משנה שביעית ד ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ד · משנה ו | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המזנבז בגפנים והקוצץ קנים: רבי יוסי הגלילי אומר, ירחיק טפח.

רבי עקיבא אומר: קוצץ כדרכו, בקרדום או במגל ובמגירה ובכל מה שירצה.

אילן שנפשח, קושרין אותו בשביעית; לא שיעלה, אלא שלא יוסיף.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמְּזַנֵּב בַּגְּפָנִים וְהַקּוֹצֵץ קָנִים,

רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר,
יַרְחִיק טֶפַח.
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,
קוֹצֵץ כְּדַרְכּוֹ, בְּקַרְדּוֹם אוֹ בְּמַגָּל וּבִמְגֵרָה וּבְכָל מַה שֶׁיִּרְצֶה.

אִילָן שֶׁנִּפְשַׁח, קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַּשְּׁבִיעִית.

לֹא שֶׁיַּעֲלֶה, אֶלָּא שֶׁלֹּא יוֹסִיף.

נוסח הרמב"ם

המזנב בגפנים והקוצץ קנים רבי יוסי הגלילי אומר ירחיק טפח ורבי עקיבה אומר קוצץ כדרכו בקורדום ובמגל ובמגירה ובכל מה שירצה אילן שנפשח קושרין אותו בשביעית לא שיעלה אלא שלא יוסיף.

פירוש הרמב"ם

המזנב. לכרות קצת מן הענפים:

ירחיק טפח. ר"ל להרחיק מן הגפן טפח או משרש הקנה והקרדום ידוע ומגל הוא חרמש ומגירה הוא משור והענין שאין צריך שנוי בכרתו וזה כשלא נתכוין לזמור:

אילן שנפשח. נבקע תרגום וישסף ((ש"א ו) ופשח:

פירוש לא שיעלה לא שיתחבר ויהיה נדבק ונקשר אלא כדי שלא יוסיף להבקע והלכה כר"ע:

פירוש רבינו שמשון

המזנב. פי' בערוך מקצץ מקצת הענפים מל' ויזנב (דברים כה):

ירחיק טפח. שמגביה טפח מן הארץ וקוצץ ולא יגום מעל הארץ משום עבודה:

שנפשח. נסדק מלשון ויפשחני (איכה ג):

שיעלה. שיתחבר מה שנפשח:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המזנב בגפנים - מקטע זנבות הגפנים כדי שיעבה הגזע ויגדל ויגבר כחו, וכן הקוצץ קנים כדי שיתעבו ויוסיף כחן:

ירחיק טפח - מן הקרקע ושוב לא מיחזי כעבודה ח:

שנפשח - נסדק, כמו (איכה ג) ויפשחני:

לא שיעלה - שיתחברו סדקיו:

אלא שלא יוסיף - ליסדק:

פירוש תוספות יום טוב

המזנב בגפנים וכו'. פירש הרמב"ם בדברי רבי עקיבא כשלא נתכוין לזמר ופשוט דכ"ש לת"ק ועיין לעיל משנה ד:

[ירחיק טפח. פירש הר"ב מן הקרקע ושוב לא מיחזי כעבודה. וכתוב בפירוש שהזכרתי וז"ל אף כי בזיתים [במשנה ד] אליבא דכולהו שרי לגום נראה דשורש הזיתים מעכבים יותר החרישה משורש גפנים עכ"ל]:

קרדום ומגל. כתבתי במשנה ד פרק ד דפאה. ומגירה הוא משור. רמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על המשנה) המזנב. פירש הר"מ כשלא נתכוון לזמר:

(ח) (על הברטנורא) אף כי בזתים במשנה ד' שרי לגום נראה דשורש הזתים מעכבים יותר המחרישה משורש גפנים. תוי"ט בשם הפירוש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בפי' ר"ע ז"ל. מקטע זנבות כדי שיתעבה וכו'. כתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה אינו נראה דזה ודאי אסור אלא ה"פ שמזנב הגפנים כדי לשרפם או לדבר אחר ע"כ:

ר' יוסי הגלילי אומר ירחיק טפח:    בברייתא ר' יהודה ס"ל כר' יוסי הגלילי:

בפי' ר"ע ז"ל. ירחיק טפח מן הקרקע. וכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל פי' זה קשה טובא דאי הכי הול"ל יגביה טפח כמו שאמר לעיל גבי בתולת שקמה ויותר נראה לפ' ירחיק טפח מן המקום שרגילין לזנב או לקצוץ ושייך בזה שפיר לשון ירחיק עכ"ל ז"ל:

ר' עקיבא אומר קוצץ כדרכו:    בלא הרחקת טפח ובקורדום ובמגל ובמגרה ובכל מה שירצה ואקנים קאי דדמו לאילן סרק. ובירוש' תני הקוצץ בקורות לא יהא מחליק ומדריג מדריג ומחליק כדרך שעושה בשאר השנים שמחליקין ומנסרין הקורות במקום העבה שבאילן באופן אחד ובמקום הדק שבאילן באופן אחר ודומה כמו מדרגות אלא מתכוון שתהא קציצתן שוה תני רשב"ג אומר מקום שנהגו להחליק ידריג להדריג יחליק וגומם מעם הארץ ובלבד שלא יקוץ בקורדום וכתב הר"ש ז"ל וגומם מעם הארץ מילתא באנפי נפשה היא ופליג אדר' עקיבא דגומם מעם הארץ אם ירצה כדקאמרי' במתני' גבי בתולת השקמה אלא שלא יקוץ בקורדום ותלתא תנאי נינהו תנא דמתני' בקציצת קורות לית לי' שינוי ותנא דברייתא אית לי' שנוי ואית לי' לא מחליק ולא מדריג אלא קציצתן שוה ורשב"ג שרי או מדריג או מחליק ואסור בגומם בקורדום. ופריך בירוש' איכפל תנא דמתני' דהכא לאשמועי' דר' יוסי הגלילי כבית שמאי דאמרי לעיל בפרקין יגום ולא ישרש משום דחיישי לעבודה ור"ע כב"ה דמשרש ולא בעי הרחקה ומשני שאני מילתא דר' יוסי הגלילי דאיכא עבודה באילן ומש"ה בעי' שנוי אבל המדל דמשרש אין עבודה באותו האילן דהא עוקרו משרשו ובשביל עודר ליכא נמי דלוקט עצים לדליקה הוא ודוקא גבי מחליק דאיכא קרקע מחזי כחורש אבל במדל לא מחזי ולעולם ר' יוסי הגלילי כב"ה:


פירושים נוספים