קטגוריה:דברים יב ח
לא תעשון ככל אשר אנחנו עשים פה היום איש כל הישר בעיניו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּן כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֧חְנוּ עֹשִׂ֛ים פֹּ֖ה הַיּ֑וֹם אִ֖ישׁ כׇּל־הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָֽיו׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ/ן כְּ֠/כֹל אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֧חְנוּ עֹשִׂ֛ים פֹּ֖ה הַ/יּ֑וֹם אִ֖ישׁ כָּל־הַ/יָּשָׁ֥ר בְּ/עֵינָֽי/ו׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
אונקלוס: | לָא תַעְבְּדוּן כְּכֹל דַּאֲנַחְנָא עָבְדִין כָּא יוֹמָא דֵין גְּבַר כָּל דְּכָשַׁר בְּעֵינוֹהִי׃ |
ירושלמי (יונתן): | לֵיתֵיכוֹן רַשָּׁאִין לְמֶעֱבַד הֵיכְמָא דַאֲנָן עָבְדִין הָכָא יוֹמָא דֵין גְּבַר כָּל דְּכָשַׁר בְּעֵינוֹי: |
רש"י (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
מדרש ספרי (כל הפרק)
לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים. (זבחים קיב) עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות. משהוקם המשכן, נאסרו הבמות, ועבודה בכהנים.
עד שלא באו לשילה הותרו הבמות, משבאו לשילה נאסרו הבמות. בוא לנוב וגבעון, הותרו הבמות. באו לירושלים נאסרו הבמות, מכאן ואיך לא הותרו.
ד"א לא תעשון וכו'. אנו מטלטלים את המשכן, היום אנו אסורים בבמות; משנבוא לארץ אין אנו מטלטלים את המשכן, ואין אנו (מותרים) [אסורים] בבמה.
(זבחים קיג קיח) ר' יהודה אומר: יכול יהיו הצבור מקריבים בבמה? ת"ל איש, היחיד מקריב בבמה ואין הצבור מקריב בבמה.
כל הישר בעיניו. כל הנידר ונידב - קרב בבמת יחיד, וכל שאינו נידר ונידב - אינו קרב בבמת יחיד.
(שם) ד"א פה היום, ר"ש אומר: היום אנו מקריבים חטאות ואשמות, משנבוא לארץ אין אנו מקריבים חטאות ואשמות [אפילו בבמה גדולה].מלבי"ם - התורה והמצוה
טו.
לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום , התכת הכתוב מוקשה מאד, ויל"פ (=יש לפרש) שמ"ש ככל אשר אנחנו עושים פה היום מציין הזמן שמיום ההוא ואילך, כמו שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן , כי משה אמר זה סמוך למיתתו שאז היו נכונים לעבור את הירדן וציין זמן העברתם את הירדן במלת היום , ר"ל מהיום והלאה שפתח כי אתם עוברים את הירדן וכו', אבד תאבדון את כל המקומות וכו', לא תעשון כן לה' א-חלהיכם, כי אם אל המקום אשר יבחר, שכולל ג"כ שבעת שיבחר ה' במקום קבוע בשילה ובית עולמים לא תעשון להקריב במות רק והבאתם עולותיכם. ואז כשיבחר במקום קבוע בשילה ובית עולמים - לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום. ר"ל מהיום ואילך, בבואכם אל הארץ, שאתם עושים איש כל הישר בעיניו להקריב בבמות, יען שלא באתם אל המנוחה, ואתם עוסקים במלחמה; ועברתם את הירדן וישבתם . ר"ל שהיום אתם עוסקים בירושה וישיבה וכבוש האויבים, וא"א לכם לבא אל המשכן ולכן תקריבו בבמות. אבל עת וישבתם בטח, והיה המקום אשר יבחר שמה תביאו וכו', השמר לך פן תעלה עולותיך בכ"מ אשר תראה, שמאז נאסרו הבמות.
ופי' זה עולה כפי הפשט בלי שום דוחק. וזה פי' הא' של הספרי, שעז"א עד שלא באו לשילה, ר"ל שזה מרמז במ"ש ככל אשר אנחנו עושים פה היום. ר"ל מהיום והלאה עד שיבחר ה' בשילה.
והדבר אחר מפרש שמ"ש ככל אשר אנחנו עושים פה היום מציין המשכן שבמדבר, והוא כפרש"י, וז"ל: לא תעשון מוסב למעלה, על כי אתם עוברים את הירדן וגו'. כשתעברו את הירדן מיד מותרים אתם להקריב בבמה כל י"ד שנה של כיבוש וחלוק. ובבמה לא הקריבו כל מה שאתם מקריבים פה היום במשכן שהוא עמכם, והוא כשר להקריב בו חטאות ואשמות. אבל בבמה אין קרב רק הנדר ונדב, וזה - איש כל הישר בעיניו , היינו נו"נ (=נדר ונידב) שמביאים שלא ע"י חובה, רק מצד שישר בעיניכם להביאם.
ולפי' זה במלת פה מציין את המשכן, ובמלת היום מציין זמן ההווה שהוא זמן המדבר. ומלת תעשון נמשך לשתים, ופי' - בזמן שלא באתם אל המנוחה, אז לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים, רק פה במשכן לא בבמה, כי [תעשון] איש כל הישר בעיניו .
וז"ש ד"א אנו מטלטלים את המשכן היום וכו', [וכן מבואר מלשון הגמ' זבחים (קיז עב), א"ק איש הישר בעיניו יעשה מבואר שפי' מלת תעשון נמשך לשתים] ובגי' הילקוט ככל אשר אנחנו עושים , חובה - בבית עולמים, רשות - בבמה.
ד"א לא תעשון צאו ועשו. מכאן אמרו עד שלא הוקם המשכן וכו', כמו שהוא בספרי. שבמ"ש חובה בבית עולמים וכו', מפרש כפי' הראשון - שמ"ש ככל אשר אנחנו פה היום, היינו מהיום ואילך עד משכן שילה; שמקריבים חובה בבית עולמים, אבל רשות מקריבים בבמה. ובד"א מפרש כפי' השני - שמ"ש היום מציין זמן המדבר, ומ"ש לא תעשון בא על היתר הבמות, שעז"א איש כל הישר בעיניו יעשה שעז"א צאו ועשו. והביא ע"ז לשון הספרי, שמ"ש עד שלא הוקם המשכן מפרש כפי' ראשון, והד"א מפרש כפי' השני, ועז"א מכאן אמרו. ר"ל שבשני הפירושים האלה תלוי שני הפירושים שאמרו בספרי. ועי' בז"א מה שהאריך ונדחק והתפלא בזה.
טז.
לר"י מציין רק איש , היינו יחיד. ורק הישר בעיניו, דהיינו נו"נ (=נדרים ונדבות) קרבים בבמת יחיד, אבל בבמת צבור מקריב בין הצבור בין היחיד; ובבמת יחיד - אין הצבור מקריבים כלל.
ולדעת ר"ש גם הצבור לא יקריבו חטאות ואשמות בעת היתר הבמות, ולמד לה ממ"ש ויעשו את הפסח בגלגל [כמ"ש במ' זבים קיח].
וי"ל שתליא בשני הפי' שכתבתי בסי' הקודם ( ראה טו ). ר"י מפרש מ"ש ככל אשר אנחנו עושים פה היום - מציין במלת היום זמן הגלגל. ור"ל מהיום נקריב איש - היינו היחיד יקריב בבמה, כל הישר - היינו נו"נ. ואינו מדבר מן המשכן, שבו אין הבדל בשום זמן. ור"ש מפרש כפי' השני - שבמלת היום מציין זמן משכן שבמדבר.
וכשאמר לא תעשו ככל אשר אנחנו עושים פה היום - ר"ל ש אנחנו שהם הצבור, מקריבים חטאות ואשמות. ומשנבוא לארץ - אין אנו מקריבים חטאות ואשמות, רק הישר בעיניו - נו"נ לבד. וז"ש ד"א פה היום - רש"א היום אנו מקריבים.
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
משכן ה' הוא לא בית מטבחיים!
בדברים יב ח, מצוה משה את בני ישראל: "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום, איש כל הישר בעיניו". מה בדיוק עשו בני ישראל במדבר, שאסור להם לעשות בארץ? כמה תשובות הוצעו לשאלה זו:
1. [ע"פ רשב"ם] במדבר בנ"י הקריבו קרבנות במשכן, שנמצא בכל פעם במקום אחר, ובארץ מותר להם להקריב רק במקדש, שנמצא במקום קבוע .
- הבעיה בפירוש זה: הפסוק אומר שבמדבר בנ"י עשו "איש כל הישר בעיניו", ואם כולם הקריבו קרבנות במשכן - הרי שלא כל אחד עשה את הישר בעיניו, גם אם המשכן זז ממקום למקום. ועוד: בדברים יב לא נאמר בשום מקום שהמקדש צריך להיות קבוע; להיפך: פסוק ה "לשכנו תדרשו ובאת שמה" מראה שמקום המשכן אינו קבוע, וצריך לדרוש ולשאול איפה הוא נמצא בכל רגע (ע"ע " לא תעשון כן לה' אלהיכם ").
2. [ע"פ רד"צ הופמן] בערבות מואב, בנ"י הקריבו קרבנות בכל מקום שרצו, ובארץ מותר להם להקריב רק במשכן. אמנם במדבר היה אסור לבני-ישראל להקריב קרבנות מחוץ לאוהל מועד (ע' ויקרא יז), אבל האיסור חל רק במדבר ולא בערבות מואב.
- הבעיה בפירוש זה: בשום מקום לפני כן לא נזכר שהאיסור בויקרא יז בטל, ולכן לא סביר שכל בני ישראל - כולל משה בעצמו - הפרו אותו. ועוד: האיסור הזה נזכר במקומות נוספים בפרשה (פסוק יג והלאה) , ולא סביר שיש כאן כפילות.
3. [ע"פ ראב"ע, רמב"ן] במדבר בנ"י לא היו חייבים להקריב קרבנות מכל סוג שהוא, ובארץ הם חייבים להקריב קרבנות מסויימים (תמידים, מוספים, תרומות, מעשרות ועוד) .
- הבעיה בפירוש זה: הפסוק מדבר בלשון לא-תעשה: "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום"; כלומר, יש משהו שבני-ישראל עשו במדבר, ועכשיו הם צריכים להפסיק לעשות.
4. [ע"פ רמב"ן, שד"ל] במדבר בנ"י לא היו חייבים לאכול את בשר השלמים לפני אוהל מועד; לאחר ששחטו אותו באוהל מועד - הם יכלו לאכול אותו בכל מקום.
- הבעיה בפירוש זה: הוא לא מתייחס לקרבנות עולה - שנזכרים בהמשך הפסקה ברשימת הקרבנות שצריך להביא לאוהל מועד.
5. [ע"פ רש"י, רש"ר הירש] במדבר, כל אחד מבנ"י יכל להקריב (במשכן) את כל סוגי הקרבנות - גם קרבנות חובה כגון חטאות ואשמות, וגם קרבנות נדבה כגון נדרים ונדבות. בארץ, גם כאשר יהיה מותר להקריב מחוץ למשכן, יהיה מותר ליחידים להקריב רק קרבנות נדבה. לפי זה, שיעור הכתוב הוא " " לא תעשון " מחוץ למקדש את "כל" סוגי הקרבנות "אשר אנחנו עושים פה היום" , אלא כל "איש" מכם יקריב רק קרבנות נדבה - קרבנות שהוא מביא כ "כל הישר בעיניו" ". בפירוש זה יש כמה בעיות:
- המילה "אלא" לא נזכרה בכתוב, ולכן נראה שמשמעותו היא שאסור לעשות "איש כל הישר בעיניו", ולא להיפך.
- הנימוק המובא בכתוב - "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה" - אינו ברור: אם הוא בא לנמק את האיסור להקריב קרבנות חובה מחוץ למשכן - הרי איסור זה קיים בכל זמן - בין אם בנ"י הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה ובין אם לא! ואם הוא בא לנמק את ההיתר להקריב קרבנות נדבה מחוץ למשכן - הרי איסור זה לא חל "עתה", במדבר, כי במדבר נאסר על בני ישראל להקריב כל קרבן מחוץ למשכן (ע' ויקרא יז)!
- בפרשה אין זכר לכך שבתקופה מסויימת יהיה מותר להקריב מחוץ למשכן.
6. לכן נראה לי [ אראל ], שבמדבר - בנ"י יכלו להביא בשר-חולין לעזרה; הם לא היו חייבים להקדיש את הקרבנות שהביאו לאוהל מועד (האיסור על "חולין בעזרה" נלמד מהפסוק בדברים יב - "כי ירחק ממך המקום... וזבחת..."; ע' בתלמוד בבלי, פסחים כב. ומכאן שהוא לא נהג במדבר). הם גם לא היו חייבים להביא לאוהל-מועד דווקא את הבהמות המובחרות שלהם. כל אחד יכל, בכל רגע ורגע, להביא בהמה כלשהי אל אוהל מועד, לשחוט אותה לשם ה', ולעשות אותה עולה או שלמים. למעשה, ע"פ ויקרא יז, כל איש מבני-ישראל שרצה לאכול בשר, היה חייב להביא את הבהמה אל אוהל מועד ולהקריב אותה כזבח שלמים לה'; דבר זה גרם, בוודאי, לכך שרבים מבנ"י הביאו קרבנות לפחות פעם ביום, ולא דווקא מהבהמות המובחרות יותר.
המצב הזה אינו רצוי, כי הוא גורם לירידת ערכו של משכן ה'; כשמביאים כל-כך הרבה קרבנות, שהמטרה העיקרית שלהם היא לשמש כמאכל לבעליהם, משכן ה' הופך להיות לא יותר מאשר בית-מטבחיים. אבל המצב הזה הוא זמני - "כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' א-להיך נותן לך": עד עכשיו, לא היה לכם מקום קבוע לגור ולאכול בו; חייתם כנוודים, ולכן ה' איפשר לכם לשחוט את בשר החולין שלכם במשכנו.
אבל בעתיד - לאחר שתעברו את הירדן ותשבו לבטח בארצכם - תצטרכו להתייחס אל משכן ה' בכבוד רב יותר: "והיה המקום אשר יבחר ה' א-להיכם בו לשכן שמו שם - שמה תביאו את כל אשר אנוכי מצוה אתכם : עולותיכם וזבחיכם, מעשרותיכם ותרומת ידכם, וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה' ": בעתיד, תהיו רשאים להביא אל משכן ה' רק את הקרבנות שאני מצוה אתכם: רק עולות, זבחים, מעשרות, תרומות ונדרים שהקדשתם לה' בפירוש, וגם אז תצטרכו להביא מהמובחרים ביותר. לא תוכלו להביא חולין לעזרה; לא תוכלו להביא כל בהמה רק כדי לשחוט אותה ולאכול בעצמכם - אלא רק בהמות מובחרות, שתרצו להקדיש לה' כדי לשמוח לפניו עם כל משפחתכם: "ושמחתם לפני ה' אלהיכם, אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם והלוי אשר בשעריכם, כי אין לו חלק ונחלה אתכם".
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-05-06.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "דברים יב ח"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.