממה לו. עתידה כנסת ישראל שתעמיד לדין לפני המקום, ואומרת לפניו: רבש"ע, איני יודעת מי קלקל במי, ומי שינה במי: אם ישראל קלקלו לפני המקום, ואם המקום שינה בהם בישראל? כשהוא אומר תהלים נ ויגידו שמים צדקו - הוי ישראל קלקלו לפני המקום; ואין המקום שינה בהם בישראל, שנ' מלאכי ג כי אני ה' לא שניתי.

ד"א האזינו השמים - היה ר' יהודה אומר: משל למלך שהיו לו אפוטרופוסים במדינה, והשלים להם את שלו, ומסר להם את בנו, ואמר להם: כל זמן שבני עושה לי רצוני - היו מערבים ומעדנים אותו, ומפנקים אותו ומאכילים אותו ומשקים אותו; וכשאין בני עושה רצוני - אל יטעום משלי כלום! כך בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? דברים כח יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, לתת מטר ארצך בעתו, וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? דברים יא וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר, והאדמה לא תתן את יבולה.

ד"א האזינו השמים - משל למלך שיצא בנו לתרבות רעה. התחיל לקבול עליו באחיו, התחיל לקבול עליו באוהביו, התחיל לקבול עליו בשכניו, התחיל לקבול עליו בקרוביו, לא זז האב ההוא מלהיות קובל והולך - עד שאמר לשמים: למי אקבול עליו חוץ מאלו? לכך נאמר האזינו השמים.

ד"א האזינו השמים אלו שאין דיין של צדיקים, אלא שמרחיבים על העולם שהם בתוכו; שבזכות שישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? דברים כח יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים, ואין לשון פתיחה אלא לשון הרווחה, שנאמר ויפתח את רחמה. ואלו אין דיין של רשעים, אלא שדוחקים את העולם שהם בתוכו; שבשעת שאין עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? ועצר השמים, ואין לשון עצירה אלא לשון דוחק, שנ' כי עצר ה' בעד כל רחם.

ד"א האזינו השמים ואדברה - אמר לו הקב"ה למשה: אמור להם לישראל, הסתכלתי בשמים ובארץ שבראתי לשמשכם, שמא שינו את מידתם, או שמא גלגל חמה אינו עולה אלא מן המזרח ומאיר לכל העולם כולו - ולא! כענין שנא' וזרח השמש ובא השמש. ולא עוד, אלא שמח לעשות לי רצוני, שנא' והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח:

ותשמע הארץ אמרי פי. הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם, שמא שינתה את מדתה, שמא זרעתם ולא צמחה, שמא זרעתם חטים והעלית שעורים, או שמא פרה אינה דשה ואינה חורשת היום, או שמא חמור זה אינו טוען ואינו הולך. וכן לענין היום הוא אומר ירמיה ה ואותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו, אשר שמתי חול גבול לים? שמשעה שגזרתי על הים שמא שינה את מדותיו, ואומר אעלה ואציף את העולם? - לא! כענין שנא' איוב לח ואשבר עליו חוקי, ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף! ולא עוד אלא שמצטער ואין יכול מה לעשות, כענין שנא' יהמו גליו ולא יוכלו. והרי דברי' ק"ו: ומה אלו, שלא נעשו לשכר ולא להפסד, אם זוכים אין מקבלים שכר, ואם חוטאים אין מקבלים פורענות, ואין חסים על בניהם ועל בנותיהם - לא שינו את מדתם; אתם, שאם זכיתם אתם מקבלים שכר, ואם חטאתם אתם מקבלים פורענות, ואתם חסין על בניכם ובנותיכם, עאכ"ו שאתם צריכים שלא תשנו את מדותיכם!

ד"א האזינו השמים - היה רבי בנאה אומר: בזמן שאתם מתחייבים - אין פושטים בו יד אלא עדים, שנא' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו, ואח"כ בני אדם שמשתמשים ובאים, שנא' ויד כל העם באחרונה. בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? וחרה אף ה' בכם ועצר השמים, ואחר פורענות משתמשת ובאה, שנא' ואבדתי בהם. ובזמן שישראל עושים רצונו של מקום, מה נאמר בהם? הושע ב והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים והארץ תענה, וזרעתיה לי בארץ.

ד"א האזינו השמים ואדברה - היה ר' יהודה בן חנניה אומר: בשעה שאמר משה האזינו השמים, היו השמים ושמי השמים דוממים. ובשעה שאמר ותשמע הארץ אמרי פי, היתה הארץ וכל אשר עליה דוממים. ואם תמיה אתה על הדבר - צא וראה מה נאמר ביהושע יהושע י ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון וידום השמש וירח עמד ולא היה כיום ההוא. נמצינו למדים, שהצדיקים שולטים בכל העולם כולו.

ד"א האזינו השמים - לפי שהיה משה קרוב לשמים, לפיכך אמר האזינו השמים; לפי שהיה רחוק מן הארץ, לפיכך אמר ותשמע הארץ אמרי פי. בא ישעיה וסמך לדבר, ואמר ישעיה א שמעו שמים והאזיני ארץ. שמעו שמים - שהיה רחוק מן השמים, והאזיני ארץ - שהיה קרוב לארץ.

ד"א לפי שהיו שמים מרובים פתח בהם בלשון מרובה ולפי שהיתה ארץ מועטת פתח בה בלשון מועט, ותשמע הארץ אמרי פי. בא ישעיה וסמך לדבר, ואמר שמעו שמים והאזיני ארץ, ליתן את המרובה במרובים ואת המעוטה למעוטים. וחכ"א: אין הדבר כן, אלא שהעדים מגידים: אם נמצאו דבריהם מכוונים כאחד - עדותם קיימת, ואם לאו - אין עדותם קיימת; כך, אלו אמר משה האזינו השמים ושותק - היו שמים אומרים: לא שמענו אלא בהאזנה. ותשמע הארץ - היתה הארץ אומרת לא שמעתי אלא בשמיעה; בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ, ליתן האזנה ושמיעה לשמים - והאזנה ושמיעה לארץ.

ד"א האזינו השמים - על שם שניתנה תורה מן השמים, שנאמר שמות כ אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. ותשמע הארץ אמרי פי - שעליה עמדו ישראל ואמרו שמות כד כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע.

ד"א האזינו השמים - שלא עשו מצוות שניתנו להם מן השמים. ואלו הם מצות שניתנו להם מן השמים? - עיבור שנים וקביעות חדשים, שנאמר והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ותשמע הארץ - שלא עשו מצוות שניתנו להם בארץ: לקט ושכחה ופיאה, תרומות ומעשרות, שמיטים ויובלות.

ד"א האזינו השמים - שלא עשו כל מצות שניתנו להם מן השמים ולא עשו כל מצות שניתנו להם בארץ. משה העיד בישראל שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים. אמר להם: אני בשר ודם, למחר אני מת. אם ירצו לומר לא קבלנו את התורה - מי בא ומכחישם? לפיכך העיד עליהם שני עדים שהם קיימים לעולם ולעולמי עולמים. והמקום העיד בהם את השירה, שנאמר למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל. אמר: שירה תעיד בהם למטן, ואני למעלן. ומנין שהמקום קרוי עד ממהר? שנא' מלאכי ג וקרבתי לכם למשפט והייתי עד ממהר, ואומר ירמיה כט ואנכי היודע ועד, ואומר מיכה א ויהי ה' אלהיכם בכם לעד: