התורה והמצוה על דברים יב ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יב ח:

טו.

לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום , התכת הכתוב מוקשה מאד, ויל"פ (=יש לפרש) שמ"ש ככל אשר אנחנו עושים פה היום מציין הזמן שמיום ההוא ואילך, כמו שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן , כי משה אמר זה סמוך למיתתו שאז היו נכונים לעבור את הירדן וציין זמן העברתם את הירדן במלת היום , ר"ל מהיום והלאה שפתח כי אתם עוברים את הירדן וכו', אבד תאבדון את כל המקומות וכו', לא תעשון כן לה' א-חלהיכם, כי אם אל המקום אשר יבחר, שכולל ג"כ שבעת שיבחר ה' במקום קבוע בשילה ובית עולמים לא תעשון להקריב במות רק והבאתם עולותיכם. ואז כשיבחר במקום קבוע בשילה ובית עולמים - לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום. ר"ל מהיום ואילך, בבואכם אל הארץ, שאתם עושים איש כל הישר בעיניו להקריב בבמות, יען שלא באתם אל המנוחה, ואתם עוסקים במלחמה; ועברתם את הירדן וישבתם . ר"ל שהיום אתם עוסקים בירושה וישיבה וכבוש האויבים, וא"א לכם לבא אל המשכן ולכן תקריבו בבמות. אבל עת וישבתם בטח, והיה המקום אשר יבחר שמה תביאו וכו', השמר לך פן תעלה עולותיך בכ"מ אשר תראה, שמאז נאסרו הבמות.

ופי' זה עולה כפי הפשט בלי שום דוחק. וזה פי' הא' של הספרי, שעז"א עד שלא באו לשילה, ר"ל שזה מרמז במ"ש ככל אשר אנחנו עושים פה היום. ר"ל מהיום והלאה עד שיבחר ה' בשילה.

והדבר אחר מפרש שמ"ש ככל אשר אנחנו עושים פה היום מציין המשכן שבמדבר, והוא כפרש"י, וז"ל: לא תעשון מוסב למעלה, על כי אתם עוברים את הירדן וגו'. כשתעברו את הירדן מיד מותרים אתם להקריב בבמה כל י"ד שנה של כיבוש וחלוק. ובבמה לא הקריבו כל מה שאתם מקריבים פה היום במשכן שהוא עמכם, והוא כשר להקריב בו חטאות ואשמות. אבל בבמה אין קרב רק הנדר ונדב, וזה - איש כל הישר בעיניו , היינו נו"נ (=נדר ונידב) שמביאים שלא ע"י חובה, רק מצד שישר בעיניכם להביאם.

ולפי' זה במלת פה מציין את המשכן, ובמלת היום מציין זמן ההווה שהוא זמן המדבר. ומלת תעשון נמשך לשתים, ופי' - בזמן שלא באתם אל המנוחה, אז לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים, רק פה במשכן לא בבמה, כי [תעשון] איש כל הישר בעיניו .

וז"ש ד"א אנו מטלטלים את המשכן היום וכו', [וכן מבואר מלשון הגמ' זבחים (קיז עב), א"ק איש הישר בעיניו יעשה מבואר שפי' מלת תעשון נמשך לשתים] ובגי' הילקוט ככל אשר אנחנו עושים , חובה - בבית עולמים, רשות - בבמה.

ד"א לא תעשון צאו ועשו. מכאן אמרו עד שלא הוקם המשכן וכו', כמו שהוא בספרי. שבמ"ש חובה בבית עולמים וכו', מפרש כפי' הראשון - שמ"ש ככל אשר אנחנו פה היום, היינו מהיום ואילך עד משכן שילה; שמקריבים חובה בבית עולמים, אבל רשות מקריבים בבמה. ובד"א מפרש כפי' השני - שמ"ש היום מציין זמן המדבר, ומ"ש לא תעשון בא על היתר הבמות, שעז"א איש כל הישר בעיניו יעשה שעז"א צאו ועשו. והביא ע"ז לשון הספרי, שמ"ש עד שלא הוקם המשכן מפרש כפי' ראשון, והד"א מפרש כפי' השני, ועז"א מכאן אמרו. ר"ל שבשני הפירושים האלה תלוי שני הפירושים שאמרו בספרי. ועי' בז"א מה שהאריך ונדחק והתפלא בזה.

טז.

לר"י מציין רק איש , היינו יחיד. ורק הישר בעיניו, דהיינו נו"נ (=נדרים ונדבות) קרבים בבמת יחיד, אבל בבמת צבור מקריב בין הצבור בין היחיד; ובבמת יחיד - אין הצבור מקריבים כלל.

ולדעת ר"ש גם הצבור לא יקריבו חטאות ואשמות בעת היתר הבמות, ולמד לה ממ"ש ויעשו את הפסח בגלגל [כמ"ש במ' זבים קיח].

וי"ל שתליא בשני הפי' שכתבתי בסי' הקודם ( ראה טו ). ר"י מפרש מ"ש ככל אשר אנחנו עושים פה היום - מציין במלת היום זמן הגלגל. ור"ל מהיום נקריב איש - היינו היחיד יקריב בבמה, כל הישר - היינו נו"נ. ואינו מדבר מן המשכן, שבו אין הבדל בשום זמן. ור"ש מפרש כפי' השני - שבמלת היום מציין זמן משכן שבמדבר.

וכשאמר לא תעשו ככל אשר אנחנו עושים פה היום - ר"ל ש אנחנו שהם הצבור, מקריבים חטאות ואשמות. ומשנבוא לארץ - אין אנו מקריבים חטאות ואשמות, רק הישר בעיניו - נו"נ לבד. וז"ש ד"א פה היום - רש"א היום אנו מקריבים.

<< · התורה והמצוה על דברים · יב · ח · >>


קיצור דרך: mlbim-dm-12-08