[טו] איל בן יומו נקרא איל. דאם לא כן 'אילים הוא דלא אכל אבל כבשים אכל', אלא שנקרא 'איל' אפילו בן יומו, כך איתא במרובה (בבא קמא דף סה:). ואף על גב דלענין קרבן לא הוי איל רק בן שתי שנים, בודאי היכי דשני בלשני למכתב, כמו אצל קרבן נכתב "כבשים" (במדבר כ"ט, י"ג) ונכתב "אילים" (שם), בודאי שם פירושו דהוא איל לגמרי, פירושו כשהוא קשה, וכשהוא בן שתים אז שפיר נקרא 'איל' מפני שהוא קשה, כי 'איל' הוא לשון קשה, מגזרת "ואת אילי הארץ לקח", אבל בכל מקום דכתיב סתמא - אפילו בן יומו נקרא 'איל', אף על גב דהשתא אינו קשה, מכל מקום מין קשה הוא, וסופו להיות כך:
"רחליך ועזיך לא שכלו" הנה הפך זה מצאת בי שלא בלבד עבדתיך באמונה במשפט הצדיקים אבל היטבתי לך יותר שהשתדלתי באופן שלא שכלו:
" ואילי צאנך לא אכלתי" אפילו כמנהג שאר הרועים:
(לח)" זה עשרים שנה", ג] יצויר שרודף אחריו על אודות דמי השכירות, וזה בשתי פנים, או שלקח יותר מן הראוי ומבקש שיחזיר לו, או שלקח פחות מן הראוי והוא רודף אחריו למלאות לו הטעות, ועז"א על הצד הראשון שתחשוב שלקחתי יותר מן המגיע לי, עז"א "זה עשרים שנה אנכי עמך", ר"ל חשוב מצדך, הנה יוכל לאמר שהיה השכירות יתר על הראוי ושמגיע לך דברים ממני בארבעה פנים. א] אם לא עשיתי עבודתי כראוי בשמירת הצאן, ועי"כ שכלו את הולדות מחסרון השגחה כראוי לרועה נאמן אשר בזרועו יקבץ טלאים עלות ינהל. עז"א "רחליך ועזיך לא שכלו". ב] אם אכל מצאנו יותר כפי הקצוב לפועל, לקחת למאכל ביתו. עז"א "ואילי צאנך לא אכלתי", שלא אכל כלל אף מה שהותר לפועל לאכול כפי המנהג:
זה עשרים וגו'. טעם אומרו עשרים שנה כי לצד זמן מועט ישתמר הגנב והרמאי מעשות רע אבל לא לאורך הזמן, לזה אמר זה עשרים שנה וכולם שוים לטובה. ודבר זה אין לקחת ממנו הוכחה אם היה יעקב עם אדם בלתי מרגיש ברמאות, לזה אמר עמך הראית בי מימיך עול, והוכיח הוכחות מוכיחות כאשר אבאר בס"ד:
רחליך ועזיך וגו'. צריך לדעת כוונת יעקב בזה, אם לומר פרטי ההצלחה אין זה מקומן של דברים אלו, גם אומרו ואילי צאנך וגו' מי יניחהו לאוכלן ואם לא ידע אדם ועד עתה מי יעיד על הדבר:
אכן כוונת יעקב היא להיות כי דרך רועה גנב יתחכם לגנוב באומרו כי לא כל הצאן ילדו מהם ילדו ומהם שכלו ולוקחים לעצמם, ומעתה הוכחה גדולה אומרו יעקב רחליך ועזיך לא שכלו ובזה אין מקום לחשד שאכלתי וכו' שאם היה חפץ לאכול משלו היה לו מקום לומר לו כך וכך שכלו מהצאן, ומה' היה הדבר לשמור חסידו מחשד ולא שכלה אחת מצאנו כדי שלא יחשדנו שאכלו, וטם אומרו אילי צאנך התורה הוציאה גדי בלשון איל ללמוד מכאן גדי בן יומו קרוי איל, ואולי יכוין על פי מה שכתב הרמב"ם בהל' גזילה (פ"ב) וז"ל הגוזל טלה ונעשה איל וכו' הוי שינוי בידו וקנהו אף על פי שלא נתיאשו הבעלים ע"כ, לזה נתכוון לומר שאפי' בדרך שאין יכול להוציאו מידו כפי הדין לא עשה פירוש שלא גזל ממנו גדי וגדל אצלו ונעשה איל וכשהחזיר לו החזיר גדי ונמצא אכל מה שגדל ונעשה איל:
ואילי צאנך לא אכלתי. אמר רבא: שור בן יומו קרוי שור, דכתיב: "שור או כשב או עז כי יולד"; איל בן יומו קרוי איל, שנאמר: ואילי צאנך לא אכלתי, אילים הוא דלא אכל, הא כבשים אכל? אלא שמע מינה איל בן יומו קרוי איל:
ואילי צאנך לא אכלתי מכאן אמרו איל בן יומו קרוי איל וכו' קשה שהרי פרש"י בפר' שלח לך בן י"ג חדש ויום אחד קרוי איל וקשיא דידיה אדידיה י"ל דהא דאמ' בן י"ג חדש קרוי איל ה"מ כשנכתב כבש אצלו כגון שם בפר' שלח לך ובמקום שכתוב איל בלא כבש אצלו כגון כאן ואילי צאנך לא אכלת איל בן יומו קרוי איל כמו שפי' רש"י בכאן:
אלוה צורי תפלתי
כי סייענו בחדושי ויצא
ואל יהי נפשי נאלח
בפירוש פרשת וישלח
