התורה והמצוה על דברים יב כט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< | התורה והמצוה על דבריםפרק י"ב • פסוק כ"ט | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כו • כז • כח • כט • ל • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


דברים י"ב, כ"ט:

כִּֽי־יַכְרִית֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת־הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֛מָּה לָרֶ֥שֶׁת אוֹתָ֖ם מִפָּנֶ֑יךָ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְיָשַׁבְתָּ֖ בְּאַרְצָֽם׃



פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יב כט:

נג.

כי יכרית. פי' רז"ל, שר"ל שקיום מצוה זו יגרום שיכרית את הגוים, וכן פי' בזה בכ"מ.

ומ"ש אשר אתה בא שמה לרשת אותם מיותר, שהי"ל כי יכרית ה' א-להיך את הגוים מפניך - פי', שבשכר שתבא לרשת אותם - יכריתם מפניך וירשת אותם.

ומ"ש וירשת אותם וישבת בארצם , שהוא מיותר דהא מצוה זו אינה תלויה בירושה וישיבה - פי' שבא להוציא שלא נטעה ממ"ש לקמן וישבת בעריהם ובבתיהם - שאין להם רשות לבנות ערים ובתים אחרים חדשים; לכן תפס וישבת בארצם. ועוד דייקא שהוא צווי - מצוה עליך לירש ולישב אח"כ בא"י, וע"ז הביא מעשים אלה.





קיצור דרך: mlbim-dm-12-29