התורה והמצוה על דברים יב יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יב יז:

ל.

לא תוכל לאכל בשעריך . בא לשון זה כ"פ על האזהרה, ר"ל שאין לך יכולת ע"ז, מפני שאי אתה רשאי; הגם שלולא האזהרה היית יכול.

ובא לשון זה לרוב, במקום שבענין אחר יכול לעשות כן.

  • כמו באונס ומוציא שם רע - לא יוכל שלחה כל ימיו, הגם שנשים אחרות יכול לשלחם.
  • ובאבדה - לא תוכל להתעלם, הגם שיש לפעמים מציאות שתוכל להתעלם. כמו אם הוא כהן והאבדה בבה"ק, או שאמר לו אביו היטמא.

ולכן נגד מ"ש שבעת היתר הבמות יוכלו לאכול שלמים בכ"מ, עתה בשעת איסור הבמות - לא תוכל לעשות כן, מפני שאינך רשאי.

לא.

מעשר דגנך ותירשך ויצהרך. היל"ל סתם "מעשרותיך", כמ"ש ב ראה יב וב ראה יט . וע"כ אמר שרצה לרמז על ארבעה מיני מעשרות:

0. [א] מעשר טהור.

1. [ב] מעשר טמא שלא יאכלנו בלא פדיון חוץ לחומה.

2. [ג] לקוח בכסף מעשר. שא"א לאכלו כלל אף ע"י פדיון, כי אינו נפדה חוץ לירושלים.

3. [ד] לקוח בכסף מעשר שנטמא. והוא אסמכתא דהא במכות יג ופ"ק דכריתות, שלכן הזכיר דגנך תירושך ויצהרך, לחייב על כאו"א בפ"ע. וכמ"ש הרמב"ם (הל' מעשר שני ב ה), ועיין לקמן ( ראה קמא )

לב.

לא תוכל לאכל בשעריך. ר"ש מפרש שנגד מ"ש רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בכל שעריך הטמא והטהור , אומר - לא תוכל לאכל בשעריך [ הטמא והטהור ] מעשר דגנך. כי מ"ש לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא, הוא רק וידוי, כמ"ש רש"י בפסחים כד, ולמד הלאו מכאן. ועתה שלמד הלאו מכאן - ידענו שמ"ש לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא הוא מוזהר עליו. וכמ"ש הרמב"ם (מ"ש ג): "ללמוד לאו מכאן".

ופסחים (שם) תפס הלאו - לא בערתי ממנו בטמא. והתוס' שם הקשו ממ"ש בכאן שאין ללמוד אזהרה מפסוק זה. ולק"מ - שאחר שלמד ר"ש מן לא תוכל לאכל בשעריך - ידעינן שמ"ש לא בערתי ממנו בטמא הוא אזהרה.

וכן בספרא ( ויקרא שיז ) - ראב"י אומר, מתוך שנאמר לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא, יכול ישראל שאכלו את המעשר אוננים או בטומאה יביאו קרבן עולה ויורד; סמך ג"כ על פסוק דכאן. ומ"ש ולא בערתי ממנו בטמא - הגיה הגר"א: "בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והא טמא, היכן הוא מוזהר". שכן לשון הגמ'.

ומ"ש יכול הנותן במתנה – פי' הז"ר שיכול שאם אכלו המקבל מתנה חוץ לירושלים, יהיה הנותן חייב.

לג.

לא תוכל לאכל בשעריך. הלשון בלתי מדוקדק. שבין הדברים שחשב פה, יש דברים שאסור לאכלם גם בירושלים, כמו חטאת ואשם. והי"ל לומר לא תוכל לאכול בכל מקום , כמו שפתח – פן תעלה עולותיך בכ"מ. ואמר ר' יוסי שבא לרמז כונה שניה. שהוא אזהרה למי שאינו מוציא את המעשר ואכלו בעצמו, אפי' מעשר עני. וזה מרמז במ"ש לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך - שתאכל הטבל הטבול למעשר עני, בענין שתאכל דגנך עם המעשר שבו בשעריך, הפך ממ"ש במ"ע - ואכלו בשעריך ושבעו, כמו שפי' בגמ' מכות טו.

לד.

לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכו' . כבר כתבנו ( ראה יא ) שהלשון בלתי מדוקדק, דהא בכאן חשיב גם חטאת ואשם ועולה, והם אסורים גם בירושלים! וע"ז הקדים ר"ש, שמ"ש פה בשעריך, לא בא על הכונה שבא בכ"מ - לציין כל ערי ישראל חוץ מירושלים. רק מציין חוץ להמחיצה, כ"א לפי מחיצתו. והוא ההפך של לפני ה' , שהוא מציין בתוך המחיצה, כ"א לפי מחיצתו. בקדשי קדשים נקרא לפני ה' - לפנים מן הקלעים, ובקדשים קלים נקרא לפני ה' - כל ירושלים (כנ"ל ראה יג ). ובהפך - ציין במלת בשעריך, כל שהוא חוץ למחיצתו הראויה לו - כ"א לפי מה שהוא. וז"ש: "לא בא הכתוב אלא ליתן מחיצה בין קדשים קלים לק"ק".

ועפ"י הקדמה זו - שמלת בשעריך אינו מציין ערי המדינה דוקא, רק מציין חוץ למחיצה; עפ"ז חדש ר"ש - שמציין ג"כ אם אוכל דבר שלא כפי דין אכילתו, שבזה נקרא שאתה אוכל בשעריך. ר"ל - אכילה דומה כאכילה בשעריך, שאינו מקפיד בו על דינים והלכות מיוחדים באכילת קדשים. והוציא עפ"ז, שבכל אלה שחשב פה ביחוד, יש בכ"א איסור חדש (=מחודש) , חוץ מאיסור אכילת חוץ לחומה, ובארו זה במכות טו במסקנא. משום שהכתובים דפה מיותרים, דהא כבר חשב הפרטים דפה שני פעמים: ( ראה יב ו ) והבאתם שמה עולותיכם . ( ראה יב יא ) שמה תביאו וכו', עולותיכם וזבחיכם וכו' . והי"ל לומר פה: "לא תוכל לאכלם בשעריך"! וע"כ (=ועל כרחך)שלכן חזר כ"א, כדי שנלמד בכ"א דבר חדש:

  • כי יקשה למה ליה למפרט בכורים, הא ק"ו ממעשר! וע"כ, שמרבה - אם לא אכלם כדינם בקריאה; שזה נקרא ג"כ אכילה בשעריך.
  • ועוד יקשה למה ליה למפרט תודה ושלמים, הא נלמד מק"ו! וע"כ מרבה אוכל לפני זריקת דמים, ובבכור מרבה - אם אכלו זר. וכל אלה נקראים ג"כ בשם "אוכל בשעריך", כי נאכלו שלא כמצותן.

ובכ"ז א"א להוציא גם מפשוטו - שהזהיר בכל אלה שלא להוציאם חוץ לחומה, כפשטות לשון לא תוכל לאכל בשעריך. רק שאחר שע"ז לא היה צריך לפרט כל אלה בפרטות, למדינן ג"כ ש בשעריך כולל ג"כ כל מה שאכלו שלא כמצותו וכמחיצתו. שכן תראה ברמב"ם בס' המצות (במל"ת קמד קמה קמו קמז קמט) וכן בחבורו למד מפסוק זה, לאו - לחוץ לחומה; ולאוין שחשב ר"ש.

והנה במה שמקשה גמ' מכות יז על ברייתא דפה - וכי מזהירין מן הדין! יש להשיב לפי מ"ש ההמ"ג עמ"ש בספרא פ' שמיני סט, שאזהרת שאר בהמה טמאה למדינן מק"ו. דאף שאין עונשין מה"ד, כיון שיש לאו הבא מכלל עשה וק"ו - עונשין מה"ד. וכ"ד הרמב"ם והרמב"ן מ"ש בפי' שם. וא"כ גם כאן, כיון שיש בכל אלה ק"ו ולאו הבא מכלל עשה - מזהירין מן הדין. רק מה שאין הגמרא מתרץ כן משום שכל בעל המאמר שם הוא רבא.

וכבר בארתי בפי' הספרא סוף פ' שמיני, ששם אומר " בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל - בין טרפה כשרה לטרפה פסולה. אחרים אוסר, ליתן אזהרה לחיה". ובארתי, שלדעת אחרים צ"ל שלא נודע אזהרה לחיה, ממה שיש ק"ו ולאו הבא מכלל עשה, כי לא ס"ל סברת הרב המגיד. ולדעת הת"ק ידעינן אזהרה לחיה ממה שיש ק"ו ולאו הבא מכלל עשה, כדעת הספרא בפ' שמיני וכסברת הסמ"ג.

ומבואר שדעת הת"ק דטרפה חיה, כמ"ש בחולין מג; ודעת אחרים - דטרפה אינה חיה. וא"א לדרוש כהת"ק. ומבואר בבכורות ג שרבא ס"ל, שטרפה אינה חיה. ובהכרח ס"ל כאחרים ולא ס"ל סברת ההמ"ג, ולכן הקשה לדידיה: וכי מזהירין מן הדין! אבל למ"ד טרפה חיה - י"ל שס"ל שר"ש סובר כן, וסובר סברת ההמ"ג. ובפרט שבספרי לקמן ( ראה צז ) מביא אזהרה לבהמות טמאות, מק"ו ולאו הבא מכלל עשה וכסברת ההמ"ג.

וא"כ יתפרשו דברי ר"ש כפשטן - שלדידיה מזהירין מן הדין, כי יש בכל אלה ק"ו ולאו הבא מכלל עשה.

<< · התורה והמצוה על דברים · יב · יז · >>


קיצור דרך: mlbim-dm-12-17