התורה והמצוה על דברים יב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יב ד:

ז.

לא תעשון כן לה' א-להיכם . קאי על כל הנאמר - בין עמ"ש ונתצתם ושברתם תשרפון - ומזה למד לא תעשה לנותץ אבן מן העזרות ושורף עצי הקדש; ובין עמ"ש ואבדתם את שמם ומזה למד ל"ת למוחק השם, כמ"ש במכות (דף כ"ב) ובשבת (דף ק"ב). וכן הרמב"ם (פ"ו מהל' יסודי התורה) פסק על שניהם שלוקה.

ואין זה לאו שבכללות, אחר שהאיסורין מפורשים בכתוב. וכמ"ש תוס' במנחות (דף נ"ח) ד"ה אין לוקין, ור"ג אמר שלא היה צריך להזהיר ע"ז, רק כולל דבר מוסר, שלא יגרמו ע"י עונותיהם שיעשה כן למקדשי אל.

ובכ"ז ממ"ש כי אם אל המקום - מבואר שאינו יוצא גם מכלל פשוטו ש לא תעשון כן לה' גם בזה, להעמיד לכם במות ולהקריב לה' בכ"מ - כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וכו' והבאתם שמה . וכמו שפירש ראב"ע ורשב"ם ורש"י בפי' א'.

<< · התורה והמצוה על דברים · יב · ד · >>


קיצור דרך: mlbim-dm-12-04