התורה והמצוה על דברים יב ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יב ט:

יז.

כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. ר"ש מפרש שירושלים נקרא מנוחה, כמ"ש זאת מנוחתי עדי עד, ושילה נקרא נחלה, ופי' - שלא באתם אל המנוחה ואף לא אל הנחלה. ור"י מפרש שירושלים נקרא נחלה, כמ"ש היתה לי נחלתי כאריה ביער ואומר העיט צבוע נחלתי לי [כ"ה בגמ' זבחים קיט].

ומ"ש ליתן היתר בבמה, הוא כמ"ש בגמ' (זבחים קיט): למה חלקן, כדי ליתן היתר בין זל"ז. ונראה שר"י ור"ש אזלי לשטתם למעלה ( ראה ט ), שר"ש ס"ל שירושלים לא נתחלקה לשבטים, וא"א לקראה בשם נחלה; וע"כ קורא שילה בשם נחלה, כי היתה נחלת מטה יוסף. ור"י לשטתו שירושלים נתחלקה לשבטים, ויצדק עליה שם נחלה.

<< · התורה והמצוה על דברים · יב · ט · >>


קיצור דרך: mlbim-dm-12-09