התורה והמצוה על דברים יב כד
<< | התורה והמצוה על דברים • פרק י"ב • פסוק כ"ד |
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כו • כז • כח • כט • ל •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
לֹ֖א תֹּאכְלֶ֑נּוּ עַל־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם׃
פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יב כד:
מד.
לא תאכלנו . הוא מיותר, ומרבה איסור אכילת בשר בחלב. ובחולין קטו מפרש לה, שהוא דבר הלמד מענינו, "במה הכתוב מדבר בשני מינים", ונדחקו רש"י ותוס'.
ולדעתי הנה במכילתא משפטים רל אמר, "איסי אומר ולא תאכל הנפש עם הבשר - להביא בב"ח, שאסור באכילה". ונראה פירושו, שס"ל כר"מ בנדה ט, שדם נעכר ונעשה חלב. ועפ"ז אמר בבכורות ו ע"ב, שמה שחלב מותר באכילה הוא חדוש, כי שרשו הוא דם. ועפ"ז ס"ל לאיסי לפרש, רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש - ולא תאכל הנפש הזה, שהוא הדם, כשהוא עם הבשר ביחד. והיינו אם נעכר ונעשה חלב, שאז בפ"ע מותר, ועם הבשר אסור.
ופה קאי בשטת ר' חנינא בן גמליאל, שמ"ש ולא תאכל הנפש עם הבשר - מזהיר על הדם מן החי. וכשאוכל אבמה"ח עם דמו, ומוזהר משום לא תאכל הנפש ומשום לא תאכל הבשר - מפרש מה שכפל לא תאכלנו, שהכנוי דינו כאלו נכפל הפעל שנית. ופי' לא תאכלנו - היינו הנפש עם הבשר. ומדבר ג"כ בשני מינים, שלא יאכל הנפש ביחד עם הבשר. ר"ל שמוזהר על שניהם, אם דם הזה שהוא הנפש נעכר ונעשה חלב, לא יאכלנו ביחד עם הבשר. כי דבר הלמד מענינו הוא, שמדבר בשני מינים - הנפש שהוא החלב עם הבשר, כי הכנוי מציין הענין הנאמר למעלה.
ומ"ש "והלא דין הוא" - עיין במכלתא שם בזה באופנים אחרים.
ומ"ש "ר"ג אומר וכו'" - מחקו הגר"א מכאן, כי מקומו למעלה ( ראה יב ).
<< · התורה והמצוה על דברים · יב · כד · >>
קיצור דרך: mlbim-dm-12-24