משנה שביעית ד רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) בראשונה היו אומרין:

מלקט הוא אדם, עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו,

כדרך שהוא מלקט מתוך של חברו - הגס, הגס.

משרבו עוברי עבירה, התקינו -

שיהא זה - מלקט מתוך של זה,

וזה, מלקט מתוך של זה - שלא בטובה,

ואין צורך לומר, שיקצץ להן מזונות.

(ב) שדה, שנתקווצה -

תיזרע במוצאי שביעית.

שניטייבה, או שנידיירה -

לא תיזרע במוצאי שביעית.

שדה, שניטייבה -

בית שמאי אומרים:

אין אוכלין פירותיה בשביעית.

ובית הלל אומרים: אוכלין.

בית שמאי אומרים:

אין אוכלין פירות שביעית בטובה.

ובית הלל אומרים: בטובה, ושלא בטובה.

רבי יהודה אומר: חילוף הדברים -

זו מקולי בית שמאי,

ומחומרי בית הלל.

(ג) חוכרין נירין מן הגוים - בשביעית,

אבל - לא מישראל.

ומחזקין ידי גוים - בשביעית,

אבל - לא ידי ישראל.

ושואלין בשלומן - מפני דרכי שלום.

(ד) המדל בזיתים -

בית שמאי אומרים: יגום.

ובית הלל אומרים: ישרש.

ומודים במחליק - עד שיגום.

איזה הוא המדל? -

אחד, או שנים.

והמחליק? -

שלשה, זה בצד זה.

במה דברים אמורים? -

מתוך שלו.

אבל מתוך של חברו -

אף המחליק - ישרש.

(ה) המבקע בזית - לא יחפה בעפר,

אבל מכסה הוא - באבנים, או בקש.

הקוצץ קורות שקמה - לא יחפה בעפר,

אבל מכסה הוא - באבנים, או בקש.

אין קוצצין בתולת שקמה, בשביעית - מפני שהיא עבודה.

רבי יהודה אומר:

כדרכה - אסור;

אלא,

או מגביה - עשרה טפחים,

או גומם - מעם הארץ.

(ו) המזנב בגפנים, והקוצץ קנים -

רבי יוסי הגלילי אומר:

ירחיק טפח.

ורבי עקיבה אומר:

קוצץ כדרכו - בקרדום, ובמגל,

ובמגירה, ובכל מה שירצה.

אילן שנפשח - קושרין אותו בשביעית,

לא שיעלה - אלא שלא יוסיף.

(ז) מאמתי, אוכלין פירות האילן בשביעית? -

הפגים -

משיזריחו - אוכל בהן פתו בשדה.

בחלו - כונס לתוך ביתו.

וכן כיוצא בהן.

ושאר שני שבוע - חייבין במעשרות.

(ח) הבוסר -

משיביא מים - אוכל בו פתו בשדה.

הבאיש - כונס לתוך ביתו.

וכן כיוצא בו.

ושאר שני שבוע - חייב במעשרות.

(ט) זיתים -

משיכניסו רביעית לסאה - פוצע, ואוכל בשדה.

הכניסו חצי לוג - כותש, וסך בשדה.

הכניסו שליש - כותש בשדה, וכונס לתוך ביתו.

וכן כיוצא בהן.

ושאר שני שבוע - חייבין במעשרות.

ושאר כל פירות האילן -

כעונתן למעשרות - כך עונתן לשביעית.

(י) מאמתי, אין קוצצין האילן בשביעית? -

בית שמאי אומרים:

כל האילן - משיוציא.

ובית הלל אומרים:

החרובין - משישלשלו.

והגפנים - משיגרעו.

והזיתים - משינצו.

ושאר כל האילן - משיוציא.

וכל אילן,

כיון שבא לעונת המעשרות - מותר לקוצו.

כמה יהא בזית, ולא יקוצנו? - רובע.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

הכל לפי הזית.

הדף הראשי של משנה שביעית ד

משנה שביעית, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב