משנה שביעית ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ד · משנה ד | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

המדל בזיתים, בית שמאי אומרים, יגום.

ובית הלל אומרים, ישרש.

ומודים במחליק עד שיגום.

איזה הוא המדל? אחד או שנים.

המחליק, שלשה, זה בצד זה.

במה דברים אמורים? מתוך שלו. אבל מתוך של חבירו, אף המחליק, ישרש.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמֵּדֵל בַּזֵּיתִים,

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יָגוֹם;
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יְשָׁרֵשׁ.
וּמוֹדִים בַּמַּחֲלִיק, עַד שֶׁיָּגוֹם.

אֵיזֶה הוּא הַמֵּדֵל?

אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם;
הַמַּחֲלִיק,
שְׁלֹשָׁה, זֶה בְּצַד זֶה.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ;
אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, אַף הַמַּחֲלִיק, יְשָׁרֵשׁ:

נוסח הרמב"ם

המדל בזיתים בית שמאי אומרים יגום ובית הלל אומרים ישרש ומודים במחליק עד שיגום איזה הוא המדל אחד או שנים והמחליק שלשה זה בצד זה במה דברים אמורים מתוך שלו אבל מתוך של חברו אף המחליק ישרש.

פירוש הרמב"ם

כבר פירשנו שמדל הוא המקצץ והכורת כדי שיהא מקל רוב הנטיעות ושאמר בכאן המדל בזיתים הוא שיכרתם להיות עצים לאש:

וב"ש אומרים אפילו כשיעקור שרש א' או שנים אסור לו לעקור שרשיו מן הארץ שלא יתקן את הארץ וזהו ענין שאמר יגום כלומר יכרות על פני הארץ ויניח השרשים בארץ:

וב"ה מתירין לעקור השרשים ואם עקר שלשה אילנות בשורה אחת אסור לו לעקור שרשיהם מפני שהוא מקום גדול ומתוקן לזרוע בו ויהיה כאילו עוקר אילנות להחזירם לשדה לבן וכל זה עבודת הארץ:

פירוש רבינו שמשון

מדל. לשון דלדול שמדלדל שדהו מן הזיתים כדמפרש שהזיתים מקורבין יותר מדאי נוטל אחד ומניח שנים או נוטל שנים ומניח אחד כדי שיגדלו וקא סברי בית שמאי דגומם שקוצץ הזיתים והשורש נשאר בארץ דאם היה חופר ומשרש היה נראה כעבודת קרקע ובית הלל לא חיישי לשנים אבל במחליק כגון שלשה זה בצד זה דיש יותר מדאי קרקע חלקה אמרי' לעבודת קרקע מתכוין ובשל חברו לא חיישינן דכיוצא בו אמרינן לעיל בכמה דוכתין וידעי דלעצים נתכוין:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

המדל בזיתים - כשהזיתים מקורבים זה לזה יותר מדאי נוטל אחד ומניח ב' או נוטל ב' ומניח אחד כדי שיגדל ויתעבה ד. מדל לשון שליפה והסרה, וי"מ לשון דלדול ודלות שמדלדל שדהו מן הזיתים:

יגום - גומם ומקצץ האילן ומשאיר השרש בארץ, ולא ישרש לגמרי שלא יראה כעובד את האדמה:

ומודים במחליק - כגון אם נוטל שלשה זיתים זה בצד זה שמחליק פני הקרקע יותר מדאי יאמרו לעבודת קרקע הוא מתכוין ואסור:

מתוו של חבירו אף המחליק ישרש - דלא עביד אינש שיתקן קרקע חבירו, וידוע דלעצים הוא מכוין:

פירוש תוספות יום טוב

המדל. פי' הר"ב כדי שיגדל ויתעבה וכן פי' הר"ש. וצריך לחלק בין מדל לזירוד ופיסול דפ"ב מ"ג דלא שרינן אלא עד ראש השנה. ואין טעם יפה לחלק כיון דזימור וכריתת האילן מדאורייתא בין בכרם בין בשאר אילנות כמ"ש הרמב"ם בריש ה' שמטה וכנראה מדברי הר"ב במשנה דלקמן. ומה לי שמזמר וכורת מקצת מהאילן כדי שיגדל הוא או שכורת אילן אחד כדי שיגדל השני. הלכך נראה כפירוש הרמב"ם שכתב המדל בזיתים הוא שיכרתם להיות עצים לאש וכ"כ בחבורו. ואולי שגם הר"ש והר"ב סוברים כן אלא דמדל דעלמא פירשו דהוא כך וכדלעיל משנה ה פ"ז דפאה. אבל אין הכי נמי דבכאן צריך שלא יעשה בשביל שיעבה ויגדל אלא שיכרות לעצים. וקצת יש לדקדק כן בדבריהם בסוף המשנה שכתבו מתוך של חבירו כו' דלא עביד אינש שיתקן קרקע חבירו וידוע דלעצים הוא מכוין שמע מינה דאי לאו דמכוין לעצים הוה אסור. ואם בשל חבירו כך בשל עצמו לא כ"ש ומ"מ היה להם לפרש כן ברישא. ועי' עוד במשניות דלקמן:

עד שיגום. לישנא דעד לא ניחא. דהא יגום פחות ממשרש הוא. והרמב"ם נשמר מזה בחיבורו וכתב לא ישרש כו' אלא קוצץ מעל הארץ וכו':

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על הברטנורא) וצריך לחלק בין מדל לזירוד ופיסול דפ"ב מ"ג דלא שרינן אלא עד ר"ה דמה לי שמזמר וכורת מקצת מהאילן כדי שיגדל הוא או שכורת אילן אחד כדי שיגדל השני. ונראה כפירוש הר"מ שהמדל הוא שיכרתם להיות עצים לאש ואפשר שגם הר"ב סובר כן אלא דמדל דעלמא פירשו הוא כך אבל אין הכי נמי דצריך שלא יעשה בשביל שיעבה ויגדל אלא שיכרות לעצים. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

המדל בזיתים וכו':    עי' בתי"ט וגם ה"ר יהוסף ז"ל הסכים לפ' שהמדל הוא שעוקרם לשרפם כמו המבקיע בזית דבסמוך ואפ"ה המחליק אסור. ירוש' תני דבית רבי נוטל אחד ומניח שניים זהו מדל ופריך והא אנן תנן המחליק שלשה זה בצד זה הא מדל נוטל שנים ומניח אחד. ומשני א"ר יונה מתני' במדל בתחלה ומש"ה שרי מתני' אפי' ליטול שנים ולהניח אחד ורבי מיירי שהדל כבר ועכשיו חוזר לשלוף שעדיין מוכחשת יניקתן שרינן ליטול אחד מבין שניים:

עד שיגום:    צריך לדחוק ולפרש דה"ק דאינו מותר שרוש אלא עד שיודה לגום בלבד אז מתירין לו הגימום:

תפארת ישראל

יכין

המדל בזיתים:    שנוטל א' או ב' אילנות מבין השאר. מדצריך לעצים:

בית שמאי אומרים יגום:    כורתן בשוה לקרקע ולא ישרשן. מדעי"ז יתעבו וישבחו הנשארים:

וב"ה אומרים ישרש:    מדאינו עושה מעשה בגוף האילן שמשביח. ל"ג רבנן. ולהכי לא דמי לזירוד ופיסול דלא שרי רק עד ר"ה [כפ"ב מ"ג]:

שנוטל הרבה אילנות במקום א':

עד שיגום:    דאל"כ מחזי כמתקן קרקע גופה לזריעה:

אף המחליק ישרש:    ואין צריך לגום דא"א לחשדו דל"ל לתקן קרקעו של חבירו:

בועז


הלכתא גבירתא

פירושים נוספים