עיקר תוי"ט על שביעית ד
משנה שביעית, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) כדשרינן בפרקין דלעיל מ"ו. הר"ש:
(ב) (על הברטנורא) משמע דמשרבו עוברי עבירות התקינו שיהא זה מלקט כו' כדרך כו' מתוך שלו דהיינו דווקא גסין. וטעמא דתקנתא דאף על גב דמלקטין שלא בטובה אפי' הכי הואיל וזה מלקט בשל זה וזה בשל זה אי מלקטין הדקין נראה כמתקן:
(ג) (על הברטנורא) וכתבו התוספ' בפרק זה בורר וא"ת ומשום ארנונא התירו לחרוש כו' דהוי איסור דאורייתא ויש לומר דמיירי בזמן הזה שהוא דרבנן א"נ י"ל דפקוח נפש הוא שהיו שואלים מהם מס ואין להם מה יפרעו כו' ע"ש והכי איתמר בירושלמי משום חיי נפש:
.אין פירוש למשנה זו
(ד) (על הברטנורא) וצריך לחלק בין מדל לזירוד ופיסול דפ"ב מ"ג דלא שרינן אלא עד ר"ה דמה לי שמזמר וכורת מקצת מהאילן כדי שיגדל הוא או שכורת אילן אחד כדי שיגדל השני. ונראה כפירוש הר"מ שהמדל הוא שיכרתם להיות עצים לאש ואפשר שגם הר"ב סובר כן אלא דמדל דעלמא פירשו הוא כך אבל אין הכי נמי דצריך שלא יעשה בשביל שיעבה ויגדל אלא שיכרות לעצים. תוי"ט:
(ה) (על המשנה) המבקיע כו'. פירוש לקחת מהם עצים. הר"מ:
(ו) (על המשנה) רבי יהודה אומר. ולתנא קמא לית ליה ההיא שעורא אלא שיעורא אחרינא כגון משלשה ולמעלה אסור דאיתא בגמרא דבג' מעלי לה ועם הארץ ודאי קשה לה מכאן ואילך לא מקשי קשי ולא עלו מעלו לה:
(ז) (על המשנה) המזנב. פירש הר"מ כשלא נתכוון לזמר:
(ח) (על הברטנורא) אף כי בזתים במשנה ד' שרי לגום נראה דשורש הזתים מעכבים יותר המחרישה משורש גפנים. תוי"ט בשם הפירוש:
(ט) (על המשנה) במעשרות. אסיפא קאי ביחלו כונס כו' כדתנן בפרק קמא דמעשרות התאנים משיבחילו וכ"כ הר"ש:
(י) (על הברטנורא) ולישנא דקרא (ישעיהו ה) ויקו לעשות ענבים ויעש באושים משמע דבאושים ענבים רעים הם וכפרש"י שם לפיכך כתב הר"מ והביא על זה הענין שם באשה מפני שהוא קרוב להתעפש ולהשחית כשיניחה כלומר דענבים טובים יקראו בשם באשה כשהגיעו לכלל זה מהטעם הנזכר. אבל עיקר שם באשה הונח על ענבים רעים כנזכר. תוי"ט:
(יא) (על המשנה) כותש בשדה כו'. אורחא דמלתא נקט שכן דרך לכותשם בשדה וכ"כ הר"מ:
(יב) (על הברטנורא) זה פירש הר"מ ותמיהני למה מפרש טעם אחר ממה שאמרו בגמ' לאכלה ולא להפסד ועין בתוי"ט:
(יג) (על המשנה) מותר לקצצו. פירוש לעצים. הר"מ: