ברטנורא על שביעית ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

בראשונה כדרר שהוא מלקט מחברו את הגס הגס - הכי מפרשא מתניתין בירושלמי בראשונה היו אומרים מלקט אדם בתוך שלו את הגס הגס כדרך שמלקט בשל חבירו בין גסין בין דקין, ואע"ג דעצים ועשבים כשמלקטים אותן מתוך השדה מתקן השדה לזריעה, כשמלקט הגס כלומר העצים והעשבים הגסים ומניח את הדקין תלינן דצריך לעצים הוא ולאו לתקן את הקרקע קעביד, כדרך דתלינן במלקט בשדה חבירו בין דקין ובין גסין דלא עביד אינש לתקן שדה חבירו ומידע ידיע דלעצים הוא צריך:

משרבו עוברי עבירה - שהיו מלקטין בשדותיהן בין דקים בין גסין והן אומרים בגסים לקטנו:

שלא בטובה - שאין חבירו מחזיק לו טובה דהשתא ודאי לא אתי למלקט הדקין , כיון שאין חבירו מחזיק לו טובה על זה:

ואין צריר לומר שיקצץ להם מזונות - שיאמר לו לקוט משדי היום ואתן לך מזונותיך, דפשיטא דאסור:

(ב)

שנתקווצה - שנטלו קוציה בשביעית:

שנטייבה - שנחרשה היטב שכל העולם חורשים פעם אחת והוא חרש שתי פעמים. ומתניתין איירי בשעת הסכנה שהיתה המלכות אונסת על המס המוטל על הקרקעות והתירו לחרוש בשביעית כדי ליתן המס הקצוב מתבואתה למלך , ואם חרש שתי פעמים קנסוהו רבנן, דחרישה אחת התירו ולא שתי חרישות:

או שנדיירה - שעשו ממנה דיר לבהמות שעשה בה סהר כדאמרינן בפרקין דלעיל, ולא עשה ממנו אשפות אלא הניחו כדי לזבל בו השדה:

לא תזרע למוצאי שביעית - דקנסינן ליה בהני יותר מבנתקווצה:

בטובה - אסור דאין מחזיקין טובה לבעלים דרחמנא אפקרינהו:

חלוף הדברים - דב"ש לקולא. ואין הלכה כר' יהודה:

(ג)

חוכרין נירין - יכול ישראל לקבל עליו בכך וכך כורים לשנה שדה הנכרי שחרשה בשביעית לזרעה למוצאי שביעית, ואע"פ שגורם לנכרי לחרוש בשביעית. נירין לשון נירו לכם ניר (ירמיהו ד):

ומחזיקים ידי נכרים - אם מצאו חורש יכול לומר לו יישר כחך וכיוצא בזה:

ושואלים בשלומן - ואפילו ביום חגם:

(ד)

המדל בזיתים - כשהזיתים מקורבים זה לזה יותר מדאי נוטל אחד ומניח ב' או נוטל ב' ומניח אחד כדי שיגדל ויתעבה . מדל לשון שליפה והסרה, וי"מ לשון דלדול ודלות שמדלדל שדהו מן הזיתים:

יגום - גומם ומקצץ האילן ומשאיר השרש בארץ, ולא ישרש לגמרי שלא יראה כעובד את האדמה:

ומודים במחליק - כגון אם נוטל שלשה זיתים זה בצד זה שמחליק פני הקרקע יותר מדאי יאמרו לעבודת קרקע הוא מתכוין ואסור:

מתוו של חבירו אף המחליק ישרש - דלא עביד אינש שיתקן קרקע חבירו, וידוע דלעצים הוא מכוין:

(ה)

לא יחפה - הבקוע בעפר, שהרי הוא מיתקן בכך שהעפר נעשה טיט ומשביח האילן:

באבנים ובקש - דהוי כמושיב שומר שלא ייבש:

בתולת שקמה - שלא נקצצה מעולם:

מפני שהיא עבודה - שהיא משובחת בכך:

כדרכה אסור - שהיא מתגדלת ומתעבה בכך והוי כעין זומר לגפנים:

אלא מגביה עשרה - שאין דרך לעולם לכרתה אלא למטה מעשרה:

או גומם מעל הארץ - שאין דרך לכרות אותה כך. והלכה כר' יהודה:

(ו)

המזנב בגפנים - מקטע זנבות הגפנים כדי שיעבה הגזע ויגדל ויגבר כחו, וכן הקוצץ קנים כדי שיתעבו ויוסיף כחן:

ירחיק טפח - מן הקרקע ושוב לא מיחזי כעבודה :

שנפשח - נסדק, כמו (איכה ג) ויפשחני:

לא שיעלה - שיתחברו סדקיו:

אלא שלא יוסיף - ליסדק:

(ז)

מאימתי אוכלים פירות האילן בשביעית - משום דדרשינן לאכלה ולא להפסד ואם אוכלן קודם בישולן היינו הפסד:

הפגים - פגי תאנה כדכתיב (שה ב) התאנה חנטה פגיה:

משהזריחו - האדימו וזהו התחלת בשולן:

אוכל בהם פתו בשדה - אבל ללקט ולהכניס לבית אינו רשאי עד שיגמרו:

בחלו - שגדל הרבה, ודומה לו וגם נפשם בחלה בי (זכריה יא). ובירושלמי יליף לה מדכתיב (ויקרא כה) תהיה כל תבואתה לאכול וכתיב (שם) מן השדה תאכלו את תבואתה, בשתי תבואות הכתוב מדבר אחת מן הבית ואחת מן השדה:

(ח)

משהביא מים - שסוחטו ויוצא ממנו משקה:

משהבאישו - משיקראו באשה , והיינו כשיתחילו להתבשל ונתבשלו עד שהחרצנים שבפנים נראים מבחוץ מתוך הקליפה:

(ט)

רביעית לסאה - שמסאה זיתים יכול להוציא רביעית הלוג שמן:

פוצע - דרך הזיתים לפצען כדי למתק מרירותן:

ואוכל בשדה - דדבר שדרכו לאכול הוא. אבל לסוך לא חזו, ואין סכין אלא בדבר שדרכו לסוך:

הכניסו חצי לוג - שנתבשלו עד שהוא יכול להוציא חצי לוג מסאה:

הכניסו שליש - שנתגדלו שליש ממה שעתידים להתגדל. א"נ שמוציא מהן עכשיו שליש ממה שמוציא לסאה כשנתבשלו יפה:

כר עונתן לשביעית - אין אוכלין מהן בשביעית עד שיגיעו לעונת מעשרות המפורש בפ"ק דמעשרות, דדוקא תאנים וענבים וזיתים רגילים לאכול קודם בשולן לפיכך התירו לאכול מהם בשדה בשביעית קודם שיגיעו לעונת המעשרות, אבל לא בשאר פירות:

(י)

אין קוצצין את האילן בשביעית - משום דלאכלה אמר רחמנא ולא להפסד. ואני שמעתי כיון דאפקרינהו רחמנא לפירות אם יקצצם הוי גוזל את הרבים :

משיוציא - תחלת העלין בימי ניסן:

משישלשלו - משיתחילו להכביד ולתלות כעין שלשלת:

משיגרעו - משיעשו גרעינים. פ"א הבוסר כשיגדילו הענבים ונעשו כפול הלבן נקרא גרוע:

משינצו - משיגדל עליהן הנץ, כמו הנצנים נראו בארץ (שה ב) כשיגיעו לשיעורים הללו אסור לקצצן בשביעית:

מותר לקוצצו - ואין כאן משום הפסד הפרי, או משום גזל לאידך לישנא, שכבר הפרי ראוי לאכילה. ומשום קוצץ אילנות טובים ליכא אם הוא מעולה בדמים, שדמיו יקרים לעצים יותר מלאילן:

וכמה יהא בזית - לאו אשביעית קאי, אלא שיהא אסור לקוצצו משום קוצץ אילנות טובים כדכתיב (דברים כ) כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות:

רובע - הקב, משום דחשיב יותר משאר אילנות, דאילו בדקל מותר לקצצו עד דטעין קבא: