התורה והמצוה על דברים יב כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


פירוש מלבי"ם על ספרי על דברים יב כב:

מא.

אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל . כבר התבאר ( ראה כז ) דתלתא כצבי וכאיל כתיבי.

ובספרי דריש ג' דרשות. ובכאן לא הזכיר רק דרשא א' - למעט מחזה ושוק שלמד מכאן; והוסיף שא"צ כליות ויותרת. ר"ל, שאין דינו כשלמים, שיצרך חזה ושוק וכליות ויותרת.

ורבי אלעזר הקפר דריש מכאן לענין שחיה בעי שחיטה. וזה כשטת הגמ' בכורות לג, שדריש מ"ש ג"פ כצבי וכאיל באופן אחר וחד לדבר קפרא, ומובא בחולין כח ושם תפיס פסולי המוקדשים. ועיין ברמב"ם (שחיטה א) ובכ"מ שם.

ורבי אומר, שמ"ש כאשר צויתיך - מלמד שהלכות שחיטה נאמרו בהלמ"מ (=הלכה למשה מסיני), ושחיטת עוף מהתורה.

<< · התורה והמצוה על דברים · יב · כב · >>



קיצור דרך: mlbim-dm-12-22